אליפלט

אליפלט מתואר כילד חסר מזל, מין "ביש גדא" שכזה, ילד שעליו אומרים השכנים כי 'לא ייצא ממנו דבר', וכי"אין לו אופי במיל" ("מיל" – מטבע זול מאוד, שווה ערך לגרוש או אגורה); גם "כשגוזלים מידיו צעצוע" – דבר שאמור להכעיס כל ילד נורמטיבי – אליפלט נותר מחויך ומבולבל "בלי דעת" ו"מדוע".
מעניין לגלות שבעוד שאליפלט מתואר היטב בידי הסובבים אותו בשיר, בולטים בהיעדרם הם דווקא הוריו של אליפלט. יכול להיות שעל ידי תחבולה זו ביקש אלתרמן להפוך את אליפלט מ"סתם" "ביש גדא גדול" לילד של כולם ועל ידי כך לעורר עמו הזדהות גדולה יותר. למרות היותו אנטיתזה לגיבור, נדמה שלאליפלט יש איכויות של איש מואר המקרין על סביבתו איזו שמחה ושלווה (דבר הגורם לכך ש"משהו" מסביבו מתרונן ושר), או כפי שמתאר אלתרמן:

ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.

שורת הסיכום חוזרת פעם אחר פעם בשיר: "אם נסביר לך מה זה יועיל, איזה ילד אתה אליפלט". השורה הזאת מותירה את אליפלט בדמות הילד המנותק שלא מבין את המתרחש בעולם הסובב אותו.
אליפלט עובר מהילדות היישר אל שדה הקרב; למרות שאיש אינו מבקש ממנו, הוא מרגיש צורך לזחול לעמדה הקדמית ולחדש את מלאי התחמושת בעמדה – גם כשברור זו משימת התאבדות. בסופו של דבר הוא חוזר "מהומם" ומתמוטט בעודו מחייך, "ובליבות חבריו" משהו מתרונן ושר.
בבית השלישי יורד המלאך גבריאל (חבוש קסדת פלדה) ומדבר עם אליפלט:

אליפלט אל פחד,
אליפלט, אל פחד וחיל
במרום לנו יש ממך נחת,
אף שאין לך אופי במיל

בית הסיום של השיר מפתיע יותר מכל, שכן בסוף השיר מוסיף אלתרמן וחותם שמדובר בזמר "פשוט גם תמוה", ללא התחלה וללא סוף (למרות שמותו של אליפלט יכול להיראות כסוף, לפחות עבור אליפלט עצמו), ולמעשה אין שום סיבה מדוע השיר כלל הושר. מכאן נשאלת השאלה כלפי המחבר: אם כך, מדוע עשינו את כל המסע הזה בשיר? מדוע סיפרת לנו על אליפלט הביש גדא ומעלליו?

זהו זמר פשוט גם תמוה,
אין ראשית לו וסוף והמשך,
זימרנוהו בלי דעת מדוע
וכיצד ובשל מה זה ואיך.

זימרנוהו כך סתם זה מוזר,
כי דבר מה התרונן בו ושר…

אלתרמן יוצר בשיר הזה גיבור ישראלי מסוג חדש – האנטי-גיבור; אדם שאיננו לוחם אמיץ במובן הרגיל של המילה, אדם שכלל לא בטוח אם הוא אכן מבין לחלוטין את מעשהו ובכל זאת הוא עושה את המעשה האמיץ מכל ומקריב את חייו למען אחרים.
למרות המאפיינים של הבלדה (שכאמור מצויים בכתיבה של אלתרמן), הלחן של סשה ארגוב מספר את סיפורו של אליפלט בצורה מינורית, רווית דרמה, צנועה ונוגעת – כמו שיר ילדים רחום וחנון המעניק לאליפלט חסר המזל קצת חסד, ולו מוזיקלי.