אנחנו מאותו הכפר

עולם הזמר הישראלי מכיל שירים רבים שבהם מונצחים חיילים שנפלו בשדה הקרב – בין היתר על ידי תיאור חייהם של חיילים אלה בטרם נפילתם. גם בשיר "אנחנו מאותו הכפר" שכתבה נעמי שמר ב-1966, מובא תיאור אמיתי של סיפור חברותם העזה של שני חברים שמגיעים מאותו הרקע ומאותו המקום ("אותו הכפר") עד שאחד החברים נהרג במלחמה והמוות במלחמה מפריד ביניהם. אך הדבר המפתיע הוא ששמר כתבה את השיר על שני החברים בעודם הם חיים.

בשנת 1964 פגשה שמר את זאב (זאבל'ה) עמית (סלוצקי) ויוסף (יוספל'ה) רגב (גרבר), עת שהו השלושה בפריז. זאב עמית ויוסף רגב, שנולדו ב-1927 וגדלו במושב נהלל, היו חברים מילדות וחוו מסלול חיים דומה – שניהם שירתו בגולני במהלך מלחמת העצמאות, בהמשך שירתו יחדיו ב"יחידה 101" (יחידת הקומנדו המיתולוגית), ולאחר מכן המשיכו השניים לשירות ב"מוסד".
כאמור, כאשר נכתב השיר היו שני החברים בחיים, אך ב-1973 התנדב זאב עמית להילחם במלחמת יום הכיפורים ונהרג מהפגזה מצרית בסמוך לתעלת סואץ. השיר, שנכתב כמשל על חברות ישראלית קרובה עד הדם, הפך למציאות עגומה.

השיר מתאר את מערכת היחסים בין שני חברים שאורח חייהם הוא כמעט זהה, כאשר בסוף השיר אנו מבינים שאחד מהחברים נהרג במלחמה, כך שרק המוות הוא זה שמפריד בין השניים.

אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר

בבית הראשון מדגיש הדובר את הדמיון הגדול שבינו ובין חברו – שניהם "מאותו הכפר", גובהם הוא זהה, יש להם את אותה התספורת ואפילו "חיתוך הדיבור" הוא דומה. וכפי ששואל הדובר, מה כבר "יש לומר" על שני החברים הזהים? מובן מאליו שכך הדבר והם זהים, שכן שניהם "מאותו הכפר".

אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר

בבית השני מרחיב הדובר את סיפור חברותם של השניים; החברות מתוארת כחוויה פסטורלית שבה הם חוצים שדות ירוקים, ובערב שבים השניים "יחד לכיכר" (ככל הנראה, אין הכוונה כאן לכיכר עירונית אלא למרכז נהלל, שכן המושב נבנה כעיגול שבמרכזו כיכר שממנה מתפצלות החלקות של כל משפחה ומשפחה).

ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר

הפזמון מטרים את סוף החברות. הסצנה המתוארת היא אפלה. הזמן הוא ערב שישי, משב הרוח החרישי עובר ב'צמרות השחורות' ומעורר את זיכרונותיו של הדובר, והדובר נזכר בחברו. למרות העובדה שאין אנו יודעים עדיין מדוע הוא נזכר בחברו ולא נפגש עמו, או מה עבר בין השניים, ברור שקיים דבר מה המפריד ביניהם, שכן יום שישי – היום החופשי בשבוע – הוא היום שבו היו השניים אמורים להימצא יחד. אך הדימוי של הצמרות השחורות מדגיש את האווירה הקודרת של הפזמון. מבחינה מוזיקלית, התפקיד שמנגן החלילן שֵם טוֹב לֵוי (ירידות ועליות כרומטיות שמלוות את שירת הפזמון) מוסיף אפקט דרמטי של 'סערה גדולה', המנגידה את הזיכרונות הפסטורליים ומבהירה שמדובר בסערת רגשות ובזיכרונות קשים.

תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו – אין דבר
זה הכול נשאר בתוך הכפר

בבית השלישי מעיד הדובר על החיים שהשניים חלקו יחד. מה שבהתחלה נתפס כתיאור עבודה חקלאית – "פרדסים" ו"שדרות", מתגלה כמקום להסתודדויות נעורים רומנטיות עם נערות, כאשר השניים אף חולקים את אהבתם אל 'אותן נערות' ממש. אך החברות ביניהם כה עמוקה עד שאפילו על הדבר הפרטי ביותר – האהבה לנערה מסוימת, הם מוכנים לוותר זה לזה, שכן כפי שהם אומרים – "אין דבר, זה הכול נשאר בתוך הכפר". התודעה שלהם כקבוצה וכאנשי נהלל היא חזקה כל כך, שגם אם אחד מהם מתחבר עם נערה שגם האחר רוצה, מבחינתם החוויה היא משותפת. החברות שלהם היא של קולקטיב המקדש את הכלל על פני היחיד.

ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר

גם משובות הנעורים של השניים זהות – הם בורחים "אל אותם מקומות", הם לוחמים באותן "שלוש המלחמות" (מלחמת העצמאות ב-1948, "מבצע קדש" ב-1956 ומלחמת ששת הימים ב-1967), הם עוברים אותו מסע תלאות צבאי הכולל זחילה "על קוצים ועל דרדר" – אך בסוף הם שבים "יחד אל הכפר".

ובלילות שישי…

אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר

הבית הרביעי הוא הרגע שבו מתפצל מסלול חייהם של השניים לשני עולמות מקבילים. הדובר מתאר "קרב שלא נגמר", שבו הוא רואה "פתאום" כיצד חברו הטוב "נשבר", ו'כשעולה השחר מן ההר' מביא הדובר את חברו "אל הכפר" (ככל הנראה כי החבר אינו מסוגל להביא את עצמו כיוון שהוא פצוע או שאינו בין החיים). לאורך השיר שומר הדובר על איפוק ואינו מבטא את המוות בצורה ישירה, וגם כאשר מספר הדובר על מותו של החבר הוא עושה זאת בצורה עקיפה – דרך תיאור הבאתו אל הכפר, וכפי שנראה בבית האחרון – גם בתיאור היעדרותו של החבר מהכפר.

אתה רואה – אנחנו כאן בכפר
כמעט הכול נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר

הבית האחרון מתאר את העולם שאחרי מותו של החבר. לכאורה, "כמעט הכול נשאר אותו הדבר" בין השניים, וכמו בבית השני, הדובר מספר שהוא עובר ב"תוך שדה הירוק" כבעבר (ירוק מצמיחה ופריחה) ושהחיים נמשכים כסדרם, פרט להבדל הדק והעצום כאחד – החבר נמצא "מעבר לגדר", כלומר בבית הקברות של היישוב.

בשנת 1967 הוציאה נעמי שמר את אסופת כל שיריה עד אותה עת – "כל השירים". בתוך האסופה (שהיא ספר ולא אלבום מוזיקלי) הופיע השיר "אנחנו מאותו הכפר", שהיה מיועד להיות מבוצע של יוסי בנאי. אך רק ב-1969 בוצע השיר לראשונה, במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון, ובניגוד לכוונתה המקורית של שמר, השיר בוצע על ידי "להקת פיקוד מרכז" (שבין חבריה נמנו באותה עת שלמה בראבא, עמרי ניצן, שם טוב לוי ודני וסלי – הסולן שמבצע את השיר). למרות הטון המלנכולי המאפיין אותו – ואולי דווקא בגללו – השיר זכה לפופולריות רבה. הוא שודר רבות בתחנות הרדיו, צעד במצעדי הפזמונים של אותה התקופה, ואף הגיע למקום החמישי במצעד הפזמונים העברי השנתי של תשכ"ט (1969).

נוסף על להקת פיקוד מרכז, וכיאה למעמדו המיוחד, לאורך השנים בוצע השיר על ידי עשרות מבצעים ובהם יוסי בנאי (שעבורו נכתב השיר), דודו זכאי, שולי נתן, יהורם גאון, נורית גלרון, אריק לביא, "הגבעטרון", דודו פישר, אריק סיני, אלי לוזון, בועז שרעבי וארכדי דוכין (כדואט), אביתר בנאי וערן צור (כדואט), דני רובס, ודודו אהרון. בשנת 1993 ערכה רשת ג' מצעד של שירי נעמי שמר, והשיר זכה במקום הראשון במצעד ונבחר כשיר האהוב ביותר של שמר (להוציא את "ירושלים של זהב" שלא השתתף בתחרות)‏.

כאמור, השיר הפופולרי הפך למציאות טראגית עם נפילתו של זאב עמית ב-1973 (כאמור אחד משני החברים שעליהם נכתב השיר). הסיפור הייחודי של השיר אף תועד על ידי הבימאית יסמין קיני בסרט הדוקומנטרי "אנחנו שנינו מאותו הכפר" – סרט ששודר בערוץ 10 בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל של שנת 2010.

מבקר המוזיקה יוסי חרסונסקי כתב כי "אנחנו מאותו הכפר" הוא "מהשירים הנוגים המחלחלים ביותר שנכתבו בזמר העברי… שיר שביטא את כאב השכול והגעגועים של כל המלחמות, מהשירים שמתמצתים את האתוס הישראלי של היישוב-מושב-קיבוץ – על כל הטראגיות שבו, המלחמות שקוטעות מסלול חיים של חברות".  ("להקת פיקוד מרכז, שנינו מאותו הכפר", חרסונסקי מיוסיק)
אך מעבר להתקבלות השיר והשפעתו, גם השם של השיר  עצמו – "אנחנו מאותו הכפר" – הפך לביטוי שגור המעיד על קשר קרוב בין אנשים הבאים מרקע דומה או מחוויית חיים מעצבת דומה.

בטקס האשכבה הממלכתי לראש הממשלה אריאל שרון שהתקיים ברחבת הכנסת בינואר 2014, "אנחנו מאותו הכפר" היה השיר היחידי שנוגן בטקס. את השיר ביצעה שרית חדד בליווי מינימלי, שהדגיש את הנוגות והצער הגדול שמכיל השיר: