ש"י עגנון / מתוך נאומו בטקס קבלת פרס נובל לספרות

"הוד מעלתך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השבדית,
גבירותי ורבותי,
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים
וגלה ישראל מארצו,
נולדתי אני באחת מארצות הגולה, אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי
כמי שנולד בירושלים.
בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש
כשאני שר עמהם שירי דויד מלך ישראל.
נעימות כאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה.
חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה,
שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום –
השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה,
שאם היו אחי בני עמי שומעים –
לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם.
כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה –
נתנו לי לעשות שירים בכתב."

* קטע זה מופיע בכתב זעיר על שטר של 50 ש"ח הנושא את דיוקנו של עגנון. את הפסקאות הראשונות של הנאום קרא עגנון בעברית (ובמבטא גליצאי) לפני גוסטב מלך שבדיה וכל הנכבדים והמזומנים. את המשך הנאום קרא דיפלומט שבדי, קרל ליליגרן, בשפה השבדית. © כל הזכויות שמורות לש"י עגנון