ספר היובלים – יצירת מקור

פרק א

ויהי בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש השלישי בשישה עשר בו וידבר ה׳ אל משה לאמור:
עלה אלי פה ההרה ואתנה לך את שתי לוחות האבן, והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם:
ויעל משה אל הר האלוהים וישכון כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו ענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן:
וירא את כבוד ה׳ כאש אוכלת על הר סיני בעלותו לקחת את לוחות האבן והתורה והמצוה, על פי ה׳ אשר אמר אליו עלה אל ראש ההר:
ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ויורהו ה׳ את אשר היה ואת אשר יהיה:
וילמדהו את חלוקת הימים, על פי התורה והעדות לאמור:
הסכת את כל הדבר אשר אנכי דובר אליך וכתבהו על ספר, למען ידעו דורותיהם כי עזבתי אותם על כל הרעה אשר עשו כי סרו מן הברית אשר אנוכי כורת היום ביני וביניך בהר סיני לדורותיהם:
והיה כי תמצאן אותם רעות רבות וצרות וענה הדבר הזה לפניהם לעד, וידעו כי צדקתי מהם בכל משפטם ובכל מעשיהם וידעו כי הייתי עמהם:
ואתה כתוב לך את כל הדברים אשר אנכי דובר היום באזנך, כי ידעתי את מריים ואת עורפם הקשה בטרם אביאם אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור לזרעכם אתן את הארץ זבת חלב ודבש:
ואכלו ושבעו ופנו אל אלהים אחרים אשר לא הצילו אותם מכל צרתם:
ונשמעה העדות הזאת והיתה להם לעדה, כי ישכחו את כל מצוותי אשר אנכי מצוה אותם:
וזנו אחרי שיקוצי הגוים וגילוליהם ועבדו לאלוהיהם והיו להם למכשול צרה וצוקה לפח ולמוקש:
ורבים יאבדו וילכו שבי לפני צר וייפלו ביד אויביהם, עקב אשר שכחו חוקותי ומצוותי ומועדי ובריתי הפרו:
ואת שבתותי וקדשִי אשר הקדשתי בתוכם, ואוהלי ומקדשי אשר הקדשתי בארץ לשכן שמי שם:
ועשו להם מצבות אבן ופסילי עץ והשתחוו להם לחטוא בנפשותם, וזבחו בניהם לשעירים ולכל מעשי תעתועי לבבם:
ושלחתי להם עדים להעיד בם והמה לא ישמעו וימיתו את עדי:
וגם בשומרי תורה יתגרו והמיתום, ועל תורתי יפשעו ויעשו הרע בעיני:
ואנוכי הסתר אסתיר את פני מהם ונתתים ביד הגוים ורדו בהם והיו להם למוקש ואכלום, וגרשתים מן הארץ והפיצותים בגוים:
והמה ישכחו את כל תורתִי ואת כל מצוותַי ואת כל משפטַי ולא ישמרו חודש ושבת מועד ויובל ויזנחו כל משמרת:
ואחרי כן ישובו ופנו אלי מקרב הגוים בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם:
וקבצתי את נדחיהם מתוך הגוים, והמה ישובו ובקשו פני ונמצאתי להם:
והיה כי ישחרוני בכל לבבם ובכל נפשם אטה להם שלום רב בצדקה, ונטעתים לצמח מישרים‏[1] בכל לבי ובכל נפשי:
והיו לברכה ולא לקללה, והיו לראש ולא לזנב:
ובניתי מקדשי בקרבם ושכנתי בתוכם, והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם באמת ובצדקה:
ואני לא אמאסם ולא אגעלם, כי אני ה׳ אלהיהם:

(מתוך ויקיטקסט)