גן נעול

בין השנים 1916-1911 פעלה על שפת הכנרת חווה שנקראה "חוות העלמות" ונוסדה במטרה להכשיר נערות לעבודת החקלאות. את החווה הקימה חנה מייזל, ובין 15 החניכות הראשונות שלה הייתה גם רחל בלובשטיין, מי שלימים נודעה כמשוררת רחל.

רחל שהתה בחווה בין השנים 1913-1911 והחוויות שצברה מחייה בחווה באו לידי ביטוי ברבים משיריה המאוחרים; הימים שבילתה בחווה ידועים כרגעי האושר הגדולים שחוותה בחייה הקצרים, ובמהלך שהותה בחווה אף קיימה רחל קשר רומנטי עם בחור בשם זלמן רובשוב (שמאוחר יותר שינה את שם משפחתו מרובשוב לשז"ר ולימים היה לנשיאה השלישי של מדינת ישראל – זלמן שז"ר).

כ-15 שנים לאחר שעזבה את החווה כתבה רחל את השיר "גן נעול" המספר על זרות השוררת בין שני אנשים שהייתה ביניהם קירבה רבה בעבר (השיר נכתב ב-1928 והתפרסם במסגרת הספר "מנגד" שיצא לאור ב-1930). רחל הקדישה את השיר "לְזֵר" – הן בגלל תוכנו של השיר, וכן מפני שאותיות המילה "זר" הן ראשי התיבות של שמו של זלמן רובשוב. כחמישה עשורים אחר כך, ב-1978, הלחין את השיר סטודנט צעיר במדרשה למורים בתל אביב בשם שוקי שוקי. הוא ביקש מחברתו לספסל הלימודים, דורית פרקש, להצטרף אליו להקלטת השיר, והשניים הקליטו את השיר בתחילת 1979, במסגרת תכנית הטלוויזיה "עוד להיט". השיר הפך ללהיט ענק וזכה להשמעות רבות ברדיו, ובעקבות ההצלחה החליטו השניים – שלא תכננו להפוך לצמד מקצועי – להקליט אלבום משותף תחת השם "שוקי ודורית".

השיר "גן נעול" עוסק בפגישה בין שני בני אדם שככל הנראה הייתה ביניהם מערכת יחסים קרובה, פגישה שמתקיימת זמן רב לאחר שהסתיימו היחסים ומעמידה את המפגש בשלל תהיות בנוגע למה שנותר מהקשר שהיה בין השניים.

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

השיר מתחיל בשאלה בסיסית – "מִי אַתָּה?". בשאלה ישירה זו מעמידה הדוברת עצמה כמי שלכאורה אינה יודעת אל מי היא פונה. אולם המשך הבית מבהיר שאפשר לקרוא את השאלה ברמה פילוסופית עמוקה יותר. השאלה "מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?" מבהירה שהדוברת הושיטה את ידה אל הדמות שמנגד, אך היא אינה מקבלת ממנה מענה. מכאן אפשר להסיק שבשאלה "מִי אַתָּה?", הדוברת אינה מתכוונת לשאול לזהותו של הנמען אלא לברר מי הוא היום לגבי דידה (אם היד שהיא מושיטה לו אינה פוגשת יד אחות, כלומר אינה נענית). "וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע" – הדוברת ממשיכה ומתארת את המפגש; העיניים ממתינות לרגע יצירת הקשר עם האדם האחר, אך "הִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת". בתיאורים האלה מביעה הדוברת את התסכול העמוק שהיא חשה. יתרה מזאת, הבחירה בביטוי "תַּמְתֵּנָּה רֶגַע", מעלות את האפשרות שהעיניים כאילו מתו לרגע. הבחירה בביטויי השפה משמשת גם כאפקט מצלולי, המכפיל את משמעות המשפט.

גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.

רחל משתמשת בדימוי משיר השירים: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם" (שיר השירים ד, יב). וכמו בשיר אחר שלה, "בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ", הגן משמש מטאפורה לקיומו של קשר אינטימי, נפשי או גופני.

תיאור הגן כ"גן נעול" אשר שום שביל או דרך אינם מוליכים אליו, מעלה דימוי של בדידות וקדרות של גן שכל כולו נועד להיראות ולהיות מוקד להתקהלות ולהתפעמות, אבל אין כל גישה אליו. כל סיבת קיומו של הגן הופכת, אם כן, לחסרת משמעות.

גַּן נָעוּל – אָדָם. גַּן נָעוּל.

צירוף המילה "אדם" בקצה הביטוי "גן נעול" מעלה את האפשרות שהאדם שהדוברת פונה אליו, הוא הוא 'הגן הנעול'. כלומר, האהוב שהיה ואיננו, הנפש התאומה שהדוברת כינתה בשם "יד אחות", נחתם בפניה. הגן שבעבר היה נגיש וזמין לה, הפך נעול.

הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?

המשפט הבא כמעט מתבקש מאליו – "הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע עַד זוֹב דָּם?". רחל עומדת מול הגן הנעול ולפניה שתי אפשרויות. האחת – לעזוב הכול מאחור וללכת, להבין שהקשר עם הנפש התאומה הסתיים ואין כל דרך להיכנס חזרה ולחדש את הקשר. האחרת – להישאר במקום ולהכות בסלע עד זוב דם, כלומר, להתעקש על הכניסה חזרה למקום שננעל בפניה.

נעילת הגן לא מתוארת כשער או כמנעול שאפשר לשבור אותם ולהיכנס. רחל מתארת זאת כסלע, עצם קשה וכמעט בלתי שביר, שעליה להכות בו שוב ושוב, עד זוב דם. וגם אז, אין ודאות שהסלע יישבר, שהגן ייפתח ויהיה שוב נגיש בעבורה. הדימוי של סלע שמכים בו כדי להוציא ממנו משהו שמתאווים לו, לקוח מהסיפור המקראי (בספר שמות ובספר במדבר) על משה שהיכה בסלע והוציא ממנו מים. ההכאה בסלע כדי לחלץ ממנו משהו נתפסת, אם כן, כמעשה נסי, בלתי הגיוני. ואכן, רחל אינה מצליחה להוציא מים מן הסלע והיא זבה דם, כלומר, בניסיון לפתוח את הגן הנעול היא פוצעת את עצמה ופוגעת בעצמה.

הדילמה המתוארת בסיום הבית השני מהווה מעיין סיכום של השיר כולו, שכן לכל אורך השיר הדוברת יוצרת קשר אך אינה נענית בשום צורה. התקשורת עם הצד השני חסומה ואינה הדדית, מה שמדגיש את העמדה הטרגית של הדוברת בשיר.

מבחינה מוזיקלית, בלט השיר של "שוקי ודורית" על רקע מוזיקת הדיסקו והפאנק של סוף שנות השבעים. השיר הציג עולם מוזיקלי אקוסטי רך ועגול, עם הרמוניות קוליות שכמו נלקחו משירי עם אמריקניים משנות השישים המוקדמות. הייחוד של הלחן התבטא בהיותו מורכב ממוטיב מוזיקלי אחד דומה מאוד הן בבית והן בפזמון, אך השימוש הנבון בחליל, בכלי מיתר ובהרמוניות קוליות העניק לשיר את האופי המלנכולי והרך, המתכתב היטב עם תוכנו של השיר.

כאמור, השיר "גן נעול" הפך ללהיט ענק וזכה להשמעות רבות ברדיו; הוא הצליח להגיע אל ראש מצעד הפזמונים השבועיים ואל המקום השלישי והמרשים ב'מצעד הפזמונים העברי השנתי ה'תשל"ט-1979'. ההצלחה של השיר בולטת לא רק בגלל סגנונו הייחודי אלא גם בשל העובדה שהצמד הקליט את השיר במימון עצמי וללא תמיכה של חברת תקליטים גדולה – דבר שהיה נדיר באותם ימים. פרט לביצוע המוכר של הצמד, זכה השיר לביצועים רבים נוספים.

ביצוע של רן דנקנר ואניה בוקשטיין מ-2006, במסגרת העונה השלישית של תכנית הטלוויזיה "השיר שלנו":

ביצוע של רוני דלומי ודן שפירא מ-2011, במסגרת המופע "מחווה לאמן בקאמרי – רחל המשוררת" שהוקדש כולו לשיריה של רחל: