ארץ חדשה

בחורף 1987 פגע נהג משאית ישראלי בשתי מוניות, שנסעו בהן פועלים פלסטינים ממחנה הפליטים ג'בליה שבצפון רצועת עזה. ארבעה מבין נוסעי המוניות נהרגו. ברצועת עזה וביהודה ושומרון נפוצו שמועות כי לא הייתה זו תאונה אלא רצח מכוון, שכן נהג המשאית היה קרוב משפחה של שלמה סקל, אזרח ישראלי שנדקר למוות כמה ימים לפני כן בשוק המרכזי בעזה.

המהומות שהתפרצו במחנות הפליטים ברצועת עזה ובגדה המערבית בעקבות האירוע היו חסרות תקדים בהיקפן ובעוצמתן. צה"ל הגיב להן בכוח, אך הן נמשכו והובילו לעימותים נרחבים שהלכו והסלימו – מזריקת אבנים על כלי רכב ישראליים שנסעו בשטחי הגדה ועד לזריקת בקבוקי תבערה, פיגועי דקירה וירי לעבר כוחות צה"ל. ה"אינתיפאדה", כפי שכונתה ההתקוממות העממית הפלסטינית, שככה במעט לאחר מלחמת המפרץ ב-1991 והסתיימה סופית רק ב-1994, עם חתימתם של הסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינים. לפי נתוני ארגון "בצלם", נהרגו באינתיפאדה 164 ישראלים ו-1,491 פלסטינים.

ב-1988 הוציא שלמה ארצי את אלבומו הכפול "חום יולי אוגוסט". שירי האלבום, שעסקו במגוון היבטים של החיים בישראל, בחנו בין היתר את אירועי אותם הימים ואת המצב הפוליטי שהתפתח בארץ בעקבות האירועים הללו. אחד השירים שבלט באלבום היה השיר "ארץ חדשה", שדיבר במרומז על המאורעות שהתרחשו ברצועת עזה ובגדה המערבית באותה תקופה.

מביט מבעד לזגוגית,
יש לנו ארץ למה עוד אחת,

הדובר "מביט מבעד לזגוגית" של המכונית וקובע ש"יש לנו ארץ, למה עוד אחת"? הוא אינו מפרט באיזו ארץ נוספת מדובר, אבל לאורך השיר עולה התחושה שמדובר בשטחים של הגדה המערבית ורצועת עזה. 

בחוץ שקיעה של יום שני,
וערבים מתפללים כי איזה חג.

הדובר נע בין החוץ לפנים. "בחוץ שקיעה של יום שני", יום סתמי רגיל, אבל לערבים שמתפללים זהו כנראה יום חג. הדובר אינו בקי בחגיהם, הוא מסתכל עליהם מהצד, כאילו הם לא שייכים לארץ שבה הוא נוסע. 

חבר למן מסע כזה בחורף מסתכל בי.
רגליו קצרות אבל ראשו חכם
שנינו במנוסה, הכול פה זז, אומר לי
אתה גם אבא, אתה גם בן אדם.

ארצי חוזר אל פנים המכונית לתאר את חברו למסע שמסתכל בו. 'הרגליים הקצרות והראש החכם' מרמזים שמדובר בילד. הוא מרגיש ששניהם במנוסה והכל זז – כלומר, העולם משתנה, מה שהיה לא ימשיך להיות. השורה הבאה מחזקת את העובדה שמדובר בבנו של הדובר, שמשדר אליו את תחושת האחריות הכפולה ואומר לו: "אתה גם אבא, אתה גם בן אדם". 

מביט מבעד לזגוגית,
עיניים יש לו רגישות, כן כן.
מוזר איך האויב הזר
נראה לו אנושי וגם פוחד.

הדובר או הילד מביטים שוב "מבעד הזגוגית". המציאות בשיר היא מציאות מתווכת דרך זגוגית המכונית, היא איננה מציאות ישירה. אבל העיניים של הבן רגישות, ו"האויב הזר נראה לו אנושי וגם פוחד". כלומר, בעיניו של הילד "האויב" הוא לא יצור דמוני, אלא בן אדם מפוחד. 

יש לי אישה, זאת אמא שלך
ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר,
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים,
לא נגיע לארץ חדשה
לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה.

לדואליות של שתי זהויות יש תפקיד חשוב לאורך השיר (אבא ובן אדם, אישה ואמא, אויב ובן אדם, ארץ אחת וארץ נוספת), וגם הפזמון מחזק את התחושה של הדואליות הזו: הנסיעה קדימה אולי תביא אותם ליעד "עד מחר", אבל ארצי מזהיר: "אם לא נאט, לא נביט" ו"לא נשים לב לפרטים", לא נצליח להגיע אל 'הארץ החדשה'. תכלית המסע הזה היא אפוא לא ארץ נוספת, אלא "ארץ חדשה" – אולי ארץ שיש בה מקום לשני העמים או פתרון לבעיית שתי הזהויות. 

שתי כבשים עולות על אם הדרך
לא נדרוס אותן, אנחנו לא דורסים.
שב ילד, שב.
אני אומר לך שב.
חלב בשפע זה לא אומר ניסים,

הכבשים העולות על "אם הדרך" מסמנות נוף כפרי, אולי בגליל ואולי בשטחי הגדה המערבית. "לא נדרוס אותן", אומר הדובר כביטוי להתמזגות עם המרחב והכרה במורכבות של המקום, והוא ממשיך ואומר ש"אנחנו לא דורסים", כלומר, 'אנחנו לא פוגעים במה שקדם לנו ולא פועלים בצורה אלימה'.

גם השורה "חלב בשפע זה לא אומר ניסים" טומנת בחובה משמעות דואלית – השורה מתייחסת הן לכבשים, שיש לשמור עליהן כדי שיתנו חלב, והן להצלחה של המפעל הציוני, שאיננו נס, אלא מפעל שהושג בעבודה רבה. לכן הדובר מבקש מן הילד לשבת, לא למהר לפעול, אלא להתבונן ולהבין את מורכבות המצב. 

שולף מצלמה של כיס,
חושב שגן העדן מדויק
מכחיש שקר לו
ומצלם כדי שנזכור מה שהיה.

הילד משתמש בצילום לתעד את המציאות ולשמר את הזיכרונות, מתוך מחשבה ש"גן העדן מדויק". אבל האב יודע שהמציאות אינה מושלמת; בניגוד לצילום, שיכול להיות מדויק אבל סטטי וללא שינוי כלשהו, המציאות היא דינמית ומשתנה. ארצי רומז על האפשרות שהמקום שאנו נמצאים בו הוא הוא גן עדן, אם רק נדע להבין אותו ככזה. 

קראתי בעיתון על אחת בת מאה,
שכל חייה עשתה מעשים טובים.
שב ילד, שב.
אני אומר לך שב.
לא כל האנשים נולדו רעים.

הידיעה על "אישה בת מאה" שעשתה רק "מעשים טובים" באה להבהיר לילד שיש בעולם גם אנשים טובים ולא רק אנשים רעים. 

מזמן, היא מתה די מזמן
אביך הוא ימות גם יום אחד.
לא, גן העדן לא קיים,
אולי קיימת ארץ חדשה.

מותה של האישה הטובה מוביל את הדובר אל מותו שלו בעתיד. הוא מסמן לבנו שחילופי הדורות הם דבר טבעי. הוא מפריך את הרעיון של קיומו של גן עדן ומציע את האפשרות ש"אולי קיימת ארץ חדשה" בסוף המסע. האוטופיה של גן עדן איננה יכולה להתממש, אבל ל'ארץ החדשה' אפשר אולי להגיע. 

גשם כבר יורד וזה חורף
פעם זה הכול היה ורוד,
שב ילד, שב למה להתרפק
משהו חורק בזיכרון.

הגשם שוב יורד ועדיין חורף, תקופה של קושי. פעם "הכול היה ורוד", אבל הדובר אומר לילד שלא כדאי להתרפק על הזיכרון. "משהו חורק בזיכרון". העבר כנראה לא באמת היה ורוד, פשוט נוח להתרפק עליו ולדמיין אותו ככזה. אבל אין בזה אמת. 

מביט מבעד לשלטים,
עיניים יש כדי להסתכל.

המבט "מבעד לשלטים", כמו המבט מבעד הזגוגית, הוא ניסיון לקרוא את המציאות שמאחורי הדברים שחוסמים ומתווכים את המראות. בשביל זה יש עיניים, כדי להתבונן במציאות. 

תגיד שואל אותי האם,
האם יתנו לנו בכלל להיכנס.
חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי,
אבי ישן, זקן ומסתגר.
איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי
עכשיו ילדי שלי איתי הולך.

הבן שואל את אביו 'האם בכלל יתנו להם להיכנס'. השאלה מרמזת אולי אל סיפור העקדה, כאשר יצחק שואל את אברהם, היכן השה לעולה? הדובר-האב נזכר באביו שלו, "ישן, זקן ומסתגר". עתה כבר ברור שהמסע הזה הוא מסע בן-דורי. ארצי האב עושה את המסע עם בנו הקטן ונזכר במסע שעשה עם אביו שלו. המסע עם אביו היה שונה, שכן הוא הלך עם אביו בעיניים של בן, בראייה שכיום, כאב, 'כבר אין לו'. 'העולם משתנה כשאתה גדל', הוא אומר, 'וזווית הראיה שלך על הדברים משתנה אף היא'. 

מביט מבעד לזגוגית,
יש לנו ארץ – למה עוד אחת?
בחוץ שקיעה של יום שני,
בפנים אני והוא כמו איש אחד.

בסוף הבית האחרון הדובר שוב עובר ממבט החוצה אל השקיעה למבט פנימה, לתוך המכונית. הוא חוזר על השאלה שנשאלה בפתיחה "יש לנו ארץ – למה עוד אחת?". הוא מבהיר שבפנים האב והבן הם כמו איש אחד, והם מאוחדים עתה במטרה שלהם למצוא את 'הארץ החדשה'. המסע של ארצי אולי לא ייגמר בפתח הארץ החדשה, אבל בנו ימשיך את המסע. ואם הם "כמו איש אחד", הרי שהגעתו של הבן אל 'הארץ החדשה' היא בעצם גם הגעתו של האב.

כאמור, השיר "ארץ חדשה" נכלל באלבום "חום יולי אוגוסט" שארצי הוציא לאור ב-1988. האלבום התקבל בהצלחה הן בקרב הקהל הרחב והן בקרב המבקרים, ששיבחו את ארצי על העיסוק בנושאים מורכבים כגון השואה (בשיר "בגרמניה לפני המלחמה") ונושאים פוליטיים ("ארץ חדשה", "עבד הממהר"). על אף שהשיר זכה להשמעות רבות ברדיו, הוא הגיע רק למקום ה-30 במצעד הפזמונים העברי השנתי של אותה שנה.

הקצב ההולם של השיר ותחושת המסע אל הארץ האוטופית הפכו את השיר ללהיט גדול בהופעות של שלמה ארצי. מבחינה מוזיקלית, הלחן והאווירה של "ארץ חדשה" מזכירים במשהו את השיר "Born to Run" של אמן הרוק האמריקני ברוס ספרינגסטין. השיר הוקלט שלוש פעמים בסיבובי הופעות שונים של שלמה ארצי, ובחלק מהביצועים החיים של השיר אף מובאים "ציטוטים מוזיקליים" מהשיר האמריקני המפורסם.

ביצוע של ארצי בסיבוב ההופעות של 1997: 

ביצוע של ארצי בסיבוב ההופעות של קיץ 2013: