הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

מבין כלל יצירתו של המשורר שאול טשרניחובסקי, שניים מהשירים שכתב התפרסמו מאוד ובלטו במיוחד: השיר הראשון הוא 'אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ' שכתב טשרניחובסקי בשנת 1923 בברלין, טרם הגעתו לארץ ישראל; השיר השני הוא 'הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!' שנכתב ב-1933 לאחר הגעתו של טשרניחובסקי לארץ ישראל. שני השירים הללו הוקדשו לארץ ישראל, וההבדלים בין הארצות המשתקפות בשני השירים הם מרתקים ומעידים על השוני הגדול שחל בתפיסתו של טשרניחובסקי את ארץ ישראל.

אֶרֶץ! אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!
דֶּקֶל רַב-כַּפַּיִם,

הקריאה הכפולה מדגישה את המשמעות של הארץ, והקריאה לה כ"ארץ מורשה", כלומר ארץ המורשת, הירושה, היא לכאורה קריאה מתפעמת. אך טשרניחובסקי מקפיד בשיר לנוע בין הקטבים, ומיד לאחר תיאור הארץ בעל המורשת הוא מתאר "דקל רב כפיים" כתוהה האם עץ בעל כפיים (כפות דקל) זו המורשת שנותרה בארץ החרבה. בבתים הבאים הוא יחזור על התעלול הפואטי וישים את הביטוי "ארץ חמדת לב" בצמוד לסוגי קוצים ארץ ישראליים. מה שמבהיר שאין מדובר פה במקריות אלא בכוונת מכוון המסמן את הארץ עם שלל קשייה הגלויים והסמויים. 

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.
נַחַל כְּמַהּ-הַמַּיִם.
רֵיחַ פַּרְדֵּסִי-אָבִיב,
שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.
חֵיל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב,
צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

טשרניחובסקי ממשיך ומתאר את הארץ: גדר הבנויה מקו שיח הצבר (שאותו מכנה טשרניחובסקי בשם החד משמעי "רשע"), נחל אכזב הכמה למים, הפריחה הריחנית של "פרדסי האביב", "שיר צלצל גמלת" (כלומר שיר הפעמון המצלצל בראש שיירת הגמלים), צבא "חיל החולות" מסביב לים – כל אלה מבהירים שלא מדובר במראה נוף אירופי אלא בנוף הוא ים תיכוני מובהק, בעל סממנים ים תיכוניים. בסוף הבית מתואר הצל של "שקמה נופלת". שוב, גם כשהנוף מתואר לכאורה בצורה פסיבית, מעניק לו טשרניחובסקי שיוך של נפילה וצל, כלומר סממנים שליליים. 

אֶרֶץ נַחֲלַת מִדְבַּר סִין!
קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.
הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,
מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

"ארץ נחלת מדבר סין" (מדבר סיני) מונגדת לקסמם של "כוכבי לכת", לעומת התמונה הקשה של "הבל (אד)זעם החמסין" המונגדת עם הרמז המקראי "מלונה בשלכת". מלונה לא כביתו של הכלב, אלא כפי שמובא בביטוי בספר ישעיהו פרק א' פסוק ח': "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה". מלונה – מלון, סוכת השומר, מלונה במקשה היא סוכת השומר בשדה אבטיחים. כאן, כבשאר השיר, החרוזים סרוגים כמעבר חציה, שורה חיובית, שורה שלילית וכן הלאה.

כֶּרֶם-גֶּפֶן נִים-לֹא-נִים.
תֵּל – חָרְבָּה נֶחְרֶשֶׁת.
תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.
מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

"כרם גפן" במצב בין ערות לשינה, שורה חיובית שמעידה על הצלחה חקלאית, לעומתה תל חורבות, כלומר תל שנבנה מחורבות על חורבות ומעיד על ההיסטוריה המורכבת של האזור. תל חורבות מסמל את הצטברות החורבות אחת מעל השנייה, היוצרות יחדיו תל, תל של ההיסטוריה בארץ ישראל על שלל מורכבויותיה. 

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת לֵב!
הַשָּׁמִיר, הַשַּׁיִת.

ושוב המילה "הוי", בצימוד ל"ארץ חמדת לב", מהווה קריאה בדבר הארץ המלבבת שהיא חמדת לבו של הדובר. אך כאן הפער בין השורות מגיע לקיצוניות; אל מול הארץ 'חמדת הלב' מוזכרים "השמיר" ו"השית" – צמחים קוצניים. האם הארץ 'חמדת הלב' היא הארץ הקוצנית? טשרניחובסקי ממשיך ופורש את הנוף הקשה. 

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב,
בַּשָּׁמַיִם עַיִט.

באר מסוידת לעומת "בור יתום" בנגב, המקום רווי המים לעומת הבור הריק, ומעל מרחף "בשמים עיט" – עוף טורף המביט מעל הכול. 

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.
שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

אל מול הדימוי של "מטליות מדבר וחול" מתאר טשרניחובסקי "שביל זרוע שחלת" – שביל המכיל הן את הזרע ("זרוע") והן את המקום שבו נמצא החלק שיוצר את הפרי, כלומר שביל המלא באפשרויות לפירות העתידיים (הנגדה למדבר ולחול המתוארים בשורה הקודמת). 

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,
וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.

השורות החותמות מרימות את המבט מעלה מעלה ורואות את הארץ ממבט פנורמי. האור משופעת ב"ים של אור", אור ארץ ישראלי חזק וגלוי שבו הכול "טובע", כלומר אפילו נתפס כמשהו שלילי. ומעל פני כל זה שפע של "תכלת".

הלחן של נעמי שמר מקנה לשיר אווירה קלילה יחסית, מקצב ה'בום-פם' והעיבוד של שלישיית 'שוקולד מנטה מסטיק' הפך את השיר לשיר כמעט קופצני, טבול בנוסטלגיה ספק עליזה.

מרגע שנכתב, הפך 'הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!' לשיר משמעותי עבור אנשי דורו של טשרניחובסקי, והוא נתפס כשיר משמעותי גם בתקופות מאוחרות יותר.

לאורך השנים הולחן השיר כמה וכמה פעמים (בין היתר על ידי דוד זהבי, אדרי מחט, עלי הלפרין ומיקי גבריאלוב), אך הלחן שכתבה נעמי שמר ב-1977 (עבור תכנית ב'קול ישראל' שעסקה בשיריו של טשרניחובסקי) הוא זה שפרסם את השיר והפך אותו למרבה הפליאה גם לשיר פופ וגם לשיר עם. בין המבצעים הידועים של השיר היו שלישיית 'שוקולד מנטה מסטיק' (עם ירדנה ארזי), 'הגבעטרון' ו'הגשש החיוור'.

אחת ההלחנות היוצאות דופן לשיר הוא של מיקי גבריאלוב, שהלחין את השיר עם פרשנות רחומה יותר המקנה לשיר אווירה מנחמת: 

קישורים:

פרק מתוך התכנית 'הגיע זמן לשון' של אבשלום קור, שבו דן קור על ברובד הלשוני של השיר: