באב אל וואד

< 1 דקות

מילים:

 

פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.

 

באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.

 

פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.
באב אל וואד…

 

ואני הולך, עובר כאן חרש חרש
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.

 

באב אל וואד…

 

יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.

 

באב אל וואד..

 

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם


על השיר "באב אל וואד" מאת חיים גורי ושמואל פרשקו.

רקע

המערכה על ירושלים החלה מיד לאחר ההכרזה על תכנית החלוקה בנובמבר 1947 ונמשכה בצורות שונות עד לחתימתם של הסכמי הנשק בתחילת 1949, הסכמים שסימנו את סיום מלחמת העצמאות. לאורך כמעט שנתיים הייתה ירושלים זירת לחימה אכזרית וקשוחה, החל מקרבות רחוב עם מיליציות לא מאורגנות, דרך פיצוץ מכוניות תופת, ועד לפלישת צבאות ערב שניסו והצליחו לכבוש את חלקיה המזרחיים של העיר. קרוב לשליש מהנופלים במלחמת העצמאות נפלו בקרבות על ירושלים או סביבותיה. במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות היה חלקה היהודי של העיר נתון למעשה במצור.
הקרבות על פתיחת הדרך לירושלים היו רבים, שיירות של משוריינים שירכו את דרכן דרך שער הגיא (או בשמו הערבי "באב אל וואד") בעליות תלולות ואטיות, חשופים למתקפות צלפים ומרגמות.
הקרבות שאליהם נקלעו שיירות האספקה העולות לירושלים נחרטו בתודעת היישוב כסמל למאבק על החיים בארץ ישראל. על שיירות אלו של חטיבת הראל (עליה פיקד יצחק רבין) כתב חיים גורי, איש הפלמ"ח בעצמו, את השיר "באב אל וואד".

רעיונות מרכזיים

פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.

בבית הראשון של השיר מוצג המקום והסביבה שבהם האירועים מתרחשים. הדובר עובר בדרך אל העיר, ומתאר פיסת "כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים". לכאורה מדובר בתמונת נוף סתמית ולא ייחודית, אך ההצמדה של האבן והאספלט השחור לערב ש"אט יורד", ל'רוח הים' הנושבת ול"אור כוכב ראשון מעבר(לכפר) בית מחסיר" יוצרת תמונה טבע קודרת.

בפזמון כבר מתבהר שהמקום שמתאר הדובר (שכיום הוא כביש בין-עירוני) היה פעם שדה מערכה. הדובר הופך את המקום לאתר שיש בו חיים, או יותר נכון – למקום שנלקחו בו חיים. 

באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.

בפזמון נוקב הדובר בשם המקום – "באב אל וואד" (שמו הערבי של שער הגיא), ומבקש מהמקום עצמו לזכור לנצח את שמותיהם של הנופלים בקרבות על פריצת השיירות בדרך אל העיר. המתים מוטלים "בצידי הדרך", ו"שלד הברזל", שנשאר מהמשוריינים שנפגעו ונשרפו בקרבות, "שותק" כמו רעיו המתים. החיבור שעושה הדובר בין הברזל לרע, יוצר את הקשר שכל השיר הזה נע סביבו – המשוריין והאדם שמוגן בו. 

פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.

הבית השני מתחיל עם תיאור הקרבות ביום ובליל – "זפת ועופרת""אש וסכינים", אולם בשורה הבאה מתבהרת הדואליות של הדובר; מצד אחד הוא עצוב על האובדן ועל לכתם של חבריו, ומצד שני קיימת פה גם תפארת המנצחים, תפארת שמתמצה בהבנה של הדובר שהקורבן של חבריו הוא זה שמאפשר לו לנוע בבאב אל וואד כאילו היה זה סתם מקום רגיל עם "משוריין חרוך ושם של אלמוני" (ושוב החיבור האלמותי בין המשוריין ללוחם שמת). 

ואני הולך, עובר כאן חרש חרש
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.

בבית זה חוזר הדובר אל ההווה שבו נכתב השיר; הוא ממשיך במעברו החרישי על פני באב אל וואד ונזכר בכל אחד ואחד מהנערים והגברים שקיפחו את חייהם בלחימה במקום. בבית הזה מבוטאת שותפות הגורל, תחושת השייכות ואחוות הלוחמים של אלו שלחמו למען פריצת הדרך לירושלים ("כאן לחמנו יחד, היינו משפחה אחת"); הדובר מבהיר שבמלחמה הם הפכו למעשה להיות משפחה אחת. 

יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.

בבית החותם את השיר חוזה הדובר כי יום יבוא ובמקום שבו דממו החיים "רקפות תפרחנה" ו"אודם הכלנית"יופיע "בהר ובמורד". הוא חותם את השיר בבקשה בשם אותם הרוגים אל כל מי 'אשר הולך בדרך' שהם הלכו בה – "אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד", אל תשכחו אותנו, את אלו שמתו בבאב אל וואד.
סיומו של השיר הוא מעין ציווי המטיל משימה על הקוראים והמאזינים (כלומר על כולנו) – 'אל תשכחו אותנו'; משימה זו הופכת את השיר כולו למעין צוואה של הלוחמים שנפלו בקרבות שניטשו סביב שיירות האספקה לירושלים. 

השפעה והתקבלות

הביצוע הראשון לשיר הוקלט בשנת 1949 בידי שושנה דמארי, אולם דווקא האלבום "באב אל ווד" שהוקלט על ידי יפה ירקוני ואיגד את שירי מלחמת העצמאות היה זה שהכיל את הביצוע שנחרט בתודעה הציבורית וקיבע את מעמדה של ירקוני כ"זמרת המלחמות".
במשך השנים הפך השיר "באב אל וואד" (יחד עם "הרעות") לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם דור הפלמ"ח ועם קורבנות מלחמת העצמאות. מרבית הביצועים שהוקלטו לאורך השנים הקפידו מאוד (עד כדי "חרדת קודש") לשמור על האווירה הנוגה, מלאת הצער והמלנכולית שבה הולחן השיר. 
 


יזכור

  • ממי מבקש הדובר בשיר לשאת את הזיכרון ומדוע?
  • הדובר מעיד כי הוא "זוכר אותם אחד אחד". מה לדעתכם חש הדובר ביחס למשא הזיכרון? בססו עמדתכם על השיר.
  • אילו דרכי זיכרון אתם מכירים? אילו מהן באות לידי ביטוי בבאב אל וואד?

שכול

  • במה עוסק השיר?
  • כיצד מתמודד הדובר עם השכול? 
  • מה עמדת הדובר ביחס למלחמה?

ניגודים

  • אילו דברים מעמיד הדובר בשיר זה מול זה?
  • נסחו שלושה משפטים שמשקפים לדעתכם את עמדת הדובר בשיר: משפט על אובדן, משפט על מלחמה, ומשפט על זיכרון.