אלטנוילנד / בנימין זאב הרצל
קינגסקורט, שהביט בסקרנות לכל עבר, זרק שאלה: "אתה רוצה לומר ששיבת היהודים לפלשתינה אכן התממשה?"
"בהחלט , זה מה שאני רוצה לומר" .
"הללויה, לעזאזל "! צעק הזקן" הם גורשו מאירופה"?
דוד ענה בחיוך ובמאור פנים : … " הרדיפות היו בעלות אופי כלכלי וחברתי . חרם הרעבת העובדים, נידוי במקצועות החופשיים …שנאו את היהודים : כאשר היו חברים לעבודה, האשימו בהורדת שכרם; כאשר היו נותני העבודה, האשימו בניצול. שנאו אותם בכל מצב: עניים, עשירים או בני המעמד הבינוני…הם נדחקו מהמשרות הציבוריות, בבתי המשפט שלטו נגדם הדעות הקדומות, והם ספגו פגיעות ועלבונות בכל מקום.
בנסיבות כאלה נשארו שתי אפשרויות: שיהפכו לאויבים בבנפש של חברה נטולת צדק או שיחפשו להם מקום מקלט.
הדבר השני הוא שקרה , והנה , אנחנו כאן . הצלנו את נפשנו"
"אלטנוילנד . ארץ ישנה חדשה!" לחש פרידריך .
"כן , כזאת היא" , אמר דוד ליטבק ברצינות ובהתרגשות. "על האדמה העתיקה היקרה הזאת בנינו לנו חברה חדשה עוד תכירו אותה, רבותיי" .
[קינגסקורט:] " שמע נא, אדון ויהודי נכבד, ברצוני למסור כאן הודאה, שלא תתחרט אחר כך על המחווה שעשית לי . אני לא יהודי , הה? ובכן, עכשיו תזרוק אותי החוצה"?
[דוד ליטבק:] … "תן לי לומר לך שחברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו… אני לא רוצה לשעמם אתכם עכשיו בסיפורי המאבקים הפוליטיים שלנו. הם דומים למאבקים בכל מקום בעולם, אבל אני יכול לומר לך דבר אחד: הכבוד הבסיסי לאנושות נשמר אצלנו בדרך כלל. ובמה שנוגע לדתות, הרי שלצד בתי הכנסת שלנו תוכלו למצוא בתי תפילה של נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים וברהמינים…"
(ב"ז הרצל אלטנוילנד עמ' 150-151).