התחדשות

שמר כתבה לשיר שתי גרסאות. הראשונה ראתה אור באלבום "אדמה" של עפרה חזה בשנת 1985, אך שמר הרגישה שהיא לא הצליחה "לפתור" את השיר עד תומו, והמשיכה לעבד את השיר אף שהוא כבר הוקלט. בסופו של דבר העבירה שמר את הגרסה החדשה של השיר ליובל דור, איש להקת "הכול עובר חביבי", וכדי לבדל את השירים שינתה את שם השיר ל"התחדשות אחרת". דור הלחין גרסה חדשה לשיר שהתפרסמה בביצוע להקת הנח"ל המתחדשת עם דפנה דקל כסולנית.

אחרי החגים יתחדש הכול.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה,
גם אתה,
תתחדש.

פזמון השיר נקרא כטקסט של העצמה אישית, ויש בו עם כמה אזכורים מחכמת יוון העתיקה. המחשבה ש"אחרי החגים… יתחדשו וישובו ימי החול" מובנת וברורה. יש בוודאי משהו מרגיע לשוב לשגרה לאחר תקופה ארוכה של הפרת השגרה, והשיבה אל השגרה לאחר החגים תגרום לשגרה עצמה להתחדש.
שמר אינה מסתפקת בהתחדשות האדם, אלא ממשיכה ומפרטת שאחרי החגים יתחדשו גם 4 היסודות המרכיבים את העולם על פי המסורת היוונית: אוויר (רוח), עפר (אדמה) מטר (מים) ואש, ואולי רק אז יתחדש גם מושא השיר.
את הרוח והמטר ניתן להבין בקלות כתופעות אקלימיות המאפיינות את בוא החורף לאחר החגים. העפר מובן כמסמל את סוף הקיץ. אך מה תפקידה של האש בהתחדשות העולם אחר החגים? האם יש באש הזו משהו חיובי? האם כפינקס (עוף החול) צריכים העולם והאדם לעבור דרך האש כדי לצאת ממנה למחזור חיים חדש? שמר אינה עונה, היא רק מבטיחה שבסוף התהליך גם האדם עצמו יתחדש.

בבית השני הזמן חולף, החורף עבר ובגן פורחים לפתע בערבוביה גמורה שלל עצים לא שגרתיים – "עץ החלומות ועץ הדעת טוב ורע". העצים ששמר בוחרת לתאר בגן מזכירים את גן העדן – עץ הדעת שפריו נאסר על האדם ולמרות זאת הוא טעם ממנו וגורש מגן עדן. שלל העצים האלו – החלומות, הדעת, הטוב והרע, מוצגים כשלל האפשרויות להתחדשות כפי ששמר מבינה אותה. 

בגרסה המאוחרת יותר של השיר מתחדדים הדברים: "עץ הפרי" מול "עץ הסרק", "עץ הטוב" מול עץ הרע, ובתווך "עץ החלומות". שמר אינה מבהירה מדוע כל עץ צומח כשלידו נמצאת האנטיתזה שלו. האם עבור שמר התחדשות היא האפשרות להתחיל דף חלק כדי לחוות את הבחירה המחודשת בין טוב ורע? האם בין העצים המניבים פרי ואלו המניבים פרי סרק, בין העץ הטוב והרע, שוכן המסלול האמצעי והוא החלומות?
בגרסה זו מחדדת שמר את הפער בין התוצר לבין העבודה הנדרשת כדי להגיע אליו. שמר עוקפת את ההתלבטות בין העצים השונים, ומציעה קודם כל לגשת אל המעשי והקונקרטי כפתרון. כלי מלאכתו של מושא השיר מוטלים בחצר ביתו, ואם היה ספק באשר מה שיש לעשות עם הכלים האלו בגרסה המוקדמת, כאן שמר קובעת בפסקנות מה נשאר לעשות בכלים אלו. למרות פריחת עצי האפשרויות הקוטביות, שמר אינה מאפשרת לאדם לנוח תחת גפנו ותאנתו. מלאכתו של מושא השיר לא נשלמה, היא רק החלה. ההתחדשות היא עבודה רצינית.

אך מהי מלאכת ההתחדשות? בבית האחרון בשיר מתארת שמר "מסע שלא נגמר בין שדות הצל ושדות האור". כמו בבית הקודם, העולם שנוצר הוא עולם דיכוטומי בין טוב ורע, בין פרי וסרק, בין צל לאור. אך שמר מדגישה שבין לבין ניתן למצוא את הנתיב שבו עדיין "לא עברת". איזה נתיב זה? היכן נמצאת דרך הגישה? שמר אינה מפרטת. כמו במשלים רבים של זן בודהיזם וגלגולם במדריכי העצמה אישיים מעידן הניו-אייג', שמר מטילה את המלאכה למציאת הנתיב הפנימי של ההתחדשות על האדם עצמו, ומדובר בנתיב שהאדם עדיין לא עבר בו.
אך כשעובר האדם בנתיב שבין לבין, שמר חוזרת אל ממד הזמן. בגרסה המוקדמת שעון החול המגיע מאותו עולם דימויים כמו ארבעת היסודות, הוא השעון הקוצב את חיי האדם, האבק הלבן מהבית הראשון, אבק שבירת הסלע יכול להיתפס כחול שבתוך השעון. יותר מזה, "שעון החול" הוא גם משחק מילים על ההבדל בין הקודש לחול, בין ימי החגים לשגרה. שעון החול משמעו שעון החזרה לשגרה. זהו השעון המאותת לאדם על הזמן החולף – "למד-דלת, למד-הא, למד-וו", אותיות עבריות שככל הנראה מתייחסות לשנים שבהן נכתב השיר לראשונה (1977-1974 תשל"ד – תשל"ו).
בגרסה החדשה שמר משמיטה את שעון החול, ומציינת ש"שעון סמוי" יצלצל למושא השיר כדי לסמן שלא נשלמה אהבתו. יש עוד זמן לעשות ולהתחדש, לקום ולמצוא אהבה.
שני השירים מדברים על התחדשות – שתי התחדשויות שונות שיש בהן הרבה דמיון. ההתחדשות בשיר הראשון עולה מההרגשה הרעה שהאהבה העכשווית אינה מספקת, וששחיקת החיים עשתה את מלאכת ולכן האדם צריך לעשות את מלאכתו מחדש ולהתחדש. בשיר השני יש כמה חוסרים – המנוחה רחוקה, המלאכה רחוקה מהשלמה ואף האהבה עוד חסרה. נראה ששמר ניסתה להפוך את השיר השני לשיח יותר כללי, אשר אינו מחובר לזמן ("שעון סמוי מן העין") וללא שנים שיבואו ("למד-דלת, למד-הא, למד-וו") כשיר המעיד על התחדשות שבאה לאחר כל הפסקה של חשיבה והתכוונות מחודשת.