איזו מדינה

הכינוי "מוזיקת קסטות" היה כינוי שלילי שטמן בחובו משמעות כפולה – הן בנוגע לפורמט "הנחות" של הקסטות ביחס לפורמט "הרציני" של התקליטים, והן בנוגע לאיכות "הירודה" של המוזיקה הים-תיכונית לעומת "המוזיקה הישראלית הממוסדת". הביקורת הקשה ביותר שהועלתה בנוגע למוזיקה הים-תיכונית בראשית דרכה נגעה לממד הטקסטואלי; נטען כי מילות השירים פשטניות ורדודות, ועוסקות אך ורק בעניינים הנוגעים ליחסים בינו לבינה.

השיר "איזו מדינה" (פרי יצירתם של שני יוצרים צעירים ולא מוכרים מנתניה – אלי לוזון ויוני רועה) גרם לשינוי תודעתי בקרב רבים מהיוצרים ועורכי המוזיקה ברדיו כשיצא לאור ב-1986; הנה הופיע לו שיר מעולם "מוזיקת הקסטות" שעוסק במפורש ובאופן ביקורתי במורכבות החיים ובתלאות הכלכליות בישראל.

איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת,
איזו מדינה, איזו מדינה.

השיר פותח בביטוי "איזו מדינה", החוזר פעמיים. ההכפלה של השאלה הרטורית מכילה בתוכה את הסכסוך המרכזי של השיר: התחושה של התפעמות ותסכול מן המדינה בעת ובעונה אחת. הדבר בא לידי ביטוי גם בלחן של לוזון. הוא מעמיד את המילה "מדינה" פעמיים – פעם בסימן שאלה, כאשר קצה המילה מוטה מעלה בתווים (מ-די-נה), ופעם בתחושת תסכול וצער, כאשר התו האחרון נופל מטה. השורה הבאה קובעת שזו "מדינה מיוחדת במינה", אך גם כאן הביטוי נותר דו-משמעי. לא ברור האם מדובר בביטוי הערכה לייחודיות של המדינה או בעמדה ביקורתית.
"ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת" – בשורה זו מתפענחת הבעיה שהשיר מתמודד עימה: היחסים בין הממשלה למדינה. שורה זו מעוררת תמיהה: הרי תושבי המדינה הם שבחרו את הממשלה, אם כך מדוע הם אינם מרוצים ממנה? והאם אין זה תפקידה המובנה של הממשלה "להלחיץ" את המדינה, כלומר לנהל את ענייניה כך שתוכל להשיג את מטרותיה לטובת התושבים?

אנשים בוכים, מחירים עולים.
לשלם מיסים וגם קופת חולים.
אין כבר עבודה, הקופה ריקה,
אין ממה לחיות, סגרו את הלשכה.

הבית הראשון – כמו גם יתר הבתים – מפרט את הבעיות שאיתן מתמודדים אזרחי המדינה: מחד, יוקר המחיה ("מחירים עולים") מקשה על חיי האנשים והמיסוי הרב כולל גם תשלום דמי חבר באחת מקופות החולים (השיר נכתב בטרם נחקק חוק ביטוח בריאות חובה); מנגד, מקורות הפרנסה מצטמצמים ולכן "אין עבודה", ובנוסף גם "הקופה (הפרטית) ריקה" ולכן "אין ממה לחיות". ולמרות כל אלה – "סגרו את הלשכה" (הכוונה היא ללשכת התעסוקה – הגוף שאמור לסייע בידי תושבי המדינה למצוא עבודה). הבית מצייר תחושה של שבר כלכלי: מצד אחד, העבודה הולכת ופוחתת ועמה גם ההכנסות; ומצד שני, המעמסה הכלכלית רק עולה – בין אם בעליית מחירים ובין אם בתשלום של יותר מסים.

בכנסת הם יושבים, עלינו הם עובדים,
לקחו החסכונות, הלכו הפיצויים.
לנו כבר נמאס, דפקו לנו עוד קנס.
גם על החלב הוסיפו את המס.

בבית השני עובר הדובר מתיאור המצב לציון האשמים במצב לדעתו: חברי הכנסת. הדובר מדבר ברבים וגורס "עלינו הם עובדים", אך לא ברור אם הוא מדבר בשם קבוצה מסוימת באוכלוסייה או בשם הציבור כולו. הביטוי"עובדים עלינו" מכוון להולכת שולל: 'הם לוקחים לנו את החסכונות ואת הפיצויים שמגיעים לאדם העובד'. כלומר, יש כאן הפרה של ההתחייבות הסוציאלית של הממשלה ומוסדות המדינה כלפי יחיד. המדינה הופכת לגוף שמנסה להרע לאזרח במקום לדאוג לו ולהיטיב עמו – 'דופקת לו עוד קנס', ו'מוסיפה מס' גם על מוצרי יסוד כמו חלב.

איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה דורשת, כסף מבקשת.
איזו מדינה, איזו מדינה.

יש לנו שרים, רק כיסא רוצים.
לא עושים דבר ורק מבטיחים
איפה השוויון, איפה החזון
איפה המוסר, איזה ביזיון.

בבית הבא מובדלת הממשלה מהכנסת. השרים מעוניינים בשררה ("רק כיסא רוצים") אך בפועל הם "רק מבטיחים הבטחות" ו"לא עושים דבר" – כלומר לא מממשים אותן. השאלות שעולות לאחר מכן תמוהות: למה מכוונת הדרישה לשוויון, בין מי למי? בין העם לחברי הכנסת? ואולי בין כל תושבי המדינה? אם בבית הקודם עלתה תחושה של הפרת החוזה הכלכלי בין המדינה לאזרחיה, כאן מדובר על הפרת החוזה ההיסטורי, זה שהבטיח מדינה שוויונית, בעלת חזון ומוסר. לסיכום, הדובר מציג את כל הרעות החולות של המדינה ומסכם במילים הקשות – "איזה ביזיון".

מה אשיר לכם ומה אספר,
יש דברים רבים עליהם נוותר.
למרות הבלגן והחסרונות
אַת מדינתנו לדורי דורות.

בבית החותם את השיר מתברר שהדובר אינו מדבר אל המדינה אלא אל קבוצת השייכות שלו, שהוא חולק עימה את תחושותיו לגבי המדינה. "מה אשיר לכם ומה אספר"? תוהה הדובר, ולמרות שהוא כבר שר וסיפר לנו בהרחבה על תלאות החיים במדינה ה"מיוחדת במינה", בבית זה נשמע כמי שמשלים עם המצב, שכן בנימה כמעט-מתנצלת הוא גורס ש"יש דברים רבים עליהם נוותר". "למרות הבלגן והחסרונות", קובע הדובר, 'זו המדינה שלנו' – "מדינתנו לדורי דורות". וכך מסתיים לו השיר מבלי לתת מענה לשאלה: מה הופך את המדינה ל"מדינתנו לדורי דורות", גם כאשר (כפי שמוצג בשיר) היא מתעמרת באזרחיה?

השיר "איזו מדינה" יצא לאור בשנת 1986 ובעקבותיו זכה אלי לוזון להכרה רחבה והפך לזמר ידוע. למרבה הפלא, אף שהשיר הפך ללהיט גדול וזכה להשמעות רבות באירועים שונים וברדיו, הוא לא דורג כאחד מ-40 הלהיטים הגדולים של אותה השנה במצעדי הפזמונים השנתיים.

מעבר להיותו להיט גדול, העיסוק של השיר בנושאים חברתיים והנימה הביקורתית שלו היוו בבחינת חידוש, שכן תחומים אלה לא היו מזוהים עם סגנון המוזיקה הים-תיכונית (או "מוזיקת הקסטות", כפי שהיא כאמור נקראה באותם ימים).

למרות השינויים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שעברו על ישראל מאז יציאתו לאור, השיר עודנו רלוונטי ומשמש גם היום כביטוי של מחאה לצד הזדהות עם המדינה.