חורף שבעים ושלוש

מלחמת יום הכיפורים היא נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של מדינת ישראל; ניתן לבחון את ההיסטוריה של המדינה מנקודת המבט של לפניה ואחריה. הטראומה של מלחמה בהפתעה (שגבתה את חייהם של 2,569 חיילים) מהדהדת זה עשרות שנים. בכל כמה שנים עולה השאלה: מה הלקח? מה אנחנו צריכים ללמוד מהמלחמה הזו? (ולא רק בהיבטים של כישלון מערך המודיעין או תחושת שאננות היתר שרווחה בארץ לאחר מלחמת ששת הימים)?
ב-1994 נתבקש שמואל הספרי לכתוב ולביים הופעה ללהקה צבאית חדשה שהוקמה ב-1993 והשתייכה לחיל החינוך – 'להקת חינוך מיוחד'. המפורסם מבין השירים שכתב הספרי ללהקה החדשה הוא השיר "חורף שבעים ושלוש". 

בשנה שבה נכתב השיר, 1994, עברה על מדינת ישראל תקופה לא פשוטה: בשנה זו נחתמו הסכמי אוסלו  שעוררו תקוה לשלום אך היו גם פיגועים קשים שערערו את תחושת הביטחון של האזרח הישראלי. בראיון שנתן לתכנית "שיר השירים" (ששודרה בשנת 2008 בערוץ הראשון) סיפר הספרי את סיפור שמאחורי כתיבת השיר:

נסעתי להלוויה של פנחס שדה בירושלים. אחרי ההלוויה הלכתי לבקר את חבר שלי שנפל במלחמת יום הכיפור. ובדרך חזרה שמעתי ששיחות השלום מתמוטטות … וכל התרוממות הנפש פתאום הייתה סכנה שהיא תקרוס ובאותו לילה כתבתי את זה.

השילוב בין התקווה לשינוי ובין המציאות בשטח החזירו את הספרי לתחושות הקשות שאחזו בו לאחר מלחמת יום הכיפורים. הספרי, שהיה חייל במלחמה וגם איבד בה את חברו הטוב, כתב את השיר מנקודת המבט של אלו שנולדו מיד אחרי המלחמה, וכך קשר בין התחושות הקשות שעלו בו אחרי המלחמה ב-1973 לרגשות המעורבים שחש בנוגע לתקופה שבה נכתבה השיר – שנת 1994. 

התיאור הרגשי של האהבה והכרת הטוב על החזרה מהקרב משתלב בתוך התיאור היצרי-גופני של החיבור בין הגברים והנשים. השיר מתחיל בנקודה שיא חיובית – 'הייתה מלחמה, היא מאחורינו ועתה יש אהבות חדשות וילדים שנולדים'.

כשנולדנו הייתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבית השני ממשיך את אותה הרגשה טובה המשולבת בכאב; המשפט "הארץ פצועה ועצובה" יוצר האנשה של הדומם כמי שסובל ומדמם, אבל הילדים שנולדו הם אלו שמביאים את הנחמה והתקווה. ואז נוספת לשיר קבוצה נוספת – 'הזקנים'. אלו לא ההורים ולא הילדים אלא אלו שכבר נלחמו ואולי אף הבטיחו בעבר "שזו תהיה המלחמה האחרונה" (ביטוי לכך המופיע בשיר 'המלחמה האחרונה' שכתב חיים חפר ב-1974). גם זקנים אלו, כנראה הסבים והסבתות, של 'ילדי חורף 73', מברכים "בעיניים דומעות" ש"הלואי" שהילדים האלו שנולדו במוצאי מלחמה "לא ילכו אל הצבא". הספרי משלב דברים אלו בפיהם של חיילים שכבר משרתים בצבא (שכן השיר נכתב כאמור ללהקה צבאית) וברור לכל שומע שברכה/משאלה זו התבדתה.
הבית חוזר לשיח בין הילדים להורים ומגלה מה בדיוק רוצים לומר הילדים להוריהם: "הבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב", והנה – למרות ההבטחה – המלחמות עדין כאן. הילדים אינם חושבים שהוריהם שיקרו להם אבל ניכר שהביקורת המופנה כלפי ההורים היא – 'האם באמת עשיתם הכול?'

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה.

הפזמון מתאר מה הבטיחו ההורים לילדיהם – "יונה (עם) עלה של זית", אחד מסמלי השלום המובהקים ביותר. הפזמון אינו משאיר לנו ספק – "הבטחתם שלום בבית, הבטחתם אביב ופריחות", ובעיקר 'הבטחתם' דבר שכל הורה מבטיח לילדיו ובמקרים רבים מפר – "הבטחתם לקיים הבטחות". השילוב של שלום עם "אביב ופריחות" גורם לשומע להרגיש שהייתה הבטחה ממשית לעתיד טוב יותר – ללא מלחמות.
בהמשך לכך, חשוב לציין שהשלום אינו רק שלום עם האויבים גם אלא שלום בבית – לגבש קונצנזוס בנוגע למהו השלום ובעיקר איך משיגים אותו.
הפזמון מחדיר בשומע את ההבנה שיש כאן אמירה משמעותית של הילדים להוריהם – 'הבטחתם, תקיימו. אל תספרו לנו סיפורים וחוויות (אולי מהמלחמה ההיא) אלא תעשו שלום. אנחנו, שאין לנו כוח לשנות את העולם והמדינה, רוצים שיהיה שלום'. 

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבית השלישי מתחיל באותה הכרזה שמזהה את הילדים עם המלחמה. מאז הלידה עברו כבר 20 שנה, והילדים של אז גדלו והפכו לחיילים (התיאור מדגיש את הלחימה – "נשק", ואת ההגנה – "קסדה על הראש"). הילדים של אז כבר חולמים היום על משפחה וילדים וגם מבינים ש'לא הכול פשוט' ושהחיים מורכבים יותר מכפי שהצטיירו בילדותם.
החיבור בין הגשמי לרגשי בבית הראשון חוזר גם כאן – "יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות". דור הילדים עושה בדיוק מה שעשה דור ההורים, אלא שעכשיו הוא מצפה מההורים למשהו אחר.
הספרי משלב בדברי הילדים הצגה נייטרלית משולשת – "ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים". השיר אינו הפגנה או אולטימטום אלא רק בקשה – "לקיים הבטחות", בקשה שבצידה מונחת גם הבטחה: 'אנחנו הילדים ניתן לכם את הכח לעשות את השינוי'.
החזרה בשיר שלוש פעמים על הביטוי "אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש" מעידה על מקור הכח של השיר – המלחמה הנוראה היא שבגללה נולדו הילדים דוברי השיר.
הסיום של השיר מעיד על תחילתו – הילדים של המלחמה רוצים שינוי, מבקשים לפתוח דף חדש ואינם רוצים שמעגל המלחמה יימשך כ-20 שנה נוספות. השיר אינו מזכיר מה הם האירועים מהם נרתעים ה'ילדים' אלא רק מתאר את הרצון לשלום. 

השיר בוצע לראשונה ביום העצמאות של 1994 – כמה שעות לאחר פיגוע תופת בחדרה. סמיכות האירועים גרמה לשיר פרסום רב והשיר התווסף במהרה ל'פסקול' של ימי זיכרון לחללי צה"ל. כחודש לפני שנרצח נחשף ראש הממשלה דאז יצחק רבין לשיר ואף ביקש הקלטה שלו; לאחר הרצח נקשר השיר לזכרו והוא נוגן בעצרות רבות כשיר שרבין האזין לו ערב הירצחו, מה שמדגים היטב את המשמעות הטרגית שברצח (הן  בנוגע להיותו מנהיג החותר להשגת שלום עם הפלסטינים והן בנוגע ל"שלום בבית").
בשנת 2000 שודר בתכנית 'החרצופים' (תכנית סאטירית שבה גילמו בובות דמויות של פוליטיקאים) מערכון שבו הפך השיר לשיר ביקורת כנגד הספרי ואותם צעירים ('ילדי חורף שבעים ושלוש') על כך שיש להם את החוצפה לטעון שדור הלוחמים של מלחמת יום הכיפורים אינו פועל מספיק למען השגת השלום. (את מילות השיר של גרסת 'החרצופים' ניתן למצוא באתר האינטרנט "האייל הקורא").
בשנת 2002, כ-18 שנה לאחר שיצא השיר (ולאחר קריסתם של הסכמי אוסלו), יצרה חבורת "לאטמה" פרודיה לשיר שטמנה בחובה ביקורת קשה על הסכמי אוסלו (ששיר זה עודד בדמות הכמיהה לשלום שהוא מגלם בתוכו):

ביקורת אחרת על השיר (ועל התקבלותו המהירה) נגעה לאחת השורות בשיר, שורה שהכעיסה רבים בטענה היא משדרת רפיון: "ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים". הביקורת נבעה מתוך התפיסה שצעירים בני עשרים צריכים לפעול ולהילחם על הרעיונות שלהם אם הם חושבים שיש צורך לשנות את המציאות, ולא רק לעמוד בחוסר מעש מאחור.
ביקורת נוספת על השיר הייתה בדבר היותו לא מציאותי – זאת משום שלאחר המלחמה אף אחד לא חשב להבטיח שלא יהיו מלחמות, להיפך; לכולם היה ברור שיהיו עוד מלחמות. הספרי, שרצה להביע את דעותיו בנוגע למה שמתרחש בשנת 1994, צייר אותן ככאלו שלכאורה נאמרו בשנת 1973. 

*עוד על השיר ניתן לקרוא בכתבה "40 שנה למלחמת יום כיפור: בחזרה לשיר 'חורף 73'"  שפורסמה בספטמבר 2013 באתר "וואלה".

במסגרת הפרויקט "צה"ל בלאפה"(שיזמו 'רדיו דרום'  ו'רדיו ת"א' לכבוד יום העצמאות בשנת 2012) שר קובי פרץ את השיר בעיבוד מזרחי: 

ביצוע נוסף עם עיבוד מזרחי הוא של הזמר רגב הוד, שבציע את השיר באלבומו "התנשאי לי":  

ישי לוי וקרן פלס מבצעים את השיר עם עיבוד ווקאלי מיוחד:

"עדיין מחכים ליונה: חברי להקת חיל החינוך התאחדו", ynet – ביצוע מחודש של להקת חיל החינוך מ-2015, שבו משתתפים יחדיו חברי הלהקה מ-2015 בשילוב עם חברי הלהקה שהשתתפו בביצוע המקורי ב-1994 והתאחדו במיוחד לצורך הביצוע המחודש.

עוד על הולדת השיר בסרטון "ילדי חורף 73"

בין יאוש לתקווה

• בשיר באים לידי ביטוי ייאוש ותקווה. אילו ביטויים מסמלים ייאוש ואילו זורעים תקווה?
• איזו תחושה נוצרת אצלכם בעקבות שמיעת השיר? מה לדעתכם גורם לתחושה הזו?
• מה לדעתכם המסר של השיר? האם אתם מסכימים איתו? נמקו.

בין עבר לעתיד

• האם אנשים נוטים ללמוד מדברים שקרו בעבר או נוטים להתעלם מהעבר? נמקו עמדתכם.
• כיצד העבר מעצב את ההווה ואת העתיד על פי השיר?
• מה עמדת הדובר בשיר על היחס שבין ארועי העבר לבין ההווה והעתיד? 
• איזה מסר או לקח ראוי לדעתכם ללמוד מן העבר בהקשר ההיסטורי של מלחמת יום הכיפורים?

הקשיבו לילדים

• מדוע לדעתכם שם המחבר את המסר בפיהם של ילדי חורף 73?
• אילו תפיסות, גישות וייצוגים ילדותיים באים לידי ביטוי בשיר?
• האם הילדים של חורף 73 התבגרו? נמקו דעתכם.
• האם הילדים של חורף 73 שונים באופן מהותי מילדים שנולדו ב-1982 או ב-2010? נמקו.