אשליות

אדוני היקר, אני פגשתי אותם והם אינם נחמדים

במשפט הזה סיכמה ראש הממשלה גולדה מאיר את דעתה על אנשי תנועת המחאה "הפנתרים השחורים" לאחר שנפגשה עמם. תנועת "הפנתרים השחורים" הוקמה בשכונת מוסררה בירושלים בשנת 1971 על ידי חבורה של תושבי שכונות עוני ומצוקה, רובם יוצאי עדות המזרח, שמחו על ״התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות מאז קום המדינה". הפנתרים השחורים טענו לאפליה ממסדית ולקיפוח חברתי וכלכלי מתמשך של יוצאי עדות המזרח ואנשי השכונות. המחאה של הפנתרים השחורים התמקדה בהפגנות מחאה, אך לצדן התבצעו גם מעשים סימבוליים כמו "מבצע החלב", שבו גנבו אנשי הפנתרים בקבוקי חלב משכונת רחביה העשירה בירושלים, וחילקו אותם בשכונות עוני בעיר כשעליהם פתק שבו נכתב: "מבצע חלב לילדי שכונות העוני. ילדים אלה אינם מוצאים מדי בוקר מאחורי הדלת את החלב שהם זקוקים לו. לעומתם, יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע".

על אף שניסים סרוסי והשיר אשליות אינם מזוהים ישירות עם תנועת הפנתרים השחורים, קל להבחין במילות השיר לסביבה ולרקע החברתי והכלכלי שהוביל להקמת התנועה. למעשה, שירו של סרוסי, שנכתב בשנת 1973, מאפשר לנו הצצה לחלק מהרעיונות, החוויות והתחושות שהולידו את תנועת הפנתרים השחורים ואת המחאה החברתית שהם הובילו.

השיר אשליות מתאר את חייו של אדם צעיר במדינת ישראל בסוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים של המאה ה-20. רוב השיר מתאר את החיים הטובים כפי שאותו אדם היה רוצה שיהיו לו, אך הבית האחרון בשיר ושם השיר רומזים שכל מאוויי לבו הם אך ורק אשליות שאין להן סיכוי להתגשם. למעשה, אפשר ללמוד הרבה על חייו של אותו אדם דווקא מתוך האשליות שלו.

לגור בדירת פאר

לחשוב שאתה מיליונר

להתעורר אחר הצהריים

ליד נערה או שתיים

 

מכונית בצבע אדום

לשיר שירי אהבה ושלום

לטייל בחוצות העיר

להכריז אני ראש העיר

הדובר בשיר ממקם מיד את המאזינים – "לגור בדירת פאר… לחשוב שאתה מיליונר". דירת פאר היא הניגוד לבתי השיכונים שהיו צורת המגורים הנפוצה ביותר במדינת ישראל העירונית באותם ימים. השורה הבאה כבר עוברת מהביטחון של הבית אל הביטחון הכלכלי – לחשוב שאתה מיליונר, מעניין לראות שהאשליה איננה להיות מיליונר, אלא עצם המחשבה על כך. היכולת לדמיין או לחשוב שאתה מיליונר היא האשליה בעצמה.

להתעורר אחר הצהריים

לצד נערה או שתיים

כאן מדגיש כותב השיר את אי הצורך לקום בבוקר לעבודה, ושובר את מסגרת המשפחה המקובלת. להתעורר ליד נערה או שתיים זה סימן לחופש מהנורמות החברתיות המקובלות.

מכונית בצבע אדום

לשיר שירי אהבה ושלום

לטייל בחוצות העיר

להכריז אני ראש העיר

באותן שנים מכוניות פרטיות היו מוצר יקר ונחשבו למותרות. רוב המכוניות היו בצבע לבן כדי להתאים למזג האוויר החם במדינה, ומכונית אדומה נתפסה כראוותנית וייחודית ומשכה תשומת לב רבה. הצבע אדום קורא תיגר על הנורמה המקובלת של צניעות ופשטות.

עד כאן עסק השיר בסמלי עושר מובהקים, אך השורה הבאה מפתיעה: מדוע "לשיר שירי אהבה ושלום" היא אשליה בלתי מושגת? הרי אין צורך בממון או באמצעים מיוחדים כדי לשיר שירי אהבה ושלום?

נדמה שהשורה הזאת מכוונת לתנועות המחאה ול"ילדי הפרחים" שרווחו בתקופה ההיא בארה"ב. ההִיפִּים בארה"ב דגלו באהבה ושלום והפיצו את אמונתם לעולם דרך שירים. אחד המאפיינים של הדור הזה היה תרבות השפע שהוא גדל בו, והמחאה שלהם כוונה כנגד הוריהם. ניסים סרוסי סבור שלשיר שירי אהבה ושלום זו פריבילגיה של אנשים עשירים, מכיוון שהעניים עסוקים בהישרדות היומיומית שלהם ואין להם פנאי לשיר שירים. לכן לשיר שירי אהבה ושלום זו אשליה נחשקת בפני עצמה.

לא לעבוד לעולם

לא לשרת שום אדם

רק הראש בעננים

מטפס שם במרומים

אשליות

הפזמון מבהיר מהי מהות החופש כפי שהיא נתפסת בשיר – "לא לעבוד לעולם", חופש מהתלות בעבודה כמקור לפרנסה. השורה הבאה מחריפה את הביקורת על הסביבה החברתית שבה חי הדובר – "לא לשרת שום אדם". כאן כבר טופחת לנו בפנים מציאות חייו של הדובר – נסיבות חייו הביאו אותו להרגיש שהוא משרת של אנשים אחרים.

להפליג למרחקים

לשוט בכל הנמלים

לטייל בפאריס או ברומא

לחיות כמו קזנובה

 

אשליות, אשליות רבות

אך רובן אינן מתקיימות

שם אולי בחלומות

האשליות היפות מתגשמות

בשנות השבעים של המאה ה-20 נסיעות לחו"ל היו סמל סטטוס להצלחה כלכלית גדולה. בדרך כלל נסיעות כאלו היו נחלתם של אנשי "חוג הסילון" בלבד, כפי שהעשירים נקראו אז. הדובר רוצה לצאת אל העולם הגדול במין שיט תענוגות שבו יוכל לבקר בנמלים רבים ולטייל בפריז או ברומא, ערים המזוהות עם אופנה, אמנות, עושר ותרבות פנאי. הוא גם רוצה לחיות כמו קזנובה – ההרפתקן האיטלקי רב המעללים מהמאה ה-18 ששמו הפך סמל לחיי חופש והוללות.

הבית הרביעי חותם את השיר ומעמת אותו עם המציאות, כל המאוויים והשאיפות שעלו קודם הם בסך הכול אשליות שרובן לא יתגשמו ולא יתקיימו, אלא רק בחלומות:

אשליות, אשליות רבות

אך רובן אינן מתקיימות

שם אולי בחלומות

האשליות היפות מתגשמות

העיבוד המוזיקלי של השיר מתאפיין בנוכחות מופגנת של גיטרות חשמליות "כבדות" כצליל הרוק הכבד של התקופה, ובמקביל בכלי נשיפה מובהקים המסמנים הן את הצליל העשיר והן את ההשפעה של מוזיקת נשמה שחורה מארה"ב (בדומה למוזיקה של חברת התקליטים מוטאון). מבחינה מוזיקלית השיר מתנייד בעולם הפנטזיה, כאשר הפזמון מהווה הרחבה ומשיכה של המנגינה כלפי מעלה אל עבר אופק בלתי מושג. השימוש בכלי מהפכני כמו סינתיסייזר ה"מוג" כדי לבצע את קטע הסולו של השיר, מתכתב גם עם מסורת הרוק הפסיכדלית של ארה"ב (מוזיקה שחסידיה היו בעיקר אותם היפים ששרו על אהבה ושלום), אך כמו שאר העיבוד, גם הוא מסמן חדשנות וחתרנות אל מול התכתיבים של המוזיקה הישראלית היפה והנקייה ששלטה בפסגת הזמר העברי באותן שנים. העיבוד החתרני כפרשנות למילים, והביצוע הקולי המצוין של ניסים סרוסי, הפכו את השיר אשליות לרלוונטי ועכשווי גם כיום 40 שנה אחרי שהוקלט לראשונה.

בשנת 1973 יצא לרדיו שירו של ניסים סרוסי "איני יכול". השיר בסגנון פסטיבלי סן רמו הפך ללהיט גדול, וכך גם השירים שבאו בעקבותיו "אשליות" ו"אמא". לאחר ששיחק בסרטו של ג'ורג' עובדיה "יום הדין" ואף חיבר לו פסקול, התארח סרוסי בתכנית טלוויזיה בשם "טנדו" שבה ראיין ירון לונדון אנשי תרבות ורוח.

במהלך הריאיון תקף לונדון את סרוסי על איכות שיריו, על מוצאו ועל מראהו החיצוני, ואף שאל אותו אם שירת בכלל בצבא (סרוסי שירת כחייל בחטיבת גולני). הקלטת המקורית של הריאיון נמחקה לפני שנים מארכיון רשות השידור, אולם ניתן ללמוד הרבה על הריאיון ועל אופיו דרך הצפייה בתכנית הסאטירה הפופולרית באותה התקופה – "ניקוי ראש".

הדעה הרווחת היא שהריאיון ההוא גרם לסרוסי לעזוב את ישראל ולעבור לצרפת שבה הוא מתגורר עד היום.

במשך השנים המשיך השיר להדהד ולקנות לו מעריצים חדשים שזיהו אותו כשיר מחאה נגד הממסד והמצב הכלכלי-חברתי שאליו נקלעות אוכלוסיות בחברה הישראלית.

רמי פורטיס ושלומי ברכה, מתוך האוסף "עבודה עברית" שיצא בשנת 1998 כמחווה ל-50 שנות יצירה ישראלית. הביצוע הזה הבהיר עד כמה השיר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית:

בין אשליה לתקווה

אשליה היא אמונה בדבר שלא יתקיים; תקווה היא ציפייה לדבר טוב מתוך אמונה שהוא יקרה.

האזינו לשיר וקראו את המילים.

• מדוע לדעתכם נקרא השיר אשליות?
• אם הכותרת של השיר לא הייתה "אשליות" אלא "תקוות", כיצד היה משתנה המסר שלו?
• השיר נכתב בישראל של שנות השבעים, האם בישראל של שנות האלפיים מדובר באשליות או בתקוות? הסבירו מדוע.

משמעות הקיום

האזינו לשיר וקראו את המילים.

• מהם הערכים המרכזיים בחיים על פי השיר? לְמה הדובר בשיר שואף ומדוע?
• מה דעתכם על גישתו של הדובר? האם אתם מזדהים עם שאיפתו "לא לעבוד לעולם"? מדוע?
• מהם הערכים המרכזיים בחייכם?

פערים חברתיים

האזינו לשיר וקראו את המילים.

• על פי השיר, כיצד מאופיין העני ומהם מאפייניו של העשיר? מה דעתכם על האפיון הזה?
• במה שונה הדימוי של העני ושל העשיר בישראל אז מהדימוי שלהם בימינו?
• מחאה היא הבעת התנגדות, ערעור ואי הסכמה. האם לדעתכם זהו שיר מחאה חברתי? נמקו.