דוד בן גוריון, על ספר דברים

"…כאמור, ספר דברים אינו אלא משנה תורה, כלומר: הוא חוזר על סיפורים ומאורעות מיציאת מצרים, קבלת התורה, הנדודים במדבר ועד כיבוש ארצות האמורי – סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן בעבר הירדן. הוא חוזר על הרבה מצוות, חוקים ומשפטים, אבל הוא מצטיין בהדגשה יתירה של אחדות הבורא ואהבתו, מניעת העוול ואהבת הצדק והשלום, עזרה לעני, לגֵר, ליתום ולאלמנה, והיות עם ישראל עם סגולה ועם נבחר.
בספר זה נאמר הפסוק הנפוץ ביותר באמונת ישראל: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו 4) ואחריו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (שם 5). באף אחד מספרי התורה לא מודגשת במידה כזאת החובה לאהוב את ה' כפי שאנו מוצאים בספר דברים. פסוק זה חוזר גם בפרק י 12: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"… ושוב באותו הפרק (יא) פס' 1: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". מפסוקים אלו למד כנראה ברוך שפינוזה את אהבת אלוהים, שהעמיד אותה במרכז האתיקה שלו.
בשום מקום בתורה אין שלילת ההגשמה של אלוהים גדולה מזו של פס' 15 – 19 בפרק ד בספר דברים: שלילת כל תמונה, פסל, תבנית של אדם, בהמה, ציפור, דגה, שמש, ירח, כוכבים וצבא השמים – כל מה ששימש אז בארצות השכנות כדמות אֵלים. ודבר יחידותו של אלוהים חוזר במקום אחר בקיצור נמרץ: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים. אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (ד 35)… "

דוד בן גוריון, עיונים בתנ"ך, הוצאת עם עובד והחברה לחקר המקרא בישראל, תשל"ו – 1976, עמ' 186 (ההדגשות במקור).