אימפריות נופלות לאט

לא לדעת מה קרה לפני לידתך, משמעו להישאר תמיד ילד. (קיקרו)

הרעיון של למידת העבר, למידת ההיסטוריה, עתיק כמו ההיסטוריה עצמה. מאז שעמדו על דעתם, חיו בני האדם את סיפור חייהם כחלק מרצף שהעניק להם הקשר ומשמעות. במשך השנים עסקו רבים וטובים בשאלה מהי היסטוריה, מי מספר אותה, מי כותב אותה ומה ניתן ללמוד ממנה. לא פעם הואשמו היסטוריונים כי ההיסטוריה שהם מספרים היא בעצם היסטוריית האירועים החריגים של העולם (כגון מלחמות, אלימות, מגפות, מוות ורצח), זאת בשל העובדה שמלחמות מותירות חותם גדול – הן בספרי המנצחים המנציחים את ניצחונם והן באינספור שלדים וקברים המעידים על מה שקרה.
אך מהי ההיסטוריה באמת, סיפור הקונפליקטים האנושיים הגדולים או תיאור פשוט ויומיומי של חיי אנשים? האם אדם שלא חווה שום מלחמה או מוות אלים בחייו נידון למחיקה מדפי ההיסטוריה?

במרכז השיר "אימפריות נופלות לאט" עומדת התבוננות על היחס והזיקה שבין סיפורי ההיסטוריה להווה. בשיר מתוארים שני סוגים של אירועים: הסוג הראשון הוא אירועים המתרחשים בחיי הילד (אירועים יומיומיים-שגרתיים לכאורה) ומולם עומדים אירועים ענקיים המתרחשים בספרי ההיסטוריה שהילד קורא כהכנת שיעורי בית במסגרת לימודיו בבית הספר.

ילד מכין בסלון שיעורים בהיסטוריה
הוא לא שומע צלצול פעמון
בה בשעה שאתונה פולשת לטרויה
אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון.

הבית הראשון נפתח בתמונה פסטורלית של שגרה יומיומית, אירוע שחוזר על עצמו מדי ערב במיליוני בתים בעולם. "ילד מכין בסלון שיעורים בהיסטוריה". הילד הזה אינו שומע "צלצול פעמון". הפעמון הזה יכול להיות פעמון הכניסה של הבית המעיד שאבי הילד מיד ייכנס לסלון עם קופסת עוגיות ועיתון, אך יכול להיות גם פעמון אזהרה. יש ניתוק בין הילד לבין העולם, הפעמון מצלצל והילד לא שומע.
ו"בה בשעה שאתונה פולשת לטרויה, אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון". כאן מודגשים הפערים בין אירועי ההיסטוריה לחיי היום-יום. האזכור של אתונה הפולשת לטרויה מכוון למלחמת טרויה שהתרחשה על פי המשוער בשנים 1193-1184 לפנה"ס בין עמי יוון לעיר טרויה, בגין חטיפתה של הלנה, האישה היפה מיוון, בידי פאריס, אחד מבניו של מלך טרויה. המלחמה שנמשכה למעלה מעשור הפכה לאחת המלחמות הידועות ביותר בהיסטוריה, וסיפור המלחמה הופיע באפוס האיליאדה של הומרוס. עד היום נפוץ הביטוי "סוס טרויאני" כתיאור לתרגיל מתוחכם של החדרת מרגל בעורמה אל מעבר לקווי האויב.
לצד אירוע גדול זה מתואר האב הנכנס אל הסלון כשבידו עיתון וקופסת עוגיות, אירוע כמעט זניח בחשיבותו ההיסטורית. עצם הבאת העיתון אל החדר מסמלת שהחדשות והשינויים המתרחשים בעולם הם אירועים חיצוניים לאירועים שקורים בחדר. הצבתם של האירועים ההיסטוריים והיומיומיים על ציר זמן אחד מדגישה את הפער בין מלחמת הענק לבין האירוע הטריוויאלי והפשוט של הבאת עיתון ועוגיות. עם זאת, גם האירוע הפשוט הזה הופך להיות חלק מההיסטוריה הפרטית של המשפחה.

אמא לאבא סודות על האוזן לוחשת
ילד שומע קטעים בשיחה
לאלכסנדר מוקדון יש את חצי היבשת
אבא אומר שחצי המשכורת הלכה

ייתכן שההורים המדברים ביניהם בסודות, והילד ה"שומע קטעים בשיחה", מרמזים לנו שגם ההיסטוריה עצמה דומה לניחוש סודות שאינם ידועים לנו לגמרי. כמו הילד ששומע רק קטעים מהשיחה, כך גם ההיסטוריון הלומד את תולדות אבותיו מקבל חלקים מהשיחה המלאה ומשלים את הסיפור על פי הבנתו.
סוף הבית השני חוזר על ציר ההשוואה בין האירועים הענקיים של ההיסטוריה לבין הפרטי. "לאלכסנדר מוקדון יש את חצי היבשת", ולעומתו האב אומר שחצי מהמשכורת הלכה. גם כאן חצי יבשת שנכבשה עומדת בציר השוואה לתלאות הכלכליות של המשפחה שמתגלמות באמירתו של האב – "חצי המשכורת הלכה".

ובתוך הדפים של הזמן שאבד
אנשים נגמרים ברגע אחד
אימפריות נופלות לאט

הפזמון החוזר מבהיר את הקונפליקט: הזמן האבוד (קרי ההיסטוריה) דומה לספר, ובין דפיו "אנשים נגמרים (נעלמים) ברגע אחד". כשהילד הופך דף בספר הוא מותיר מאחור חיים של מיליוני אנשים וההיסטוריה ממשיכה הלאה. אך סוף הפזמון מעורר מחשבות לגבי משמעות הזמן וכיצד אירועים היסטוריים נתפסים בתודעת הזמן האנושי. בניגוד לאנשים שנגמרים ברגע אחד, ה"אימפריות נופלות (מגדולתן) לאט". הקביעה הזאת מבהירה שיש תהליכים שהאדם המתבונן בהם דרך פריזמת חייו לא רואה.

כל הדברים יסתדרו כך אבא מרגיע
אמא עכשיו משיבה בחיוך
חייל האימפריה אל קצה היבשת מגיע
ילד נרדם וחולם על קרבות שהיו

ובתוך הדפים…

על הבית האחרון נמשך דוק של חמלה, ומצטיירת תמונה של סוף טוב. "הדברים יסתדרו", מרגיע האב, ואילו האם "משיבה בחיוך". האימפריה הגדולה נפרטת לאנשים המייצגים אותה, מה שאלכסנדר מוקדון לא הצליח לעשות (לכבוש את כל היבשת) מצליח לעשות חייל פשוט שמגיע עד "קצה היבשת". האימפריות מורכבות מאנשים, מחיילים, ממצביאים, מאבא ואמא וילדים שנרדמים. הילד ש"נרדם וחולם על קרבות שהיו" מעמיד את ציר ההיסטוריה כחלום – אגדה לפני השינה שאנו מספרים לעצמנו כדי לפענח את ההווה.
לאורך השיר ההורים עסוקים בתלאות היום-יום – ובפרנסה (משכורת) ובהווה (עיתון), אך לעומת זאת הילד לומד על העבר (על אימפריות, על אלכסנדר מוקדון 'הכובש הגדול'); כאשר הוא נרדם ההיסטוריה ממשיכה אל חלומותיו ומתגלמת בחלומות על קרבות גדולים. חלומות הילד הם ארץ האפשרויות שעשויות להתממש. לעומתם מצטייר עולם המבוגרים כמקום שבו "השמיים מתכווצים" והעיסוק ביומיומי ממסך את חלומות הילדות. במקביל, מפתה לבחון את חלומות הילד כמדד לפער שבין מגוון החומרים הנלמדים במסגרת שיעורי בית הספר כתיאור מתווך ו"חינוכי" של המציאות אל מול האירועים שממשיכים להדהד בחלומותיו – הקרבות שעליהם הוא חולם.

"אימפריות נופלות לאט" הופיע באלבומו של דן תורן "יורד נמוך" בשנת 1996. בתחילה הלהיט הגדול באלבום הזה היה דווקא השיר "השקר הזה". אך לאורך השנים, ובעקבות ביצועו של חמי רודנר משנת 2002, התפרסם השיר ומשמעותו הדהדה במיוחד לאור פיגועי 11 בספטמבר במגדלי התאומים בניו-יורק. מאז זכה השיר לפרסום נרחב וכיום הוא אחד משיריו הידועים ביותר של דן תורן;  בין היתר, זכה השיר לביצוע במסגרת התכנית "כוכב נולד".

השיר בביצוע חמי רודנר:

השתקפויות

• ההיסטוריה האנושית משתקפת בסיפור המשפחתי המוצג בשיר, והסיפור המשפחתי נראה בהיסטוריה האנושית. הוכיחו טענה זו באמצעות דוגמאות מהשיר.
• תארו חוויה אישית שלכם באמצעות מילים בעלות הקשר היסטורי. מה התיאור עשה לחוויה האישית?
• האירועים הפשוטים והיומיומיים מוצגים בשיר בסמיכות לאירועים היסטוריים גדולים. מה לדעתכם האפקט יוצרת הסמיכות הזאת?

נקודת המבט הילדית

• מה הילד בשיר מבין בנוגע לקשר בין הוריו? בססו דבריכם באמצעות השיר.
• מה ההבדל בין ההבנה של הילד לבין ההבנה של המאזין או הקורא של השיר?
• מה לדעתכם מטריד יותר את הילד, המצב במשפחתו או החומר שעליו הוא לומד? האם זה אמור להיות כך? נמקו.

בין הורים לילדים

• תארו את האווירה השוררת בבית. בססו דבריכם באמצעות השיר.
• האם ההורים ערים לנוכחותו של הילד? נמקו דעתכם.
• מה לדעתכם מרגיש הילד לאור הדינמיקה שהוא עד לה? בססו דעתכם באמצעות השיר.