אכזר מכל המלך
פרולוג
קול: השחר עולה. שכם רועדת בצינת הבוקר, אך מחר עם שחר –
מקהלה: תן שלום, המלך.
קול: המקבות בונות במה למלך. יהודה נתנה לו כתר בעירו, ירושלים. אך שכם בא כל
ישראל להמליך אותו.
מקהלה: תן שלום, המלך.
קול: מן הכפרים, מן השדות, מן הערים, עלו לשכם עובדי האדמה וחרשי־נחושת, רועי
הצאן והיוגבים והכורמים וחרשי־עצים. עם כבד מאוד ואין בו כוח עוד לשאת הסבל.
מקהלה: (בזעקה) תן שלום, המלך! תן חיים! תן שמחה!
(בשקט) אביך העמיס עלינו עול כבד מאוד.
מקהלה: ולא היה אמון במלך ושריו. לא היה אמון במעשי אביך, רחבעם. מחר אתה תהיה
המלך, מחר נשתחווה לך, נישא מנחה, הקל מעבודת אביך, רחבעם.
קול: אם לא יקל מן המיסים? אם לא יתיר את אסורינוי אם לא ישוב אחור מפני פשעי
אביו?
(שתיקה, קול הלמות המקבות נשמע בבירור)
מקהלה: לפני שלושה ימים דרכו פרסות הסוס בדרך שכם, ורוח חדשה עברה בעם, כרוח
העובדת לאחר החום. בהר אפרים לחוצים הרימו ראש –
קול: על פני שדות צחיחים חלף השם:
מקהלה: ירבעם בן נבט!
קול: אפרתי, מצרידה.
קול: שם אמו, צרועה, אשה אלמנה, כי בעלה שולח לארץ לבנון לכרות עצים לארמונות
שלמה. ושלמה ראה את הנער, ושלמה הפקיד את ירבעם קצין על פני העם.
קול: וירבעם יצא בעת ההיא מירושלים.
מקהלה: יצא לשוח בשדה.
קול: ואחיה השילוני, נביא האלוהים, מצא אותו בדרך.
מקהלה: בדרך מצא אותו נביא האלוהים.
קול: וירבעם מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם בשדה.
מקהלה: בשדה מצא אותו אחיה, בשדה החזיק בו.
קול: בשדה החזיק הנביא בו ובשתי הידיים תפס בשלמה והיא חדשה –
מקהלה: ושניהם לבדם בשדה –
קול: ובשתי הידיים קרע הנביא את הבגד, קרע –
מקהלה: ואמר: בחרתי בך, ירבעם, לגאול את עמי משלמה! ככה אקרע ממלכה
מידי העריץ!
(בקול נמוך) כה אמר יהוה.
קול: אז יצא הקול בכל הארץ: הרים ירבעם בן נבט את ידו בשלמה!
מקהלה: דם בני אפרים נשפך לארץ, כל תפארת שכם היתה לבוז.
קול: וירבעם ברח מצרים אל פרעה שישק.
מקהלה: עשר שנים חלפו.
קול: וירבעם חזר עתה מארץ המצרים.
מקהלה: תן שלום, המלך! תן שלום, תן שלום, תן שלום!
(הכל מתכנסים לחטיבה אחת, מתבוננים לעבר צד שמאל של הבמה)
קול: צרועה!…
מקהלה: כמו נתח מן הלילה פוסע לקראתנו.
קול: אשה!
מקהלה: מדרך אלון מעוננים.
קול: ליליות מחוללות ליד אלון מעוננים בלילה.
קולות: מכשפה!
מקהלה: מכשפה לא תחיה!
(נכנסת צרועה)
מקהלה: צרועה!… גבר אמיץ ירא את הלילה.
צרועה: מבורך הלילה, בני אפרים, את בני, ירבעם, הביא אלינו! כולנו נעשה בחושך
מעשינו, כי בחושך נזרע אור השחר.
מקהלה: שלום לירבעם?
צרועה: מלחמה לו! המתים בשאול קוראים לו, מלחמה! החיים נותנים את אגרופם,
מלחמה! אין שלום לירבעם.
מקהלה: אין שלום לירבעם.
(נשמע קול המקבות)
צרועה: מה פשר הקולות?
מקהלה: קול מקבות. במה בונים לרחבעם, עליה יתנו בראשו את הכתר.
צרועה: במה לרחבעם… הלמו, הלמו, הכו במקבות! חושו, חזקו במסמרות, קרבו קורות,
מלאו אחר העבודה ונשלמה במועדה כי שנים רבות יחלנו ליום הזה. וכל שנה נסכה
בכוס אגל תרעלה עד כי מלאה. יצאתי לשדות לשאול את פי הרוח: התישפך הכוס
המלאה? תישפך, ענתה הרוח. אוושת העשב עלתה באוזני ומתוכו יצאה לילית
והיא אמרה: קומו ורשו! קומו ורשו! שופו, שופו, עקב פושע! וכך ענה וחג כל
היקום סביבי: רשו! פתאום נבח הכלב בחשכת הליל. גבר הרוח ושרק ואז מן האלון
יצאה דמות כדמות שלא ראיתי מעודי: לא איש ולא חיה. אש ליחכה את בגדיו ובעיניו
הנצו חרבות. ברק הבריק בליל הקיץ ורעמי־לא־גשם חוללו בגיאיות. ההר נופץ לאלף
רסיסים ושמי הלילה השחורים והרוחות קראו בקול גדול: איש לאוהליך ישראל! מה
חלק לנו בדוד! מה נחלה בבית ישי! איש לאוהליך ישראל!
(שתיקה, קול הלמות המקברת נשמע חזק)
מקהלה: איש לאוהליך ישראל!
(קול הלמות המקבות נשמע בבירור)
(חושך)
[…]
המערכה השלישית
[…]
ירבעם: מצרי אני… אכן, איש מצרי אני. שליח שישק. הן אחיה השילוני אמר, הן אמי
אמרה, הן מעכה אמרה, וגם שמעי אמר. מצרי אני, חפשו בחדרי, אולי עוד תמצאו
שקי זהב אשר הבאתי ממצרים. חפשו היטב, אולי אף תגלו פרש מצרי אשר נתן
לי פרעה שישק, לעת מצוא. איש מצרי אני. לא סיפר לך אחיה השילוני מה
משכורתי, אמי? אל תשאלו אותו. מה לו ולקטנות. הוא נושא את דבר האלוהים. לא
סיפר לך אחיה השילוני על מה הסיר ידו ממני בעת המרד בשלמה? סיפר, אמי?
הן אז, הייתי איש עברי, לא כן? אל תשאלו את הנביא, כי לא ישיב. טוב מזה, אם
אך מלה אחת תפיל מורא בלב אנשי אפרים: איש מצרי הוא! מצרי הוא ירבעם. אך
אני אשיב היום לדבר הסוד אשר בפי נביא האלוהים. "קום," זעק אלי השילוני, "הרם
ידך במלך על כי שלמה זנח את אלוהיו לשאת עיניים אל עמים זרים וישראל עם
לבדד ישכון." הרמתי יד במלך. במלך, בני אפרים! בממשלתו, ביועציו, באציליו
אשר אכלו את כל מיטב הארץ! אני הרמתי יד לגדוע את הפשע, להסיר את החמס!
אך לא לתת לאחיה השילוני את השלטון בארץ־ישראל! על כן מצרי אני. כי
אם האיש אשר דובר בישראל על גוי קדוש, ממלכת כוהנים, עברי הוא, אני מצרי,
על כי אני דובר על לחם. אם האיש אשר עוצם עיניו מראות את כל הארצות סביבו
עברי הוא, אני מצרי, על כי את שלום ירושלים אני רואה בעיר דמשק. אם אחיה
השילוני אשר זועק עם לבדד ישכון אנחנו עברי הוא, אני, ירבעם בן נבט, מצרי, על
כי אני נושא עיני למצוא בני־ברית בארצות זרות, מן הפרת ועד נהר מצרים. אמת,
לא אכחד, מצרי אני. רחבעם עברי, על כן אני מצרי. רחבעם נכון להתרפק על צווארי
מצרים ואשור, לקנות שלווה ותענוג לבני ביתו – לבני ביתו! – ביגע ועמל העם, וכן
לשאת את נטל היותנו עם קטן, כמו פרוצה בלה המתייפה לשווא. ואחיה השילוני לא
הוקיעו לאמור, מצרי הוא, אשורי הוא. לא, עברי הוא. אך אני מצרי, על כי אני נושא
עיני לתת שלום לעם הזה, אם גם עם קטן הוא.
עשר שנים ישבתי במצרים. בארמון פרעה שישק רבים מצאו מקלט. צידונים, צורים,
בני דמשק וחמת. כולם בנים לארצות קטנות כישראל, החרדות יומם ולילה מכל זיע
של מלכי מצרים ואשור. בין פטיש אשור ובין סדן מצרים ניצבים כולנו, עם עם
במדינתו, שוכן בדד. אתם מאמינים כי רק אנחנו גוי קדוש? לא. לאחיה השילוני
בני־ברית רבים. "עם לבדד ישכון", זאת התורה אשר משננים לישראל, כך
לומדה דמשק, כך אולפה חמת. עטרת עממים אשר נפשם כבר קצה להיות
הטרף, אך טרף הם. על כי כולם לומדו לדעת, "עם לבב ישכון!" וישראל היטיבה
לשנן, פי אחיה דיבר!
צרועה: אלוהי צבאות!
יונתן: על מה אתם יוצאים למרד, נכבדי אפרים? אם את דבר השילוני אתם נושאים, על
מה תיטיבו לעשות מרחבעם?
צרועה: אלוהי צבאות, הרעם ברעמך! מוטט את מוסדי הבית! שלח ברק לפגוע בליבי לבל
אשמע עוד, כי בני יוצא היום להילחם בך, האלוהים! כי הוא עיוור המעוור את עיניהם
של בני עמך, כי הוא נבל, המנבל את בני אפרים, כי הוא חוטא אשר מחטיא את
הרבים!
יונתן: (לאלה) מה תאמר, אלה! בעת תרענה חצוצרות יביטו רבבות אל הבמה לדעת
היעלה המרד אם ייפול? מה תשיב להם? האם המלך טוב משהיה? או איש מצרי
הוא ירבעם, כי הוא קורא לכם לסור מן הנביא!
צרועה: אין איש אשר יסור מן הנביא ולא יסור מאלוהיו!
יונתן: יש איש אשר יסור מן הנביא ולא יסור מאלוהים.
צרועה: איוולת! איוולת!
יונתן: אהוד? איש מצרי הוא ירבעם כי הוא קורא לכם להיות עם ככל העמים, לא לשאת
מחלצות של קודש?
צעיר: עברי ירבעם!
יונתן: דבר, אלה!
צרועה: (לכולם) איש מצרי, איש מצרי.
אלה: ירבעם עברי.
יונתן: דברו!
כולם: ירבעם עברי!
(שמעי מנסה לברוח)
ירבעם: בפיך אין פתגם יפה, שמעי, אתה אינך שולף את הלשון לחלץ אותך מן המיצר? למה
נשקף הפחד מעיניך? ניחשת, גורלך נחרץ.
שמעי: (נסוג לעבר המדרגות) רוח שיגעון עבר אתכם. הרף, ירבעם!
ירבעם: לא שיגעון, שמעי, בטרם נצא למלחמה יהיה המחנה טהור.
שמעי: (נסוג) הרפו ממני! ירבעם! אל תפתח במרד והוא מוכתם בדם אדם!
יונתן: דם בוגד!
שמעי: לא בוגד אני. כל אשר אמרתי יצא מפיך אך אתמול בבוקר.
ירבעם: פגעו בו!
שמעי: על מה אתה נקי בעיניהם ואנוכי מוקע כבן בליעל? על מה אתה גיבור ואנוכי בוגד?
הלוא אתה האיש אשר בגד במרד מאז דרכו רגליך באפרים, מאז –
(הורגים אותו)
צרועה: רוצחים! אתם תוקעים את הסכין בתוך ליבכם!
ירבעם: מהר, יונתן. אסוף את אנשיך וצא אל בית המלך. בראותך את הכבודה יוצאת אל
הבמה, תתפוס את אחיה השילוני ותאסרנו. האיש לא יעלה על הבמה לתת את
ברכתו –
צרועה: (רצה אל הדלת וחוסמת אותה בפישוט ידיים) עדת־רוצחים! אין אלוהים בלבבכם,
פריצי חיות! חזור בך, ירבעם! בל תפגע באיש האלוהים! בחשכה אתם פוסעים!
לדיראון עולם תהיו!
(קול חצוצרות)
ירבעם: האות ניתן, יונתן! עוד מעט יעלה המלך אל הבמה!
יונתן: (יורד במדרגות וניצב על המדרגה התחתונה) סורי מן הדרך, אשה!
צרועה: לא סרתי מן הדרך ולא אסור ממנה! לא אסור מכאן! צווה על אנשיך להרוג אותי, כי
אני הזעקה אשר תיתן הדה בהר אפרים: איש מצרי אתה!
יונתן: סורי מן הדרך, אשה, פן נהרוס אלייך!
צרועה: קרב יונתן. קרב גיבור המרד! קרב ונעץ את הסכין כי לא אסור מכאן! הכה ויוזה הדם
על הידיים אשר הביאוכם הנה! קח ממני את הלב אשר פעם את קול המרד! בתק
את בטני אשר נתנה לכם את מקולל האלוהים הזה! קרב, יונתן, הרוג אותי! כי סר
האלוהים מכם, פריצי חיות! אין אלוהים בלבבכם! אמור ירבעם, דבר! צו, אל
תתבושש! מה חפץ יש בי עוד?
(קול חצוצרות)
ירבעם: סורי מן הדרך!
צרועה: לא אסור.
(יונתן פורץ אל צרועה ואחריו כולם. משהם זזים, נופלת צרועה)
ירבעם: צאו. (יוצאים)
(קול חצוצרות)
מקהלה: (בחוץ) תן שלום, המלך, תן שלום, המלך, תן שלום, המלך. תן חיים, תן שמחה. תן
לעם לדרוך ענבי היין ביקבי שומרון.
תן לעם לצהול בהיאסף תבואה, לרקוד בגז הצאן עד אור הבוקר.
עד אנה יישפך הדם, המלך, עד מתי המוות יהלך על פני שדותינו.
רודפי שלום אנחנו, המבקשים לחיות את החיים אשר נתן האלוהים.
ירבעם: כל מלך מקים מזבח עקוב מדם, אמי. אנוכי אינני מלך עוד, אך המזבח כבר הוקם.
מקהלה: תן שלום, המלך. אל תעקוד על המזבח גברים נושמים חיים וצוחקים. האמהות יקללו
אותך, המלך.
ירבעם: קולך נדם, אמי, אך את חפצך עשית. נזיר אני. נזיר מאהבה, נזיר מכל שמחה
ועליצות, כי דרך אכזרית הדרך בה אלך, אמי, דרך אכזרית ועקובה מדם. דם
בוגדים וישרים. דם אויבים ולוחמים. אמי, אל הצדק אכזר מאוד, ושליחו אכזר.
(מסך)
מתוך: נסים אלוני. אכזר מכל המלך. תל-אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1997.