רבי עקיבא

רַבִּי עֲקִיבָא אִישׁ צָנוּעַ
הָיָה רוֹעֶה בֵּין הָרוֹעִים
אֶת עֶדְרֵי כַּלְבָּא שָׂבוּעַ.
עַד שְׁנָתוֹ הָאַרְבָּעִים

רָאֲתָה אוֹתוֹ רָחֵל
בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ
רָאֲתָה אוֹתוֹ רָחֵל
שֶׁהוּא מְעֻלֶּה וְצָנוּעַ
אָמְרָה לוֹ רָחֵל בַּחֲשַׁאי: קַח אוֹתִי לְאִשָּׁה
בַּתְּנַאי שֶׁתַּקְדִּישׁ זְמַנְּךָ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
וְהָיוּ גָּרִים בַּמַּתְבֵּן
בְּגֹרֶן אֶחָד לֹא יָדוּעַ
זוּג אֶחָד פָּשׁוּט לְלֹא שֵׁם
שֶׁהָיָה מְעֻלֶּה וְצָנוּעַ.
וּבַבֹּקֶר הָיָה מְלַקֵּט הַתֶּבֶן מִתּוֹךְ שְׂעָרָהּ
אָמְרָה לוֹ רָחֵל: תִּהְיֶה אֲהוּבִי, גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.
קָם הָרַב וְנָסַע לַבִּירָה
לִגְמֹעַ תּוֹרָה כְּמַבּוּעַ
וְשָׁם בַּגֹּרֶן נִשְׁאֲרָה
בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ
וּמִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִלְבִּין שְׂעָרָהּ
שָׁב בַּעֲלָהּ לְבֵיתוֹ וְהוּא גָדוֹל בַּתּוֹרָה

חָזַר הָרַב לְבֵיתוֹ
וְכָל נַפְשׁוֹ גַּעְגּוּעַ
חָזַר הָרַב אֶל אִשְׁתּוֹ
בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ
הֲדָפוּהָ מִשָּׁם תַּלְמִידָיו, אָמְרוּ לָהּ: סוּרִי אִשָּׁה
אָמַר הָרַב: הֲנִיחוּהָ, כִּי הִיא תּוֹרָתִי הַקְּדוֹשָׁה.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם. http://www.acum.ac.il