פראג

אל העיר שבוית החלום
צל כבד וזר הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח

מי שלא עצם את עיניו
את לילו המר כאב הוא,
דומית כניעה בלי קרב
איש את נשקו נצר עד מוות.

איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג.
שיר שחלמתי על פראג –
שם השחר עוד יבקע.

כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חירשים
ובצווארה המאכלת.

את פתחו איש לא יוצא
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח

איך על פראג…

רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק לפתע
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר שמתה.

שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם