עצמות ועננים

שֶׁלִּבִּי לבש את שפת העולם

שֶׁלִּבִּי לָבַשׁ אֶת שְׂפַת הָעוֹלָם

הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ עַל כִּסְאֵיהֶם הַקְּטַנִּים

נִרְדַּם. מֵעַפְעַפִּים נוֹטֵף הַפַּח,

וְנִרְדַּם תִּינוֹק הֶעָלִים שִׁירְלָמוֹ

 

וְנִרְזֶה בִּי כָּל כָּךְ קוֹלִי

עַד שֶׁאוּלַי לְגַמְרֵי נִגְמַר הָאֲוִיר,

עַד שֶׁמַּה לֹּא יִטְקֹק לִי בָּאֹזֶן –

לֹא אוּכַל לְהִתְעוֹרֵר לִשְׂפָתִי.

 

חָנוּט כְּהַנָּסִיךְ פַּרְעוֹן

עַד נִדְמֵיתִי אֶלֶף שָׁנָה אֶבֶן,

יְנַדְנֵד בַּפְּקִָעִים נֶצַח,

בַּרְמִנָּנָם שֶׁל פָּעוֹטֵי לוֹטוּס.

 

זֶה כּוֹחוֹ הֶעָמֹק שֶׁנִּבְקַע

עַד לַחֲצִי הַמּוֹחַ

כָּל כָּךְ עַפְתִּי, עַד מִגְבַּהּ הַפַּעֲמוֹן

הֻדְהַד, שֶׁקֶר שֶׁהָיִיתִי פַּעַם נֶפֶשׁ

אוֹ אַף פַּעַם וְנִדְמֶה – לִקְרַאתְכֶם

אִבַּדְתִּי מַה לֹּא הָיָה לִבִּי.

התקרה עפה

הַיַּלְדָּה בְּבֵית הָאֶבֶן הִבִּיטָה לְמַעְלָה וְרָאֲתָה אֵיךְ הַתִּקְרָה מִתְרַחֶקֶת

כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר

זוֹ טָעוּת, אָמְרָה הָאֵם.

אֲבָל הַתִּקְרָה עָפָה.

לָמָּה בָּאתֶם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ פְּנִימָה

עִם שׁוּלֵיהֶם הַמְּנֻמָּרִים בְּנֶצַח.

זוּזִי מֵהָאוֹר, אָמְרוּ סוֹרְגֵי הַשָּׁמַיִם, בִּגְלָלֵךְ הִפַּלְנוּ עַיִן בְּבֶגֶד הַבְּדִידוּת,

וְהֵם דָּחֲפוּ אֶת הַיַּלְדָּה לְתוֹךְ פִּי הָאֵין.

אוּלַי רְאִיתֶם פֹּה תִּקְרָה? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַסּוּסִים

שֶׁדָּהֲרוּ בִּנְחִירַיִם רְתוּחֵי קֶצֶף.

זוּזִי מֵהַשּׁוּרָה, אַתְּ עוֹצֶרֶת בַּעֲדֵנוּ לִפְרֹם אֶת הַמֶּרְחַקִּים,

וְהֵם דָּחֲפוּ אוֹתָהּ לְתוֹךְ פִּי הַגֶּשֶׁם, שָׁם עָמְדָה הַתִּקְרָה.

מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? זוֹ הָיְתָה טָעוּת מִצִּדֵּךְ לָעוּף, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

הַמְּאֻזָּן הוּא הַעֲמָדַת פָּנִים, אָמְרָה הַתִּקְרָה.

טָעוּת מִצִּדֵּךְ לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לָךְ פָּנִים, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

זוֹ גַּם טָעוּת שֶׁיַּלְדָּה תִּרְאֶה שֶׁהַתִּקְרָה עָפָה.

לְגַבֵּי מִי שֶׁשּׂוֹנֵא הַעֲמָדַת פָּנִים, אֲנִי לֹא יַלְדָּה, אָמְרָה הַיַּלְדָּה,

וְדָחֲפָה אֶת הַתִּקְרָה לְמַטָּה.

בַּבַּיִת אָמְרָה הָאֵם, תַּלְבִּישִׁי אֶת הַתִּקְרָה, סָרַגְתִּי לָהּ סְוֶדֶר.

טוֹעֶה מִי שֶׁחוֹשֵׁב, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַלְבִּישׁ אֶת פֶּצַע הַבְּדִידוּת.

באמצע

בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר עוֹמֶדֶת תְּהוֹם,

סְבִיבָהּ אֲרוֹנוֹת – עוֹצְרֵי נְשִׁימָה כְּהָרִים

זְקוּפִים, עוֹד רֶגֶע יִפְּלוּ פְּנִימָה

אֶל הַסְּחַרְחֶרֶת, שֶׁטַבְּעוֹתֶיהָ הוֹלְכוֹת וּגְדֵלוֹת כְּמוֹ מַיִם.

 

אֵימָה בַּמָּדוֹר הַמֶּרְכָּזִי

תַּרְקִיד אֶת הָעוֹמְדִים כְּמוֹ הָאֲדָמָה חַיָּה,

כְּאִלּוּ הַחַיִּים בְּהִתְרַגְּשׁוּת עוֹד רֶגַע יִסְחֲטוּ

סִילוֹנִים מִן הַפְּקָעוֹת.

 

קָדִימָה, קָדִימָה, הִיא גְּדֵלָה וּבוֹלַעַת

אֶת הָעוֹמְדִים, אֶת הָרִצְפָּה, אֶת קִירוֹת הַבַּיִת

שֶׁיְּיַשְּׁרוּ בִּנְפִילָה קַו עִם הַתְּהוֹם.

 

אֲבָל לֹא, בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא תְּרַחֵף כְּהִלַּת יָרֵחַ.

בְּתוֹךְ לָבַת הַפַּחַד רַק קְצֵה הַגַּג יִבְלֹט.

מַה כָּתוּב עַל הַדֶּלֶת? פַּעַם הָיְתָה פֹּה אִשָּׁה אַחַת

עִם תְּהוֹם בְּאֶמְצַע, סוֹבְרִים הַמְּבַקְּרִים:

אֵיךְ לֹא הֵבִינָה שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ הַבָּתִים

לִמְצֹץ לְעַצְמָם רֵאוֹת וּנְשָׁמָה

דיוק

אֲקַנַּח בַּפֵּטוּנְיוֹת הָרַפְרְפָנִיּוֹת שֶׁל הַמַּעֲקֶה,

מְנַחֵם עַצְמוֹ הַבַּיִת, חוֹמֵק מִמִּסְדְּרוֹנָיו

הַסּוֹבְבִים סְבִיב גַּלְעִינוֹ הָאָפֵל.

הַאִם מִשַּׁרְווּלָיו יָכוֹל הַבַּיִת

לְהָנִיעַ אֶת צַעֲרוֹ,

כְּפִי שֶׁבַּמִּלּוֹן עוֹנוֹת לְעַצְמָן הַמִּלִּים בְּפֵרוּשֵׁיהֶן.

נניח

נַנִּיחַ שֶׁבְּמֶרְכַּז הָעֵץ יֵשׁ עֵץ

וּבְמֶרְכַּז הַבַּיִת בַּיִת

וְיוֹשֶׁבֶת שָׁם צִפּוֹר אִלֶּמֶת

מְחַכָּה, מִי יִתֵּן לָהּ קוֹל.

 

יִתֵּן לָה אֶמְצַע, דֹּפֶן

מִי זֶה שֶׁקּוֹלוֹ נוֹטֵף

מִקְּצֵה אֲגוּדָלָיו?

 

יֵשׁ לְהוֹדוֹת

הָעוֹלָם הוּא נְטוּל עֶצֶם,

בָּעֵץ אֵין עֵץ,

בַּבַּיִת אֵין בַּיִת,

וֶאֱגוֹזֵי בֶּכִי מִצְטַחֲקִים

לְמַרְגְּלוֹתָיו.

 

© הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם