שיר לשלום

< 1 דקות

 

תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר.

 

מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.

 

איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.
לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.

 

תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.

 

שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.

 

אל תגידו יום יבוא –
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו לשלום!

 

לכן, רק שירו שיר לשלום

 

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם


על השיר "שיר לשלום" מאת יענקל'ה רוזנבליט ויאיר רוזנבלום

רקע

בימים שלפני מלחמת ששת הימים רווחה במדינת ישראל התחושה שקיימת סכנה מיידית וממשית לקיומה. בין אזרחי הארץ נפוצה האמרה, הספק היתולית ספק טרגית, ״האחרון שיוצא מנתב״ג שיכבה את האור״. הניצחון של ישראל בשישה ימים בלבד על שלל צבאות ערב – שחרור ואיחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי, כיבוש חצי האי סיני, והפער הגדול בין החששות מהמלחמה ותוצאותיה הובילו את מדינת ישראל לתקופה של אופוריה. במהלך הקרבות, איש מילואים צעיר בחטיבת הנח"ל בשם יענקל'ה רוטבליט שנפצע קשה ואיבד את רגלו בקרבות באבו תור במהלך המערכה לשחרור ירושלים, מצא את עצמו נודד בעולם. לדבריו, הוא היה הלום קרב.
כאשר הגיע רוטבליט ללונדון התוודע אל תנועת ההיפים שדגלו בקריאה לשלום עולמי ויצאו נגד המלחמה באשר היא. ערכים אלה התגלמו והודגמו היטב במחזמר המצליח של התקופה – שיער. המחזמר עסק בסיפורו של אדם צעיר שפוגש חבורת היפים המלמדים אותו כיצד לחיות חופשי מחוקי החברה. הוא, מגויס לצבא האמריקני ובסופו של דבר נהרג במלחמת ויטנאם. רוטבליט הושפע עמוקות מהמחזמר וממסריו, וכתב את הטקסט שלימים ייקרא ״שיר לשלום". העביר אותו לרוזנבלום שהלחין את השיר והביאו ללהקת הנח"ל שביצעו את השיר לראשונה בשנת 1969 הסולנית היתה מירי אלוני אולם בהקלטת השיר השתתפו מי שלימים יהפכו להיות מגדולי כוכבי הזמר במדינת ישראל – גידי גוב, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, לאה לופטין, דני סנדרסון, רותי הולצמן, אלון אולארצ'יק, תמי עזריה, מאיר פניגשטיין, יובל דורי, שמעון ויצמן, איציק בן מלך, דליה הורסקי, אמוץ ברונטמן, יובל חבצלת ועמוס טל שיר.

רעיונות מרכזיים

השיר מדבר בלשון רבים, הן הדוברים והן הנמענים. הדוברים בשיר פונים אל הנמענים ומבקשים מהם לאפשר לשמש לעלות ולבוקר להאיר, כלומר, להשאיר את העולם במהלכו הטבעי. בבית הראשון פונים הדוברים ומבקשים:

תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר.
מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.
איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.

הדוברים בשיר – החיילים שמתו בקרבות, מפרקים את סמלי האבל על החללים ומבטלים את משמעותם: תפילות לא יעזרו, בכי לא יחזיר, הנר כבה. 

בבית השלישי מובעת גם ביקורת על תחושת האופוריה ששררה במדינה, שכן איננה מסוגלת להשיב את המתים. כל טקסי הנצחון, המצעדים, שירי ההלל לא ישיבו את המתים לחיים.

לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.
 בפזמון עוברים הדוברים מעמדת ביקורת להצעה כיצד להתנהל ומציעים במפגיע לרדוף שלום ולהביאו כדי למנוע מלחמות נוספות והרוגים נוספים. הקריאה לשלום צריכה להיות לא בלחש, לא מינורית ומעודנת אלא בכוח, חזק, ולבקש אותו "בצעקה גדולה"
תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.
בבית הרביעי שוב מדגישים המתים את צוואתם הרוחנית ומבקשים שיניחו להם, שלא יצדיקו את המלחמה הבאה בנקמה על מותם. השורה "תנו לשמש לחדור מבעד לפרחים" מרמזת אולי על רצונם של המתים שהשמש תחדור מבעד לפרחים שמכסים את קברם, ושמותם לא היה לשווא כי אם הוביל להווצרות חיים שלווים (פרחים) . 
שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.
בבית החמישי רואים את ההשפעה הגדולה של תנועת ילדי הפרחים שמבקשים לא לראות את העולם דרך כוונת הרובה, כלומר לא להסתכל מנקודת מבט צבאית שמחפשת עימות ופותרת את כל הבעיות בעזרת רובה, אלא לחפש ולמצוא פתרונות של שלום לקונפליקטים בעולם. 
אל תגידו יום יבוא –
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו לשלום!
בבית זה יש ביקורת מרומזת על החברה הישראלית שחולמת שיום יבוא ונוכל לחיות פה בשלום, אך מעדיפה לשיר על כך שירים מאשר לפעול להגשמת חלום זה. בשורה החותמת את הבית מבקשים המתים להפוך את הכיכרות, מקום הכינוס המרכזי של העם, ובאותה תקופה גם המקום להצגת עוצמתו של צה"ל בימי העצמאות וכדומה, למקום שבו מריעים לשלום. במובן הזה מבקשים המתים להפוך את תפקודו ולהריע לשלום ולא למלחמה.

מבחינה מוזיקלית הלחן של יאיר רוזנבלום וההשפעה של המחזמר שיער הובילה ליצירת שיר זכרון ייחודי, בעל קצב סוער וסוחף ועיבוד בעל מאפיינים של להקת רוק בשנות השישים, כממחישים את מילות השיר – ״שירו שיר לשלום בצעקה גדולה ולא בלחישה".

השפעה והתקבלות

כבר בעת החזרות של להקת הנחל עם הסולנית מירי אלוני התברר כי מדובר בשיר להיט, אך גם עורר עליו ביקורת. שר הביטחון משה דיין אהב את השיר ותמך בו, אך אלוף פיקוד המרכז באותה עת רחבעם זאבי ("גנדי") ראה בו שיר תבוסתני ואסר את כניסתה של להקת הנח"ל אל הבסיסים בפיקוד המרכז וכן אסר להשמיעו בפיקוד. כמוהו עשה גם אלוף פיקוד הדרום באותה עת – אריאל שרון. גם גורמים דתיים יצאו כנגד השיר וטענו כי הוא מטיף לכפירה דתית ומבטל את חשיבות התפילה. למרות הביקורות הפך השיר מהר מאוד לשיר מזוהה, כמעט ההמנון, של אנשים צעירים מתנועות השמאל. 
ברביעי בנובמבר 1995 התקיימה בכיכר מלכי ישראל עצרת שבה הביעו מאות אלפים תמיכה בהסכמי השלום עם הפלסטינים, את המופע חתם 'שיר לשלום' בביצוע שרים וחברי כנסת, ובהם גם ראש הממשלה יצחק רבין. בסוף העצרת נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, לאחר מותו התפרסמה תמונה המציגה את דף המילים של שיר לשלום שנשאר בכיסו של ראש הממשלה המנוח בעת שיצא מהעצרת, ולאחר הרצח נותר דף המילים ספוג בדמו של רבין.

ביצועים מיוחדים

לאורך השנים זכה השיר להמון ביצועים ייחודיים, הנה כמה מהם:

בסרט "הלהקה" של אבי נשר משנת 1978 (המתעד את קורותיה של להקה צבאית – 'הלהקה') מופיע ביצוע ל'שיר לשלום' הנאמן לרוח המקור.

הצלחת הסרט והפיכתו לחלק מטקסי יום העצמאות הישראלי (על ידי שידורו בטלוויזיה מדי שנה ושנה), והביצוע בהשתתפות זמרים מפורסמים (גידי גוב, ששי קשת, גלי עטרי, דפנה ארמוני ושחקנים נוספים) הפך את הביצוע הזה לביצוע ידוע לפחות כמו המקור.

באלבומה "פעימות שחורות" שיצא בשנת 1993 ביצעה להקת "הברירה הטבעית" את השיר בביצוע שמנתק אותו מעולם הרוק הסוער (שבו הוקלט במקור) ומביא אותו אל מה שמכונה "מוזיקת עולם", כלומר מוזיקה השואבת ממוזיקת הפולקלור העממית.

ביצוע זה שואב השראה בעיקר ממוזיקה אנדלוסית, ערבית, פרסית והודית, מה שמקנה לשיר אווירה מיסטית המקרבת אותו אל תפיסת התפילה.

בניגוד לרוב הביצועים, כאן מושר השיר ללא מקהלה, וקולו של שלמה בר זועק את השיר בגרון ניחר בדד כשרק התזמורת העשירה עונה לו בנגינה. 

יצחק רבין, הלוחם והרמטכ"ל לשעבר עומד על במה ושר את שיר לשלום עם פוליטיקאים נוספים:

(מתוך ה"ווידאופדיה" של ערוץ 2)

לאחר רצח רבין, הפך השיר (יחד עם 'שיר הרעות'  ו- 'לבכות לך חבר') לאחד המזוהים ביותר עם אירוע הרצח ועם דמותו של ראש הממשלה המנוח.

השיר הושר בעצרות רבות לזכר רבין, ואחד הביצועים הייחודים ביותר התקיים בארה"ב בשנת 2009 כשאדם למברט ('פיינליסט' מתכנית הטלוויזיה "אמריקן איידול" המקבילה לתכנית "כוכב נולד") השתתף בביצוע השיר בעברית ובאנגלית. 

ברביעי בנובמבר 2010 (בדיוק 15 שנה לאחר רצח רבין) פרסמה חבורת הסאטירה "לאטמה" ביצוע אירוני לשיר תחת השם "להקת קורבנות השלום"; שם השיר שונה ל"שיר לחלום" וכמו כן שינתה החבורה גם את מילות השיר עצמן.

מעיון בטקסט עולה כי ההתמקדות בשירת "שיר השלום" והרדיפה אחר השלום מסנוורות את עיני האזרחים ומייצרת את הרושם כאילו ניתן לעשות כאן שלום. 


האנומליה הישראלית

  • שיר לשלום בוצע בביצוע המקורי על ידי להקה צבאית. מצאו בשיר ביטויים המעלים תהיה ביחס למי הם השרים ועל מה הם שרים.
  • האם העובדה שלהקה צבאית שרה את השיר נותנת לו משמעויות אחרות או נוספות?
  • מה העמדה של השיר ביחס לתפילה? איך עמדה זו מתקשרת להוויה הישראלית?

בין חיים למוות

  • כיצד נתפסים המתים והמוות בשיר?
  • מה עמדת השיר לדעתכם ביחס לאבל?
  • האם אתם נוטים להסכים עם עמדת השיר ביחס לאבל ולמוות? נמקו.
  • כיצד באה לידי ביטוי קדושת החיים בשיר?

אקטיביזם

  • השיר קורא לפעולה. הוכיחו טענה זו.
  • האם מדובר בשיר פוליטי? נמקו עמדתכם?
  • מתי מקובל לשיר את השיר? מתי לדעתכם מתאים, אם בכלל, לשיר את השיר? האם יש אירועים שהשיר מושר בהם ואינו מתאים לדעתכם?