שו"ת ראשונים
שאלת: עני אחד, יש לו אב עשיר ואינו רוצה לפרנסו, שאינו חייב לזונו אלא כשאר אנשי העיר; מהו לכופו בב"ד?
תשובה: כל שהבנים קטני קטנים, עד שיתחייב לזונן, וכופין אותו, ואפילו לא אמיד.(ואפילו אם איננו עשיר).
וכפי שנאמר בסוף פרק אעפ"י( = תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סה:) :
"דרש עולא רבא בפתח בית הנשיא:
אעפ"י שאמרו: אין אדם זן בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן אותם כשהם קטני קטנים; עד כמה: עד בן שש, ולמעלה משית (ולמעלה משש), כל שהן קטנים, שאינן בני מלאכה, כופין אותו בדברים".
וכפי שנאמר בפרק נערה שנתפתתה:
"כאשר היו באים לפני רב יהודה, אמר להו (אמר להם): התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר). וכאשר היו באים לפני רב חסדא אמר להם הפכו את ביתו וכי אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו: כפו ליה אסיתא בצבורא, וליקום, ולומר: עורבא בעי בני, והאי לא בעי בני. כאשר היו באים לפני רבא אמר להם: נח לכם שיתפרנסו בניכם מן הצדקה.. ואלו אמיד, כופין אותו".
מתוך שגורסים שם: "ולא אמרנו אלא שאינו אמיד", מכאן שאם הוא אמיד כופין אותו בעל כורחו. כמו שרבא כפה את בר אמי והוציא ממנו ארבע מאוד זוז לצדקה.
ונראה לי שאפילו בבנו הגדול או אמיד כופים אותו לזונו מדין צדקה. כמו במקרה המתואר של רבא. וכופים אותו לצדקה יותר משאר העשירים שבעיר וקודם להם שחייב הוא לפרנסו משום: "וחי אחיך עמך" ואינו יכול להמלט מחיוב זה, ולומר: שיפרנס אותו עם שאר העשירים על ידי גבאי צדקה, שכל הנופל, אינו נופל תחילה ליד גבאי…
ומחמירים על האב יותר משאר העם ומבקשים תחבולות לחייבו יותר משאר…
(שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רצב בתרגום לעברית)