אין לך מה לדאוג

מלחמת יום הכיפורים שפרצה באוקטובר 1973 הפתיעה לא רק את צה"ל אלא את הציבור הישראלי כולו. ישראל הותקפה בו-זמנית בשתי חזיתות (על ידי הסורים ברמת הגולן ועל ידי המצרים בחצי האי סיני), יד התוקפים בראשית המלחמה הייתה על העליונה והאבידות בנפש ובציוד היו כבדות. מלבד המהלכים הצבאיים של המלחמה, למלחמה הייתה השפעה מורליות קשות על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל. מלחמת יום הכיפורים הסתיימה אמנם בניצחון צבאי, אולם האופוריה שאחזה בציבור לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים בדבר היותו של צה"ל בלתי מנוצח נמוגה, וישראל שילמה מחיר כבד בנפש – 2,222 הרוגים.

המלחמה, שפרצה ב-6 באוקטובר ונמשכה עד לכניסתה של הפסקת האש לתוקף ב-24 באוקטובר (חילופי האש בין הצדדים נמשכו גם אחר כך), היוותה השראה עבור תלמה אליגון-רוז לכתיבת השיר "אין לך מה לדאוג"; במהלך הקרבות קיבלה אליגון-רוז גלויה מאחיה בחזית – גיורא, אשר שֵירת בחזית בתעלת סואץ וסיפר לאחותו כי החזית מוצפת בעוגות ובדברי מתיקה ששלחו אזרחים מודאגים, אך מה שהחיילים צריכים באמת זה נייר טואלט, תחתונים וגופיות.

באותה עת הגיע אל אליגון-רוז קובי אושרת עם לחן שכתב, וביקש ממנה לכתוב שיר שיעודד את החיילים בחזית. בראיון ל-mako היא סיפרה כיצד הגיבה לאושרת על בקשתו:

אמרתי לו, תשמע, גם לי אין מצב רוח… אני לא יכולה לכתוב שום דבר. ובכל זאת שאלתי באיזו שעה הוא צריך את השיר. כששאלתי באיזו שעה, הוא אמר, 'בשש וחצי אני בא לאסוף את השיר. שימי אותו בארון החשמל'.

("40 שנה למלחמת יום כיפור:" מסע אל השירים", mako, 2009).

אליגון נזכרה בגלויה שכתב אחיה וכתבה בזיקה אליה מילים ללחן של אושרת. בשלב מאוחר יותר, כשכבר יצא השיר, הושמט ממנו תיאור הצורך בנייר טואלט (שלא נחשב ראוי להישמע ברדיו), וכך התפרסם השיר כ"שיר הגופיות והתחתונים".

משפט ההרגעה "אין לך מה לדאוג אני נזהר ולובש גם סוודר" הוא אמירה אירונית, שהרי הסוודר מסייע להגנה מפני הקור, לא מפני הפגזות. בסיום הבית מובהרת האירוניה הזאת – 'אין לך מה לדאוג. כאן הכול נהדר! מפגיזים כהוגן, אבל לא חסר דבר'. 

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג פֹּה קַיְטָנָה
וְעוֹשִׂים שָׂמֵחַ
וְאֶתְמוֹל הָיָה אֲפִלּוּ פְּנַאי לְהִתְקַלֵּחַ
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, אֲנִי יָשֵׁן
וְחוֹלֵם עָלַיִךְ
כְּשֶׁאֶחְזֹר הָעִירָה נִתְחַתֵּן.

הבית השני נפתח גם הוא בהצהרה מרגיעה שאין מה לדאוג כי "פה קייטנה ועושים שמח", ויש לפעמים "אפילו פנאי להתקלח". הבית גם מסתיים בדברי הרגעה: הדובר מצהיר שהוא ישן וחולם על הנמענת, ואף מבטיח שכשישוב הביתה הם יתחתנו. גם הדברים האלה נותנים ביטוי אירוני לסיטואציה המוזרה של "מלחמה שגרתית": מצב שבו חיי השגרה מתקיימים לצד הפגזות מתישות ומוות.
למרות האמירה החוזרת "אין לך מה לדאוג", ניכר כי למלחמה יש השפעה עזה על הדובר, עד כדי כך שהוא מצהיר שיתחתן עם הנמענת כשישוב הביתה. ואכן, ההיסטוריה מלמדת שגברים השבים מן המלחמה וחוו מוות וחרדת מוות, נוטים להתחתן ולהביא ילדים לעולם די מהר (וה"בייבי בום" בארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה הוא דוגמה מצוינת לכך). 

שִׁלְחִי לִי תַּחְתּוֹנִים וְגוּפִיּוֹת
כָּאן כֻּלָּם כְּבָר כְּמוֹ חַיּוֹת
נִלְחָמִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת
מוֹרָל מַמָּשׁ גָּבוֹהַּ
וְאֶצְלֵנוּ בַּפְּלֻגָּה
מְבַקְּשִׁים קְצָת הֲפוּגָה
מֹתֶק, לֹא לִשְׁלֹחַ לִי עוּגָה.

הפזמון מתאר את המציאות הקונקרטית של הלחימה, בלי האירוניה המצויה בבתי השיר. הצורך הוא ב"תחתונים ובגופיות", מוצרים בסיסיים הנחוצים כדי שהחיילים לא יתנהלו כמו חיות. למרות שדימוי החיות נתפס בעיני הדובר כמשהו שלילי, מיד הוא מציין שהם "נלחמים כמו אריות", וש"המורל ממש גבוה". כלומר, הם מחויבים למלחמה, אבל היו רוצים הפוגה. לא ברור אם הכוונה היא להפוגה מהמלחמה או מדברי המתיקה, שכן בַּשורה שבאה אחרי הרצון להפגה מבקש הדובר מן הנמענת 'לא לשלוח לו עוגה'. ושוב, בסוף הפזמון חוזר המבע האירוני של הדובר.

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג
אֲנִי נִמְצָא בְּמָקוֹם בָּטוּחַ
וּבֵין הַפְצָצָה לְהַפְגָּזָה יֵשׁ זְמַן לָנוּחַ
אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, פָּגָז מָתוֹק
סַבְלָנוּת יַלְדֹּנֶת
בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לָךְ מָה לִדְאֹג.

בבית האחרון של השיר הדובר נשמע כמי שמנסה לדווח על המצב הקשה ולהרגיע את הנמענת ביחס למצב הזה, בו-זמנית. ההצהרה שהוא נמצא "במקום בטוח" מופרת מיד על ידי האמירה "שבין הפצצה להפגזה יש זמן לנוח". הדבר מעורר כמובן את המחשבה שהדובר מעוניין להרגיע את מי שנמצאת בעורף, אך גם כשהוא עושה זאת הוא מוציא את האמת הקשה החוצה, שכן מדובר בהפגזות ובעת מלחמה וזו לא ממש "קייטנה" כפי שהוא תיאר קודם לכן.

בסוף הבית הדובר מתאר את הנמענת כ"פגז מתוק" – שילוב מיוחד שבו הוא משווה אותה לכלי הנשק הקטלני – פגז, אולם הדימוי "פגז" נועד לתאר משהו חזק מאוד, כמו יופי או משיכה. השילוב של "פגז" ו"מתוק" מאחד את העולמות בין הקרבות והמוות לבין עולם המשיכה והאהבה בין בני אדם.

המשפט האחרון של השיר חותם באמירה המרגיעה "סבלנות ילדונת, באמת שאין לך מה לדאוג". ואולם התחושה היא שהשיר אומר את ההפך – יש הרבה סיבות לדאוג.

השיר "אין לך מה לדאוג" בוצע על ידי הזמר עוזי פוקס, שהקליט את השיר תוך כדי המלחמה (פוקס הופיע בפני חיילים במהלך המלחמה והשיר הוקלט באחת החופשות הקצרות שבהן חזר פוקס). העיבוד המוזיקלי שכתב קובי אשרת גרים לרבים לחשוב שהשיר מבוצע בידי הלהקה הפופולארית של התקופה – "כוורת", שכן הגיטרות והעיבוד נשמעו קרובים מאוד בסגנון המוזיקלי של להקת כוורת.

עם צאתו כתקליטון זכה השיר להשמעות רבות ולהצלחה גדולה הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב החיילים, שהזדהו עם השיר. הוא הגיע למקום החמישי במצעד הפזמונים העברי השנתי התשל"ד-1974, ועוזי פוקס המשיך לשיר אותו בהופעות במשך שנים רבות אחר כך, בעיקר בהופעות מול חיילים. למרות היותו קשור לתקופה מסוימת ולאווירה שליוותה אותה, זכה השיר לחיים חדשים כמה פעמים כשנוצרו בארץ מצבים דומים, למשל, בזמן מלחמת לבנון השנייה או במבצע "צוק איתן".

ביצוע של נינט טייב מתוך הסדרה "השיר שלנו" :

ביצוע מ-2013 של להקת פיקוד צפון, לרגל ציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים: