פראג

< 1 דקות

מילים:

 

אל העיר שבוית החלום
צל כבד וזר הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח

 

מי שלא עצם את עיניו
את לילו המר כאב הוא,
דומית כניעה בלי קרב
איש את נשקו נצר עד מוות.

 

איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג.
שיר שחלמתי על פראג –
שם השחר עוד יבקע.

 

כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חירשים
ובצווארה המאכלת.

 

את פתחו איש לא יוצא
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח

 

איך על פראג…

 

רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק לפתע
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר שמתה.

 

שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע

 

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם


על השיר "פראג" מאת שלום חנוך.

רקע

בשנים האחרונות עבר המזרח התיכון שלל 'אביבים מדיניים' בארצות דוברות הערבית: אלג'יר, מצרים, תימן ולוב. אך קדם לכולם אביב אחר: 'האביב של פראג', האביב שניסה לשנות את השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה. השינוי היה קצר ונמשך פחות משנה, אבל השלכותיו פעפעו עשרות שנים עד לשבירתו של השלטון בארצות שונות במזרח אירופה. כך אמר אחד הסטודנטים שהיו שותפים להפגנות שלפני 'האביב':

לסיסמה 'אנחנו רוצים אור' הייתה כמובן משמעות רחבה יותר: 'אור' לעומת ה'חושך' של הגוף הפוליטי הבכיר ביותר באותם ימים — הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה.
(מתוך ניל פרגוסון, ציביליזציה: המערב וכל השאר, עמ' 258)

רעיונות מרכזיים

בתחילת 1968 החיל נשיא צ'כוסלובקיה אלכסנדר דובצ'ק שינוי במדינתו – מקומוניזם קפדני ל'סוציאליזם אנושי', תהליך שכונה 'האביב של פראג' (Pražské jaro). התהליך הזה הסתיים בכיבוש צ'כוסלובקיה על ידי מדינות ברית ורשה והחלפת השלטון בפראג ב-21 באוגוסט 1968. תהליך הכיבוש לקח כמה שעות, אך המחאה נגד הכיבוש נמשכה זמן רב. מעשה הכיבוש ושינוי השלטון התקבל בעולם ברעש גדול אך במעט מאוד מעשים.

אל העיר שבוית החלום
צל כבד וזר הגיח
וירח באדום
את מלכותו טבל בפיח

השיר מתחיל בתיאור פראג (העיר) עוד לפני הכיבוש. פראג ואיתה כל המדינה הצ'כסלובקית הייתה כבתוך חלום, החלום הוא ששנות השלטון הקומוניסטי מאחוריה והעיר מתקדמת למקום חדש. אבל אז מגיע צל שחור שמתואר כ"כבד וזר", צל של משהו מאיים המגיע בלי התרעה ופורש את החושך על הכול. אל הצל מתלווה ירח בצבע אדום, שמסמל הן את השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות והן את הדם שנשפך. הירח, שאולי מסמל את המגל שבדגל הרוסי, לוקח את "מלכותו" (היא הלילה) ומלכלך אותו בפיח של מלחמה.
בבית זה משלב חנוך בין הלילה של ה-21-20 באוגוסט שבו נכבשה העיר והמדינה, לבין המאורעות והמצב שהשתרר לאחר הכיבוש הרוסי – שניהם שחורים ללא אור. מכאן ולאורך כל השיר החושך שולט, כאשר האור מנסה להציץ ואינו יכול. ייתכן שחנוך קושר תחושה זו עם הסיסמה של הסטודנטים – "אנחנו רוצים אור".

מי שלא עצם את עיניו
את לילו המר כאב הוא,
דומיית כניעה בלי קרב
איש את נשקו נצר עד מוות.

בבית השני ממשיך חנוך לתאר את הלילה הראשון, ומתאר את אותם אנשים, מתנגדי הפלישה, שבאותו לילה ראו את הכיבוש וכאבו את כאב הכיבוש. חנוך מתאר גם את הכיבוש וההתנגדות הלא אלימה, התנגדות ללא קרב ונצירת הנשק שהביאו למוות של אנשים – במהלך הכיבוש ואחריו. הוא בוחר לתאר את זה על דרך השלילה בכך שיש כאלו שעצמו את העיניים ולא ראו את אשר קרה.

פרשנות נוספת לבית זה מדברת על מי שהיה מחוץ לצ'כוסלובקיה. המעטים ש'לא עצמו את עיניהם' מלראות את הכיבוש הבינו עד כמה הלילה הזה כואב. המשכו של הבית אף הוא מתאר את שתיקתן של כל המדינות ואת הכניעה לכיבוש הכוחני בלי קרב, ואת נצירת הנשק שאולי הביאה איתה את מותו של השינוי.

איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג.
שיר שחלמתי על פראג –
שם השחר עוד יבקע.

בפזמון ממשיך חנוך להמשיל את השינויים שרצו לקיים בצ'כוסלובקיה לשחר שלא עלה. הוא מתחיל בתיאור של השחר, שבשונה מדרך הטבע "לא בקע", ובאשמורה השלישית (היא סופה של הלילה) הכוח של השינוי נדם ונכבש. גם בהמשך הוא שואל איך ייתכן ש"נדם קולם" של אלו שרצו לשנות, ואין יותר שמחה בכיכר ההומה.
אבל הוא אינו מסיים ברוח הנכאים הזו אלא הופך את הכיוון בסוף הפזמון. "שיר שחלמתי על פראג", שיר שבו השחר – כלומר, השינוי המיוחל, עוד יקרה. החזרה על שתי השורות בסוף כל פזמון מדגישה את תפיסתו של חנוך שגם אם עכשיו השינוי נדרס, הוא עוד יגיע כמו שהשחר במציאות מגיע.

כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חירשים
ובצווארה המאכלת.

את פתחו איש לא יוצא
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח

הבית השלישי והרביעי כבר מתארים את המציאות לאחר הכיבוש. העיר נהפכה להיות משהו ישן וצהוב, עיר רפאים שלא הולכים בה אנשים. עיר שמושלכת לרגלי רוסים שמתוארים כחיה המסמלת את מדינתם – הדוב. בני העם הרוסי הם כ"דובים חירשים" שלא מצליחים לשמוע את קולה של החירות. ובגרונה של העיר – הסכין שהרגה אותה. חנוך משתמש ב"מאכלת" לתאר את הסכין, ואולי לקשור את הכיבוש למאכלת הראשונה במקרא – ב'עקדת יצחק', וכך לדמות את ברית המועצות לאב ואת צ'כוסלובקיה לבן הנשחט.
משם עובר חנוך לתיאור אנשי העיר – אף אחד אינו יוצא מביתו, העיר הפכה לעיר גטאות שיש בה ריח של זיעה ומליחות. הריח של המליחות הולך בכל העיר והופך אותה מעיר שמחה לעיר של גטאות.

רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק לפתע
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר שמתה.

מכל היופי והשמחה של העיר נשאר רק השקט של המובסים והנכנעים. אך אז מופר השקט ואיש צעיר חומק בתוך רחובות העיר ולפתע עולה "אור מוזר". וכל שומע שואל אולי זה אור הניצחון וחזרת החירות. חנוך מתאר כאן בלשונו היפה את מעשהו הקשה של הסטודנט יאן פאלאך ששרף את עצמו למוות בכיכר העיר כמחאה על הכיבוש ועל איבוד התקווה. חנוך מסיים את הבית בציון ה"כיכר שמתה" וכך הוא מזכיר לנו את סופו של הסטודנט.

שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע

הפזמון האחרון של השיר מובא מקוצר, רק שתי השורות האחרונות. חנוך מדגיש בסיומת, ובעיקר בכפילות של השורה האחרונה, את התקווה לשינוי, לעליית השחר על פני הלילה השחור.
הלחן שחנוך הצמיד למילים שומר על קו מלודי בעל איכויות של אפוס היסטורי. הקצב המדוד של הבתים מלווה במנגינה בעלת איכויות של קינה הפונה אל קהל רחב. ההקדמה של הפזמון ("איך על פראג…") עוצרת את קצב השיר ומחלקת אותו לחצי מהקצב כדי להשיג אפקט דרמטי של עצירה או השמטה, כמסמנת את חשיבות הרגע.
הפזמון מטפס גבוה כמביט מעל העיר מלמעלה ומחפש את התקווה והאור החדש שיביא עמו השחר שיבקע. העיבוד של מישה סגל מעניק לשיר נופך דרמטי, יוצר מתח בבתים באמצעות השימוש בתופי הטם-טם, ומדגיש שמדובר באירוע דרמטי בנגינת הצ'מבלו (כלי נגינה עתיק בעל צליל מתכתי הדומה לפסנתר) שיוצרת אווירה גותית ומלאת אימה. כמו כן, בפזמון עולה תחושה של אווירת מלחמה ו'קריאה לדגל' באמצעות השימוש בתרועת הקרנות ובאווירת מוזיקה מלחמתית. בבית השני מובע המאבק באמצעות אפקטים דרמטיים של כלי המיתר ברקע היוצרים ביניהם המולה מתוחה.
שנים לאחר צאתו אלבומו של איינשטיין "מזל גדי", יצאו חנוך ואיינשטיין נגד העיבודים של המעבד והמפיק – אלכס וייס, בטענה שנדמו להם תיאטרליים מדי ולא מספיק "רוק'נ'רוליים" לטעמם. כאשר ניגש איינשטיין לבצע את השיר "פראג" בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1969 עיבד מישה סגל את השיר בעיבוד סימפוני ודרמטי. השימוש שעשה סגל בכלי נגינה של תזמורת סימפונית (מעבר לכלי הנגינה שבהם נעשה לרוב שימוש בביצוע של שירי פופ כגון גיטרה חשמלית, גיטרה בס ותופים) מעצים את חוויית השיר ומגביר את משמעותו, והעיבוד מזכיר בסגנונו את הסגנון המוזיקלי של להקות שפעלו באותה תקופה מעבר לים כגון ה"ביטלס" (The Beatles) וה"דורז" (The Doors).

השפעה והתקבלות

השיר נכתב על ידי שלום חנוך לאריק איינשטיין לפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1969 וזכה במקום השביעי. על אי הצלחתו אמר איינשטיין בראיון לאתר "וואלה!" בשנת 2009:

"השיר סיים את הפסטיבל באחד המקומות האחרונים. אנשים לא היו מוכנים לשיר שהמילים שלו עוסקות באסון של אחרים ולא שלנו" ("שיר שחלמתי", וואלה!, 2009).

אחרי הפסטיבל הקליט איינשטיין את השיר מחדש וכלל אותו באלבומו המשותף עם הצ'רצ'ילים – "פוזי". השיר זכה להשמעות רבות ונחשב היום לאחד מהשירים המוכרים והנוגים של איינשטיין. ב"מצעד שירי אריק איינשטיין" שנערך ב-2014 על ידי ynet ו"רדיו תל אביב" לכבוד יום העצמאות ה-66 למדינה זכה השיר במקום ה-15.

ביצועים מיוחדים

הביצוע המקורי מפסטיבל הזמר והפזמון:

ביצוע של שלום חנוך:

להקת "רוקפור" בביצוע מתוך האלבום "בחזרה לשבלול":


לוקאלי ואוניברסלי

  • במה עוסק השיר?
  • אילו שירים נוספים אתם מכירים שעוסקים ב"צרות של אחרים"?
  • מדוע לדעתכם שלום חנוך כתב שיר העוסק ב'אביב העמים' בפראג?
  • מה יוצר לדעתכם חיבור בין מאזין לשיר בכלל ולשיר הזה בפרט?

בין האופטימי לפסימי

  • ציינו את הביטויים הפסימיים בשיר.
  • ציינו את הביטויים האופטימיים בשיר.
  • אילו ביטויים שנויים במחלוקת ואפשר לפרש גם במשמעות אופטימית וגם פסימית?
  • האם השיר אופטימי או פסימי בעיניכם? נמקו.
  • מה ניתן ללמוד על יחסו של הדובר למידת ההצלחה של מהפכה?

כאז גם היום?

  • באילו הקשרים מהפכניים משמשת המילה 'אביב' כיום?
  • האם יש מקום לדעתכם ללמוד מן העבר על ההווה בהקשר זה?
  • בדומה ליאן פאלאלך, יש האומרים כי האביב של פראג נחל כישלון, ויש אומרים כי האביב של פראג זרע זרעים שנתנו ביטויים עשרות שנים מאוחר יותר עם נפילת השלטון הקומוניסטי. באיזו דעה אתם מצדדים ומדוע?