הנסיך הקטן

הטייס צ'ארלס לינדברג היה האדם הראשון שחצה לבדו את האוקיינוס האטלנטי בטיסה מאמריקה לאירופה. הטיסה הנועזת, שנערכה במאי 1927 ונמשכה 33 שעות וחצי, הציתה את דמיונם של טייסים והרפתקנים רבים סביב העולם, והם ניסו לאתגר את הטיסה הנועזת של לינדברג. אחד מהם היה אנטואן סנט אכזופרי, טייס, עיתונאי וסופר בן למשפחת אצולה מצרפת. אכזופרי תכנן לטוס מפריז ולהגיע לסייגון (כיום הו צ'י מין), בירת וייטנאם, תוך יומיים בלבד. אך כבר ביום הראשון למסע, שנערך בדצמבר 1935, ביצע סנט אכזופרי נחיתת אונס בלב מדבר סהרה (המדבר הגדול בעולם המשתרע לכל אורכה של צפון אפריקה) בשל תקלה טכנית. אכזופרי וחברו המכונאי הלכו ברגל שלושה ימים ללא מים בתנאים קשים של חום ויובש. מאוחר יותר תיאר סנט אכזופרי כי במהלך ההליכה נגלתה לפניו בהזיה דמות של ילד קטן שדיבר עמו. הזיות אלו היו הבסיס לספרו הנודע ביותר – "הנסיך הקטן", שיצא לאור ב-1943.

הספר שבה את דמיונם של מילוני קוראים ברחבי העולם. מסופר בו על ילד קטן, נסיך מוזר המגיע מכוכב אחר ומבקש מהטייס בקשות שונות ומשונות שאחת מהן היא לצייר לו כבשה. דרך סיפוריו ותפיסת עולמו החכמה והתמימה של הנסיך הקטן מתואר עולם המבוגרים כעולם מעוות שבו עוסקים המבוגרים (בדמות המלך, הגאוותן, השיכור, איש העסקים, הגאוגרף ועוד) ברדיפה אחר שלטון, גאווה, כבוד וכסף. הם מתמכרים לדברים שמזיקים להם ואינם בוחנים את היופי שהעולם מציע.

כמעט 70 שנה לאחר שהספר פורסם נמצאו עוד שני דפים של דמויות שהיו אמורות להיכלל בו: אחת מהן היא איש התשבצים, היושב על כוכבו ומחפש את המילה המתאימה בתשבץ, ככל הנראה "מלחמה" – סיפור שנועד להציג את האיוולת שבמלחמה.

שנה לאחר שהספר התפרסם יצא המחבר לטיסה מבצעית בשירות בעלות הברית – לאסוף מידע על כוחות הנאצים. מטיסה זו לא חזר. יותר מ-50 שנים אחר כך התגלה כי מטוסו הופל מעל הים התיכון.

ב-1975 ראה אור אלבומה היחיד של להקת "קצת אחרת" – שיתוף פעולה של שלמה יידוב, שם טוב לוי ושלמה גרוניך. באלבום הופיע שיר שהלחין שם טוב לוי למילותיו של יהונתן גפן – "הנסיך הקטן". בראיונות סיפר גפן שהשיר נכתב על חייל ששירת בצנחנים ביחד עם גפן. הכינוי שלו היה "ציפציף" עקב מראהו הצנום וגובהו הנמוך. הוא נהרג מאש כוחותינו באחד מאימוני הקיץ ולא במלחמת יום הכיפורים, כפי שרבים טעו לחשוב. בטור "אכן חצי העם" שכתב גפן ב-2007 לאתר האינטרנט nrg הוא מספר על הרקע לכתיבת השיר:

הוא לא היה צריך להיות שם! הוא היה ילד קטן שכותב שירים ומתעלף אחרי ריצה של 200 מטר. תמיד במסעות האלונקה הוא היה על האלונקה משום שהיה כל כך קל, ורק בעיניו העצובות ראינו שהוא כל כך כבד, כל כך לא במקום שלו, עד שבבוקר אחד הוא שוב נישא על אלונקה, והפעם על אמת, ובפעם האחרונה.

הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מִפְּלֻגָּה ב'
לֹא יִרְאֶה עוֹד כִּבְשָׂה שֶׁאוֹכֶלֶת פֶּרַח
וְכָל שׁוֹשָׁנָיו הֵן קוֹצִים כָּעֵת
וְלִבּוֹ הַקָּטָן קָפָא כַּקֶּרַח

הפזמון מבהיר שלא מדובר אך ורק בחריזה של הסיפור המקורי. עולם הדמיון מתנגש בעולם המציאות כשהדובר מבהיר שמדובר בנסיך הקטן, אבל… מפלוגה ב'. אם עד עכשיו ניתן היה לדמיין שהשיר מספר סיפור דמיוני שהתרחש במקום מרוחק, הרי שהצירוף בין שני העולמות – הדמיוני והצבאי – מצביע על התנגשות בין הדמיון למציאות. השורות הבאות מדגישות ומעמיקות את הפער: הוא "לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח", וכל השושנים של חייו הפכו לקוצים, "ולבו הקטן קפא כקרח". שלוש שורות מתארות את אובדנו של הנסיך מפלוגה ב' בהנגדה לחיי הנסיך הקטן ומעמיקות את הפער ביניהם. השורה האחרונה בשיר מעניינת במיוחד, שכן הנסיך הקטן מופיע הן בסיפור המקורי והן בשיר, "בלב המדבר". ההנגדה בין מקום חם במיוחד (מדבר) לבין לבו הקטן של הנסיך 'הקופא כקרח' מדגישה את עומק השבר, ואנו מבינים שהנסיך הקטן מפלוגה ב' נפל ומת. 

וְאִם אֵי פַּעַם תַּגִּיעוּ לְכָאן
תֵּדְעוּ שֶׁכָּאן הוּא חֶרֶשׁ צָנַח
וְקוֹל הַנְּפִילָה מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע
בִּגְלַל הַחוֹל הָרַךְ

ושוב חוזר הדובר ומאחד את הסיפור המקורי ומציאות השיר. בסוף הספר, כשהנסיך הקטן רוצה לשוב אל הכוכב שלו, הוא פוגש במדבר נחש, והנחש מבטיח לו כי בידו להשיבו אל הכוכב שממנו בא. אבל לאחר שהנסיך נפרד מהמספר, הנחש מכיש את הנסיך, והוא נופל בדממה על החול בלי להשאיר סימן.

השיר יוצר קישור לספר על ידי שימוש באותה סיטואציה. בספר, הנסיך הקטן נופל, צונח על החול, וקול נפילתו מעולם לא נשמע. אבל בעברית יש משמעות נוספת למילה "נופל", והיא מסמנת את מי שנהרג במסגרת שירותו הצבאי. האמירה ש"קול הנפילה מעולם לא נשמע" מתארת הן את האפקט הפיזי של נפילה על "החול הרך", והן את האפשרות שנפילתו, כלומר מותו של הנסיך הקטן מפלוגה ב', לא שינה דבר בעולם. מותו היה לשווא. 

וְהָיָה אִם יוֹפִיעַ שָׁם יֶלֶד קָטָן
שֶׁפָּנָיו שׁוֹתְקוֹת וְשֵׂעָר לוֹ זָהָב
תֵּדְעוּ שֶׁזֶּה הוּא וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ יָד
וְלַטְּפוּ אֶת אֲבַק הַמִּדְבָּר מֵעֵינָיו

בבית הבא יוצר גפן קישור חדש בין השיר לספר. למעשה הוא מתאר את הנסיך הקטן כמי שחזר מן המתים. דמות מיסטית, החוזרת אל מהותה כ"ילד קטן". בכך מרמז גפן שהמהות האמיתית והמדויקת של האדם היא דמות עצמו כילד הרואה את העולם בתמימות בפנים שוחקות – וכך הוא שב מן המתים.

הקריאה לזהות אותו ("תדעו שזה הוא") ו'להושיט לו יד' איננה מובנת לחלוטין בהקשר זה. האם הכוונה לאמץ את מודל התמימות של הילדות? האם מדובר בקבלה של האחר גם אם אינו מתאים למסגרת הצבאית? 

וְאָז תַּעֲשׂוּ עִמִּי חֶסֶד קָטָן
כִּתְבוּ נָא מַהֵר לְכָל אִמּוֹתֵינוּ
שֶׁיִּרְוַח לָהֶן קְצָת וְיָפוּג צַעֲרָן
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן חָזַר אֵלֵינוּ

הבית האחרון ממשיך את רעיון הבית הקודם ומקצין אותו. הדובר מבקש שיעשו "עמו חסד", ובעקבות "חזרתו" של הנסיך הקטן הוא מבקש שיכתבו מהר לכל האימהות כדי "שירווח להן קצת", ש"יפוג צערן". באמירה זו מצרף הדובר את עצמו לנסיך הקטן כשותפים לאותה קבוצה. האם הוא רואה גם את עצמו כמי שנפל או שהוא מעמיד את עצמו בצד המצטערים על אובדנו? בין כך ובין כך, בקשת הדובר להפיג את צער האימהות מעצימה את הרגשת השכול והאובדן, מפני שבמציאות חיילים נופלים אינם חוזרים בדמות נסיך קטן. התוצאה היא בית נוסף בשיר, שדרך השימוש בסיפור הדמיוני ובעולם הפנטזיה יוצר קריאה קשה ועגומה יותר של המציאות. 

הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מִפְּלֻגָּה ב'
לֹא יִרְאֶה עוֹד כִּבְשָׂה שֶׁאוֹכֶלֶת פֶּרַח
וְכָל שׁוֹשָׁנָיו מִתְיַפְּחוֹת כָּעֵת
כִּי לִבּוֹ הַקָּטָן קָפָא כְּקֶרַח

הפזמון החוזר מעצים את תחושת המציאות ביחס לפנטזיה. לאחר התקווה הדמיונית שהנופל חזר מן המתים – באה האמירה על כל הדברים שלא יקרו עוד מכאן ואילך ומעצימה את הטרגיות והאובדן במותו.

מבחינה מוזיקלית, להקת "קצת אחרת" משתמשת במוטיבים שמאפיינים את סגנון הרוק המתקדם, כמו הרמוניות מורכבות ושימוש בסממנים של מוזיקה עם המקושרת לסיפורי פנטזיה (בדומה למוזיקה עממית סקוטית, אירית וסקנדינבית). החליל של שם טוב לוי וההרמוניות הווקאליות העשירות יצרו תזמור שלא נפל עם ביצועיהם של מיטב אמני הרוק המתקדם בעולם באותה תקופה. מעבר לאלמנט האסתטי, יצר העיבוד המוזיקלי חיבור בין התוכן לצורה – הפער שבין אגדה ספרותית מודרנית לבין מציאות החיים במדינת ישראל של תחילת שנות ה-70, שבה השירות הצבאי תופס חלק ניכר מהווי החיים.

אלבומם היחיד של "קצת אחרת" נתפס כמתקדם מדי לתקופתו. למרות הערכת הביקורת, לא זכו שירי האלבום להשמעות רבות ברדיו וההרכב התפרק. עם השנים זכו כמה משירי האלבום לפרסום מסוים (כגון "שיר בין ערביים"), והשיר שהתבלט יותר מכל היה "הנסיך הקטן". השיר אמנם לא הגיע למצעדי הפזמונים אולם נעשה השיר מזוהה עם השכול הישראלי. הוא מנוגן תדיר בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל או בימי אבל לאומיים אחרים, וזכה לגרסאות רבות שהצניעו את האלמנט הפנטסטי שהתגלם במוזיקה של "קצת אחרת" והדגישו את ממד השכול שבשיר במוזיקה נוגה.

על הפיכת השיר לשיר של ימי זיכרון אמר גפן מאוחר יותר:

כל מה שכתבתי זה היה שירים לחיים ולא למתים […] הנסיך הקטן אכן היה ילד כזה שבצבא הכרתי אותו והוא היה קטן מדי וכל הזמן אמרתי – 'הוא יותר מדי קטן, הוא בטח ימות', לצערי זה אכן מה שקרה […] עצוב לי שלא שרים את זה בכל יום כי הנסיך הקטן צריך להזכיר חיים. חבל שלא שרים אותו ביום האהבה, למשל. חבל שלא שרים אותו בחופים בבית ינאי. לא צריכים לשיר אותו בימי הזיכרון.
(" יהונתן גפן: 'כתבתי שירים לחיים – לא למתים' ", ראיון לתכנית "שש עם עודד בן עמי", אפריל 2010)

ביצוע של נינט טייב מ-2007, במסגרת המופע "שרים בכיכר":

ביצוע של גידי גוב מתוך האלבום "שירים מלילה גוב" שיצא ב-1997:

ביצוע של רוני דלומי מ-2012, במסגרת המופע "שירים לזכרם":