תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה א (דף ב עמודה א)
מאימתי קורין את שמע בערבין כו'
אנן תנינן "משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן."
תני ר' חייא: "משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת."
ותני עלה: "קרובים דבריהן להיות שוין".
איתא חמי משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן יממה הוא ועם כוכביא הוא
משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן בלילי שבת שעה ותרתי ליליא הוא
ואת אמר קרובים דבריהן להיות שוין?
אמר רבי יוסי: תיפתר באילין כופרניא דקיקייא דאורחיהון מסתלקא עד דהוא יממא
דצדי לון מיקמי חיותא.
תני "הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו".
אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת?
אמר רבי יוסי: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו,
אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.
תרגום:
מאימתי קוראים את שמע (=קריאת שמע) בערב?
אנחנו שנינו (במשנה) משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
שנה ר' חייא: משעה שדרך בני אדם נכנסים לאכול פיתן בלילי שבת.
ושנו עליה: קרובים דבריהם להיות שווים.
בוא וראה משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם יום הוא וזמן יציאת הכוכבים
משעה שדרך בני אדם נכנסים לאכול פיתם בליל שבת ושעה ושתיים לילה הוא (=כבר שעה ושעתיים אל תוך הלילה)!
ואתה אמרת קרובים דבריהם להיות שווים?
אמר ר' יוסי יבואר העניין באותם כפרים קטנים שדרכם להסתלק (להפסיק את עבודתם) בעוד יום לפי שמפחדים מהחיות. [ועל כן הזמן דומה לזמן שבו הכהנים נכנסים לאכול בתרומתם].
שנינו "הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו"
אם כן למה קוראים אותה (את קריאת שמע) בבית הכנסת?
אמר רבי יוסי: אין קוראים אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו
אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.