תפילת הדרך
"שאלתי את עצמי מדוע חז"ל בחרו לכתוב בתחילת תפילת שמונה עשרה
"אלוהי אבותינו, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב" –
ולא "אלוהינו מלך העולם" כמו בברכות.
ואולי בחרו חז"ל לכתוב כך, כדי שבזמן התפילה,
שאמנם מופנית אל הקב"ה [=הקדוש ברוך הוא] ישירות,
אחשוב ואקשר את עצמי לא אל משהו ערטילאי ונשגב
שאין תפיסה ומחשבה בו כלל,
אלא אקשור את עצמי ומחשבתי לאבותיי ולאבות אבותיי,
ודרכם לכל נשמות ישראל שבכל הדורות,
שמאז החורבן אמרו – ועדיין אומרים – ממש את אותן המילים
שאני אומר עכשיו, בתפילת עמידה שנאמרת בלחישה.
כן, ממש את אותן המילים אמר הסבא רבא של הסבא רבא שלי
בפרס, לפני חמש מאות שנה, ולפני אלף שנה ויותר,
וממש את אותן המילים אמרו רש"י, הרמב"ן, האר"י, הבעל שם טוב,
היש"רמקאנדיה, רבנו יונה מגרונדי והרב קוק והרב יהודה לייב אשלג
וישעיהו לייבוביץ ורבים רבים אחרים, גדולי תורה ופשוטי עם ואלמונים.
ואותן המילים נאמרות עכשיו, בכל מקום שיש תפילה יהודית
על פני כדור הארץ,
ומן הסתם הן תמשכנה להדהד בחלל האוויר הרבה אחרי שנלך מכאן.
וכך התפילה, ברגעים נדירים ויקרים, כשהלב נפתח,
נותנת לי מרחב עצום של זמן, כנפיים וכוח,
ומקשרת אותי לאנשים שהיו, לאנשים שישנם, לאנשים שיהיו,
וזה כבר לא משהו ערטילאי ובלתי נתפס,
זו כנסת ישראל שבכל פעם מחדש קמה ושרה שיר חדש."
אהוד בנאי, תפילת הדרך, ידיעות אחרונות, 7 ימים – גיליון מיוחד, י"ט באלול תשס"ח – 19.9.08, עמ' 40.