פנקס הקטן
פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כַּעַך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך.
הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית
יפה מאין כְּמוֹתה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן.
היא לא העיפה בו מבט
אך לוֹ זה לא היה אִכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה הייתה הוד מעלתה…
יום אחד הופיע ג'ק
סַפְסַר ההימורים
ברנש דֵי מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בַּלקקן…
הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן.
היא לא העיפה בו מבט
אך לוֹ זה לא היה אִכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד הייתה הוד מעלתה.
הרופא הביט בה וקבע:
"זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה
היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד."
כל האזרחים אותה השאירו לבד
טוב, למי יש זמן?
מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן.
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו, חדרו הצר
הוא בזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד הייתה הוד מעלתה.
פנקס הקטן שֵירת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה
כל אשר ציוותה עליו
צמיד או עגילים
הוא מיד נתן
וברחוב דחף הוא את כיסא הגלגלים
זה פנקס הקטן.
היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד הייתה הוד מעלתה.
יום אחד הודיעה:
"קר לי, פנקס, בוא ניסע לדרום החם."
"ארוכה הדרך, ואין כסף למסע…"
"דחף אותי לשם!"
הוא דחף ברגל את כיסא הגלגלים
אפילו לא רטן.
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין
זה פנקס הקטן.
היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד
ועם כיסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד הייתה הוד מעלתה.
כשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום:
"רד על שתי ברכיך
רד נא, פנקס הקטן
כי הגיע יום.
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
כי כבר בא הזמן.
אהבתיך,
בוא נשקני נא –
בוא, פנקס הקטן."
והוא נשק רכות רכות
לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות
מלחייה הצמוקות.
וכך נפחה את נשמתה הוד מעלתה…
למחרת היום כתבו פתאום
בסמרטיטון משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר
את גבו שבר הוא במכות במוט ברזל
כמוכה שטן.
וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל
לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט
גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה.
וכשעלה בצעד קל
על הכיסא המחושמל
עלה שקט ומחייך
ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה של הוד מעלתה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם