אלוהי

אוז מספר שסבו, רבי נסים מסיקה (רְבּי שְנַיישֵן) שהיה חזן, מוהל ושוחט, רצה לשמר את הפיוטים הייחודיים של יהדות טוניס. הסב פנה ל'קול ישראל' והציע לשדר את הפיוטים ברדיו, וכשנדחה הקליט את עצמו שר את הפיוטים על גבי קלטות שנשתמרו בידי המשפחה. שנים רבות לאחר שנדחה בידי 'קול ישראל', הושמעה שירתו של מסיקה אוז ברדיו הישראלי דרך היצירה של נכדו; אוז שילב את שירתו של הסב בתוך שיר שכתב והקליט – השיר 'אלוהי' שיצא לאור בשנת 2009, במסגרת האלבום 'מזמורי נבוכים'. כדי לעשות תיקון לחוויית הילדות סיפר אוז כי "ביום ההולדת ה-40 שלי שהיה החודש, עליתי לתורה ושרתי את ההפטרה שלי. עשיתי בר מצווה בגיל 40, וזרקו עליי סוכריות והשלמתי את זה. זה מה שנקרא תיקון מהצד הטוב".

(מתוך הריאיון ב'מאקו')

אתה אל אלוהי אתה אל אלוהי
אתה אל קבץ נדחי ישראל אלוהי
קבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ
ושלח משיחנו מלכנו דוד בן פרץ

השיר נפתח עם פיוט ששר סבו של קובי אוז – רבי נסים מסיקה. תוכן הפיוט: הכרה באלוהות, ובקשה מהאלוהות לקבץ את נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ ולשלוח את מלך המשיח דוד בן פרץ. הסב שר בעברית אך ברור שזו עברית שמתלווה לה מבטא לא ישראלי. בשל איכות ההקלטה הישנה, צליל שירתו של הסב נשמע מרוחק ונעטף בהד שמדגיש את ההבדל בין הסב למוזיקה העוטפת אותו. חוויית ההאזנה נדמית לנו כאילו אנו מאזינים לקול קדמוני, קול המגיע ממסורת אחרת, קול המגיח מהזיכרונות.

יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך
ואתה הרי הכל יודע
יש לי הרבה בקשות לבקש ממך
אבל אתה הרי חפץ בטובתי ממילא

כשקובי אוז מתחיל לשיר, שירתו נשמעת כדיאלוג עם סבו. יש לאוז "כל כך הרבה דברים לספר" לסב (ש'יודע הכל'), וגם "הרבה בקשות רבות לבקש" ממנו. מצד שני, אומר אוז לסבו כי "הרי אתה חפץ בטובתי ממילא", כך שמשתמע שלא בטוח שאוז יש אכן מה לבקש מסבו.

אני נותן לך חיוך קטן
על כל דבר יפה שבו אני מבחין, מרשים או עדין.

בהמשך הבית מספר הדובר כי הוא "נותן חיוך קטן על כל דבר יפה" שבו הוא מבחין – "מרשים או עדין", כלומר הוא מרגיש הכרת תודה על הדברים שלכאורה מוענקים לו בידי הנמען, כל דבר יפה משויך לרצונו של הנמען בטובת הדובר.

ואני קצת נבוך אנ'לא יודע איך לקרוא לך,
אלוהים או אלוקים.

השורה "ואני קצת נבוך אנ'לא יודע איך לקרוא לך" קצת מוזרה בהקשר הזה; האם ייתכן שהנכד אינו יודע כיצד לקרוא לסבו? אך השורה האחרונה של הבית חושפת שהנמען הוא ככל הנראה לא סבו של אוז, אלא האלוהות עצמה. שכן אוז אינו יודע כיצד לקרוא לו – "אלוהים" כפי שנהוג לומר, "או אלוקים", כפי שנוהגים דתיים שאינם רוצים לבטא את שם האלוהות לשווא.
התהייה הזו על שם האל בין האלוקים לאלוהים מעמידה את הדובר גם בתמיהה אישית, מהי זהותו הדתית בדיוק – האם הוא דתי? חילוני? מסורתי?

יש לי המון תודות תודות תודות עומדות בתור מול דלתך
אבל תודות יוצאות לי קיטש.
יש לי מלא בקשות בקשות בקשות בקשות לבקש ממך
למרות שאצלי בסך הכל בסדר.

הפזמון של השיר נפתח באמירה שיש לדובר "המון תודות תודות תודות", העומדות מול דלתו של האל. אך הדובר מוסיף שתודות 'יוצאות לו קיטש', כלומר הוא מתקשה להגיד את התודות בלי להישמע שחוק, קלישאתי, בנאלי וקיטשי – כלומר נדוש. הוא מודע לזה שהכרת תודה גורמת לו תחושה וחוויה של משהו שחוק, ובכל זאת אוז מרגיש מחויבות לעשות זאת. בחלק השני הוא עובר מהתודות אל הבקשות, "מלא בקשות בקשות בקשות בקשות" שאוז רוצה לבקש מהאל. אך בסוף המשפט מבהיר אוז שאצלו "בסך הכול בסדר", כלומר לא מדובר בבקשה של אדם הנזקק לאל כדי להיות כמו כולם, אלא מי שמבקש אבל יודע שהבקשות שלו הן בבחינת מעבר לנדרש, שכן הכול אצלו בסדר.

אלוהי אם אתה שומע תפילתי
אולי אפשר למסור ד"ש לסבא שלי.
תגיד לו שהמתינות הספרדית שבה הוא דגל
התחלפה בקנאות, קיצוניות.
אבל למרות הכל הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח,

הבית השני נפתח בפרפרזה על הטקסט המקדים את השיר – קובי אוז פונה לאל שלו (אלוהיי) ושואל אותו: "אם אתה שומע תפילתי, אולי אפשר למסור ד"ש לסבא שלי". הרעיון לדבר עם האל בחברמניות אופייני ליחס שאוז מנסה ליצור בינו לבין האל – יחס של קרבה, כמעט חברות, המנוגד ליחס של הסב המתייחס לאל בהכנעה כאל רחוק ולא מושג, בעוד שאוז מבקש מהאל למסור לסבו דרישת שלום.

החלק השני של הבית עוסק בשינויים שהזמן מביא עמו. אוז מבקש למסור לסבו ש"המתינות הספרדית"השתנתה ו"התחלפה בקנאות, קיצוניות", כלומר המתינות הדתית שהייתה מזוהה עם עדות המזרח – הן בהתייחסות שלהם אל עצמם כמסורתיים (כלומר לא דתיים אדוקים אך גם לא חילונים), והן ביחס הסובלני והמתון כלפי מי שאינו דתי מובהק – התחלפה עם השנים בקנאות ובקיצוניות. אך אוז חושב שהדבר הזה קורה בעיקר בתחום הנראה, כי מתחת לפני השטח הסובלנות רוחשת, כמחכה שתינתן לה הזדמנות לעלות לפני השטח ולשוב ולצאת החוצה.

תראה לאט לאט אנשים יוצאים מהמתח
ורוצים בסך הכל להיות ביחד,
בבית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל
פה כולם מוזמנים להביט אל השמיים
להתפלל לגשמים לפחד מטילים.

המשך הבית מפרט את השינוי המתחולל – "אנשים יוצאים מהמתח", האם זה המתח של החיים במדינה 'לחוצה' שבה קצב החיים הוא מטורף ומתרחשים בה אירועים רבים? או שמא המתח הוא המתח של שיח הזהויות – דתי מול חילוני, מזרחי מול אשכנזי, פריפריה מול מרכז? בהמשך הבית אוז מדגיש את חשיבות הרצון "להיות ביחד" כמשהו שמשחרר את האנשים מהמתח שבו הם שרויים. הוא מתאר את המדינה כולה כ'בית כנסת גדול שנקרא ארץ ישראל' (ובכך מעמיד מחוץ לשיח את האזרחים הלא יהודים של מדינת ישראל) – בית כנסת שבו "כולם מוזמנים להביט אל השמים". אך המבט לשמים יכול להיות תפילה לגשמים או פחד מטילים, כלומר גם המבט השמימה אינו מגלם בחובו את החיפוש אחר הקשר הישיר עם האלוהות, אלא בוחן את השמים כמקור לגשם וכמקום שממנו נוחתים טילים הנורים על המדינה (כידוע, קובי אוז הוא במקור משדרות, עיר שספגה לאורך השנים מטחי ירי רבים של טילים).

יש לי המון תודות תודות תודות עומדות בתור מול דלתך
אבל תודות יוצאות לי קיטש.
יש לי מלא בקשות בקשות בקשות בקשות לבקש ממך
למרות שאצלי בסך הכל בסדר.

אתה אל אלוהי אתה אל אלוהי
אתה אל קבץ נדחי ישראל אלוהי
קבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ
ושלח משיחנו מלכנו דוד בן פרץ
אתה אל

השיבה בפזמון האחרון אל הקול של הסבא, והחיבור של שירתו של הסב לפזמון של השיר, מעמידים את השיר כסיפור בין-דורי שנע בין הנכד לסבו – סיפור שבא לידי ביטוי הן בתפיסות עולם שונות והן בשינויים שעוברים על החברה הישראלית מדור לדור. הבחירה לסיים את השיר בציטוט חוזר של הסב יוצרת סגירה מעגלית שמתאימה למהלך שקובי אוז מתאר בשיר. השינויים בין העבר להווה הולכים ושבים, ומה שפעם נראה כמו משהו שאבד עליו הכלח, חוזר בצורה חדשה לדור חדש.

כאמור, השיר 'אלוהי' נכלל באלבום 'מזמורי נבוכים' שיצא לאור בשנת 2009. השיר זכה להצלחה והושמע רבות ברדיו. אף שהאלבום הורכב מטקסטים מקוריים של אוז, ניכר בו העיסוק של אוז בשאלות של זהות יהודית כגון היחס בין חילוניות לדתיות והיחסים שבין הישראליות אל היהדות, או כהגדרתו של אוז – שירים ש"נעים באזור הערפילי שאינו דתי ואינו חילוני". ההצלחה של האלבום הובילה את אוז ליצור אלבום המשך – האלבום 'מזמורים נוספים' שיצא לאור בשנת 2012. באותה שנה גם הפך קובי אוז לחתן פרס ליבהבר, שמעניק מכון שכטר למדעי היהדות. הפרס הוענק לו עבור תרומה משמעותית להשגת סובלנות דתית ופתיחות תרבותית בישראל.
אלבומיו של אוז הם חלק ממגמה רחבה יותר שהחלה בעשור הראשון של שנות האלפיים – העיסוק של אמני רוק ישראלים בשירת הפיוטים. על פניו, החיבור שבין אמני רוק לבין שירת הפיוטים איננו טבעי, אך אלבומים כמו 'אדומי השפתות' של ברי סחרוף, 'מה לאהובי' של נקמת הטרקטור, ו'בשירי רבי יהודה הלוי' של אתי אנקרי – שהוקדשו בכללותם לשירת הפיוטים – חיברו את ההווה המוזיקלי אל עולם שירת ימי הביניים.