תחיית הרוח

"אין מן הצורך להוכיח בראיות מציאותה של קולטורא (=תרבות) עברית מקורית.
כל זמן שספר התנ"ך נמצא בעולם, לא יוכל שום אדם להכחיש
בכוח היצירה המקורי הצפון ברוח עמנו,
וגם אלה המכחישים במציאות עם ישראל בהווה, מוכרחים להודות
כי בעת היותו – היה עם יוצר, וכי היצירות הקולטוריות (=התרבותיות) שהניח אחריו
נושאות עליהן חותם רוחו המקורי, אשר לא יימָחה לעולם.
ומכיוון שהדבר כן, הנה אנחנו כולנו המאמינים (או ביתר דיוק: המרגישים)
כי עמנו עודנו חי, רשאים היינו להאמין גם כן, מבלי לבקש לזה ראיות מיוחדות,
כי גם כוח היצירה של עמנו עודנו חי בעמקי רוחו,
ועודנו מוכשר לברוא חדשות כמאז – לולא נתפשטה בימינו אמונה אחרת,
שמצאה לה מהלכים בייחוד בין הציוניים,
כי רק המקרא לבדו הוא הקולטורא העברית האמיתית,
שברא העם ברוחו בהיותו יושב על אדמתו וחי ופועל על פי דרכו,
אבל כל העבודה הקולטורית של עמנו בגולה
לא נראה בה רוחו האמיתי, ואין שום קשר בינה ובין הקודמת לה,
כי מפני עול הגלות תש כוח היצירה המקורי ופסק מלעשות פרי.
כנראה, חושבים הציוניים המחזיקים בדעה זו,
שהיא מוסיפה חיזוק להרעיון הציוני, בהשפילה בעיני העם
את ערכם של חיי הגלות גם מן הצד הזה.
אבל באמת, אילו הייתה הדעה הזאת נכונה, היינו מוכרחים להטיל ספק בדבר,
אם בכלל יש עוד תקווה להחיות כוח היצירה של עמנו אף בשובו לארצו.
כל כוח חיוני שפוסק מלעבוד, הרי הוא הולך ומתדלדל יותר ויותר עד שיהיה לאין.
ושני אלפים שנה של בטלה – זמן מספיק הוא להחריב ולכלות עד היסוד
גם את הכוח היותר עצום.
ואולם, לאושרנו, אין לדעה זו רגליים.
תנאי חיינו הקשים, משגלינו מארצנו, הטביעו אמנם בהכרח את חותמם גם על יצירת רוחנו,
אבל הרוח עצמו לא נשתנה בתכונותיו היסודיות ולא חדל לעבוד עבודתו גם בגולה…"

* אחד העם, "תחיית הרוח", בתוך: על פרשת דרכים, הוצאת דביר, תש"ך – 1960, כרך ב, עמ' צו – צז (ההדגשות – במקור). ובהמשך המאמר קובע אחד העם: "אחת התכונות היסודיות של רוח עמנו: שאינו נוח ל'פשרה' ואינו אוהב לעמוד בחצי הדרך, אלא, מאחר שהכיר אמיתותו של איזה רעיון ועשאו יסוד לפעולתו, הוא מתמכר אליו בכל כוחו ועמל להגשימו בחיים בכל פרטיו ודקדוקיו, מבלי להסתכל לצדדים ו[בלי] לעשות 'הנחות' לשם איזו מטרה שתהיה. התכונה היסודית הזאת היא שהולידה לנו תחילה, בימי חירותנו, את תורת הנביאים בכל קיצוניותה המוסרית, והיא היא שהולידה לנו אחרי כן, בימי עבודתנו, את תורת התלמוד והשולחן-ערוך בכל קיצוניותה המעשׂית."