המתמיד
"הוֹ, הוֹ, אָמַר רָבָא, הוֹ תָּנוּ רַבָּנָן!"
הַשַּׁחַר, הַגִּנָּה וְרֵיחַ הַשָּׂדֶה
הִתְעוֹפְפוּ כָעוֹף וַיִּמָּחוּ כֶעָנָן;
הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ נִשְׁכָּחָה, אָבָדָה.
הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ – פֹּה, פֹּה בַמִּקְצֹעַ,
וּשְׁמָשׁוֹת כַּכַּדְכֹּד לָרֹב פֹּה תִזְרַחְנָה –
וּמְלֵא תַעֲצוּמוֹת הַנַּעַר יִנּוֹעַ,
וְעֵינָיו כִּשְׁתֵּי גַחֲלֵי אֵשׁ תִּתְלַקַּחְנָה.
……………………………..
כֹּה יַעֲמֹד הַנַּעַר יוֹם יוֹם עַל מְקוֹמוֹ
מֵאָז אוֹר הַבֹּקֶר עַד רֹאשׁ הָאַשְׁמוֹרָה,
כִּי חַלֵּק יְחַלֵּק לְיָדוֹת אֶת יוֹמוֹ:
הָאַחַת לְצָרְכּוֹ, הַשָּׁלשׁ לְתוֹרָה;
וּכְבוֹדֵד נְזִיר רֵעִים, אַסִּיר אֶל פִּנָתוֹ,
יַעֲמֹד הַנַּעַר לְבֶן-פָּנִים קְמוּט מֵצַח,
וַיָּצַר בַּגְּמָרָא אֶת מְלֹא כָל-נִשְׁמָתוֹ,
וַיָּצַר – וַיִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ לָנֶצַח.
"הוֹי, הוֹי אָמַר רָבָא, אוֹי, אָמַר אַבַּיֵּי!" –
הֲפֹה בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה?
הֲפֹה מְקוֹר דָּמֶיהָ, הַנּוֹטְעִים בָּהּ חַיֵּי
עוֹלָמִים, הַשֹּׁפְעִים בָּהּ אִשָּׁהּ וְחֻמָּהּ?
……………………….
מִי צָפַן הַקְּסָמִים בַּגְּוִילִים הַבָּלִים,
מִי נָתַן הַכֹּחַ לַאֲמָרוֹת עֲבֵשׁוֹת,
לַחְצֹב לֶהָבוֹת מִלְּבָבוֹת חֲלָלִים
וּלְהָתֵז נִיצוֹצוֹת מֵעֵינַיִם עֲשֵׁשׁוֹת?
"הוֹי, הוֹי אָמַר רָבָא!" – הֲתִשְׁמַע, הֲתָחוּשׁ
אֶת-כִּלְיוֹן הַנֶּפֶשׁ, הַחִבָּה הָעַזָּה?
…………………………………………
מתוך: ח.נ. ביאליק, ח.נ. ביאליק: שירים, דביר, תשל"ג, עמ' שיט, שכא.