חוזה לך ברח

ממלכת ישראל המאוחדת, שאיגדה את 12 שבטי ישראל תחת שלטון אחד, התפצלה לשתי ממלכות לאחר מותו של שלמה המלך ועלייתו לשלטון של בנו הבכור רחבעם. עם המלכתו פנו לרחבעם ראשי השבטים וביקשו ממנו להקל על נטל המסים שהטיל אביו על העם על מנת לממן את הקמת בית המקדש בירושלים ומפעלי בנייה אחרים (רק שבט יהודה, שבטו של שלמה, היה פטור ממסים). רחבעם דחה את הבקשה ואף החליט להכביד את נטל המסים, מה שהוביל להתפרצות מרד כנגדו בהובלתו של ירבעם בן נבט משבט אפרים. כתוצאה מהמרד התפצלה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות – ממלכת יהודה בראשות רחבעם וממלכת ישראל בראשות ירבעם; כתחליף לבית המקדש בירושלים (שהפכה לבירת ממלכת יהודה) הקים ירבעם בערים בית אל ודן שני מקדשים חדשים שבהם הציג עגלי זהב.

ממלכת ישראל הוקמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והגיעה לשיא גודלה ועושרה כ-180 שנה מאוחר יותר, בתקופת מלכותו של ירבעם השני (748-789 לפנה"ס). השגשוג הכלכלי יצר פערי מעמדות גדולים בין עניים ועשירים, מה שהוביל להדרדרות מוסרית; עניי הממלכה נאלצו לקחת הלוואות בריבית גבוהה מהעשירים על מנת לשרוד, וכאשר לא היה באפשרותם להחזיר את החוב רכושם נגזל והם נמכרו לעבדות. הנביא עמוס, שפעל בתקופת שלטונו של ירבעם השני, כיוון בנבואות הזעם שלו בעיקר כנגד השחיתות המוסרית והחברתית של בית המלוכה ובני המעמד העשיר בממלכת ישראל; הוא חזה את חורבן הממלכה כעונש על חטאיהם.

אחת מנבואותיו של עמוס (המתוארת בספר עמוס, פרק ז) קוממו עליו את אמציה, כהן במקדש בבית אל. הוא לעג לעמוס וניסה להבריח אותו מממלכת ישראל לממלכת יהודה שממנה הוא הגיע: "וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא" (עמוס ז, יב). עמוס ענה לו בנבואת זעם על גורלה המר של משפחתו וחורבנה של ממלכת ישראל. הוא חזר ליהודה ושם חזה כיצד נבואות הזעם שלו מתגשמות.

בביטוי "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח", הלקוח מדבריו של אמציה, נעשה שימוש בשירה ובפזמונאות העברית המודרנית. ב-1910 כתב המשורר חיים נחמן ביאליק שיר בשם הזה, המתאר את מצוקתו האישית והציבורית כ'משורר הלאומי'. ביאליק חש כי יצירתו ומסריו נופלים על אוזניים ערלות, ומכיוון שכך הוא מבקש להשתחחר מייעודו הציבורי כמשורר לאומי ולפרוש אל עולמו הפרטי ואל הטבע.

בתחילת שנות ה-70 השתמש הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט בביטוי וכתב אף הוא שיר בשם "חוזה לך ברח". השיר הולחן בידי שלום חנוך, והתפרסם בביצוע הזמר אושיק לוי.

הגמדים מוצאים מקלט באגדות
צללים כהים פוסעים אט אט אל תוך הלילה

השורה הראשונה של הבית מציירת תמונה מסתורית הלקוחה מעולם הדמיון – "הגמדים מוצאים מקלט באגדות". כלומר, האגדות משמשות לגמדים מקלט מפני מה שמחוץ להן – המציאות. עצם חיפוש המקלט של הגמדים, שבדרך כלל נתפסים בעצמם כיצורים מהאגדות ("שלגיה ושבעת הגמדים"), מתאר עולם שבו מציאות ודמיון משמשים בערבוביה. בשורה השנייה יש דימוי יפהפה של "צללים כהים" ה"פוסעים אט אט אל תוך הלילה". הדימוי האפל הזה של צללים הפוסעים אל מעמקי הלילה מצייר תמונה של 'שחור על שחור' שגם בה יש מעבר מתחום לתחום; בדומה לגמדים שמוצאים מקלט באגדות, ה'צללים הכהים' חודרים אל תוך הלילה. 

באור לבן מאחורי דלתות כבדות
שם בבתים גבוהי קומה העיר סגורה לה.

השורות הבאות מעמידות תמונה מנוגדת לתחילת הבית: החושך מתחלף ב"אור לבן", מול מרחבי האגדות האינסופיים עומדות "דלתות כבדות" המסמנות קו גבול חד וברור, ו"בתים גבוהי קומה" עומדים אל מול גמדים. להשלמת התמונה מוסיף הדובר שמאחורי 'הדלתות הכבדות' "העיר סגורה לה"; לעומת האגדות שהן בבחינת מרחב לִימִינָלִי (מרחב לא מוגדר ולא ברור) על הסף שבין מציאות ודמיון, המציאות מתוארת כעולם סגור ומרוחק, חד ומדוד בגבולותיו. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח
הלילה הוא אפל כל כך.

הבית הראשון מעלה תמונה של ניגודים ומותיר בנו תהייה גדולה – מה מספרת לנו התמונה האפלה? במקום לפתור את התמונה, הפזמון רק פותח מגוון אפשרויות חדשות. אם עד עתה עסקנו בהקשרים וברמזים לסיפורי אגדות, כעת המעבר אל הביטוי המקראי יוצר בלבול מסוים של התנגשות בין עולמות. האמירה "חוזה לך ברח", מציעה לאותו 'חוזה' לברוח, מפני ש"הלילה הוא אפל כל כך". האפלה כשלעצמה אין בה משהו מפחיד, כשלעצמה היא אינה מזיקה לאדם, אך כאשר האפלה מוזכרת ביחס לאדם המוגדר דרך יכולתו לראות (חוזה), הרי היא לוקחת ממנו את עיקרו ועצם מהותו. לכן האמירה "חוזה לך ברח" מבקשת לומר ל"חוזה" שהסביבה שבה הוא נמצא גוזלת ממנו את היכולת להיות מי שהוא מתוקף מהותו. 

הבהוב סיגריה שם בחושך מאדים
מתוך היער האפל הזה לפתע
וסינדרלה ממתינה לגמדים
וברחוב רובץ החטא ליד כל פתח.

בבית השני ממשיכים עולם האגדות והמציאות לזלוג זה לתוך זה. התיאור של הבהוב הסיגריה המאדימה בשורה הראשונה מגיע היישר מהמציאות (סיגריות אינן מופיעות בדרך כלל באגדות) ומזכיר סצינה מסרט "פִילְם נוּאָר" (Film Noir, בצרפתית: "סרט אפל"; סרטי מתח או פשע בעלי אווירה אפלה). ברם, בשורה השנייה מתברר לקוראים ש'הבהוב הסיגריה' לא מבליח מתוך מרחב אורבני חשוך אלא מתוך "היער האפל", שהוא מוטיב מרכזי באגדות.

בשורה השלישית מופיעה סינדרלה, ש"ממתינה לגמדים", וכאן אנו רואים גם ערבוב בין אגדות שונות – "סינדרלה" ו"שלגייה ושבעת הגמדים". לערבוב בין האגדות עצמן מתווסף גם היפוך תפקידים בעלילה המעורבבת המתוארת בשיר: בעוד שבאגדה ממתינים הגמדים לשלגיה שתחזור מן המתים, כאן סינדרלה היא הממתינה לגמדים.

סוף הבית שוב מערב את העולם המקראי עם עולם האגדות; השורה האחרונה בבית מציינת ש"ברחוב רובץ החטא ליד כל פתח" והאלוזיה כאן היא לטקסט המקראי של סיפור קין והבל – "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ." (בראשית ד, ז). המיקום של החטא ברחוב מעיד על כך שהשיר מתאר עיר חטאים שבה החטא 'רובץ ליד כל פתח', כלומר אורב בכל מקום. האם הגמדים שסינדרלה ממתינה להם הם בבחינת חוטאים? אנשים היורדים מדרגתם להיות שפלי קומה כדי לחטוא בעיר החטאים? 

מתוך בתים גבוהים הגמדים כולם
פתאום באים אחד אחד אל סינדרלה
כי סינדרלה היא האגדות כולן
כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה.

הבית הרביעי ממשיך בתיאור ההתרחשויות שבין סינדרלה והגמדים. הגמדים מגיחים עכשיו "מתוך בתים גבוהים" ולא מתוך היער האפל, ו"באים אחד אחד אל סינדרלה". הרעיון ש"סינדרלה היא האגדות כולן" מייצר שוב תזוזה בעלילת השיר: הגמדים כאמור 'מחפשים מקלט באגדות' אולם עתה האגדות (כלומר, סינדרלה) נמצאות בלב העיר, מחכות לחוטאים כולם. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח…

שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים
כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים.

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח…

והם שבים אל הבתים גבוהי קומה
והם חומקים אחד אחד מתוך היער
רק סינדרלה עוד ניצבת במקומה
כשהם בורחים לאגדות סוגרים השער.

הבית האחרון מאפשר לנו לקרוא את כל השיר לאחור: הגמדים, המתגוררים בעיר ומסוגרים בבתיהם גבוהי הקומה, יוצאים אל תוך הלילה כצללים על מנת לחפש לעצמם ריגושים אפלים שישברו את שגרת חייהם המשמימה. הם מחפשים את מבוקשם בעיר שבה החטאים רובצים בכל פינה, ובאחת מפינותיה של העיר מחכה להם סינדרלה שיבואו. אך כשהם מסיימים לחטוא את חטאיהם בעיר הם שבים בחזרה אל המקום שממנו באו – אל האגדות שהם מספרים לעצמם על חייהם. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח…

הפזמון החוזר מתבהר עכשיו – מי שרואה את העיר נכוחה, ומי שרואה את החטא ואת שפלות הקומה של בני העיר, הוא החוזה; וההצעה לברוח מהלילה האפל היא הצעה להישרדות רוחנית, לברוח מהמדמנה הרוחשת שהיא העיר החוטאת לעת לילה. 

שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים
כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים.

החלק השלישי של השיר מחזק את הרעיונות שעלו בבית האחרון: מי שרוצה 'לשמור על נפשו' תמימה מפני השחתה מוטב לו שיימלט מהעיר. העיר אינה מקום למי שמבקש מקלט או רחמים. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח…

הלחן של שלום חנוך יוצר ניגודים מרתקים בין הבתים, המושרים בליריות נוגה, לעומת הפזמון והחלק השלישי ("שומר נפשו…") שמנוגנים ומושרים בפאתוס. תרועות החצוצרה, המנוגנות ברקע של הפזמון וברקע של החלק השלישי, יוצרות את הרושם שמדובר במעין מלחמה בין אור לחושך, מלחמה על נפש האדם שבה כלי הנשק הם חטאים ואגדות.

השיר "חוזה לך ברח" יצא בתחילה כ'סינגל' (תקליט שדרים) ב-1970. הוא זכה להצלחה רבה ובמצעד הפזמונים העברי השנתי של אותה שנה (ה'תש"ל-1970) הגיע השיר אל המקום העשירי. כשנה מאוחר יותר, ב-1971, נכלל השיר באלבום הבכורה של אושיק לוי – "קצת שקט". לוי, שכבר אז היה זמר מפורסם (אחרי שירות צבאי בלהקת פיקוד המרכז, השתתפות בהפקה המקורית של המחזמר "קזבלן" וחברות בהרכבים "רביעיית הטיילת" ו"שלישיית התאומים"), רתם לטובת האלבום את מיטב הכותבים והמבצעים של התקופה, בהם שלום חנוך, יענקל'ה רוטבליט, יהונתן גפן, צביקה פיק, מתי כספי, קובי אשרת, להקת "הצ'רצ'ילים" ולהקת "זיעה קרה". רוב שירי האלבום הם שירי פופ-רוק קצביים ברוח שנות ה-60, השונים מאוד בסגנונם מ"חוזה לך ברח" בעל האווירה המסתורית והאפלה.

כאמור, השיר זכה להצלחה רבה לאחר צאתו כ'סינגל', ולאורך השנים הוא המשיך להיות מושמע בשעות הלילה, כמסמן את הקסם והאפלה גם יחד של חטאי העיר המודרנית.

ביצוע של מני בגר מתוך האלבום "שנת הדובדבן" שראה אור ב-1992, ביצוע רוק בלוזי ודרמטי המעצים את האופי הקודר של השיר:

ביצוע של ה"גרובטרון" מתוך האלבום "הדרך מתמשכת" שיצא לאור ב-2008.
הלהקה מבצעת את השיר באווירה ספרדית-מקסיקנית, ביצוע ספק קומי ספק פרודי הכולל משחק מילים עם המילה "חוזה" שהיא שם פופולרי לגברים בקרב דוברי הספרדית (מקור השם "חוזה" הוא בשם "יוסף"):

להקת ה'הִיפּ הוֹפּ' הבריטית "מטאפיקס" (Mattafix) דגמה את פתיחת השיר "חוזה לך ברח" והשתמשה בדגימה ("סימפול") כמוטיב חוזר בשיר "11.30", שיצא לאור ב-2005 והיה ה'סינגל' הראשון ששחררה הלהקה: