חור בלבנה

אף על פי שחברי "רוקפור" לא העידו על קשר מיוחד בין סרטו הסאטירי של זוהר לבין שירם הנושא את אותו השם, סביר להניח שהקשר התרבותי בין השניים אינו מקרי; השיר של "רוקפור" מצייר תמונה של מסע אישי הזוי ומיוסר של חיפוש אחר גאולה, גם כשהחיפוש מוביל את המחפש אל עברי פי פחת.

לא יכול לשכוח, את הרגע בו רציתי,
לאסוף כבר את הכול, ולא היה בי את הכוח
להמשיך ולעבור את כל מה, שאין בו כוונה

בפתיחת השיר אומר הדובר שהוא אינו יכול לשכוח רגע מסוים בעבר – רגע מיוחד שבו הוא רצה "לאסוף כבר את הכול". כלומר, מדובר על רגע אחרי משבר כלשהו של התרסקות לרסיסים, או מסלול חיים של התפזרות. האמירה ש'לא היה בו כוח להמשיך ולעבור את כל מה שאין בו כוונה' מתארת את מסלול השבר האישי שהוליך את הדובר אל הנקודה ההיא שבה הכול קרס ונשבר – מסלול שלם של דברים חסרי כוונה, כלומר דברים שאין בהם משמעות חיונית לדובר, עשייה שנעשית ללא התכוונות.

תן לי אבן דרך, ואדע איך להמשיך,
נשאר כאב עמוק בפנים, אני רציתי רק ללכת
כמו להיות תמונה שנקרעה,
חור בלבנה

הבית השני נפתח בבקשה לנמען לא ידוע, וכמו בתפילה או ברגע משבר, הדובר מבקש סימן ("אבן דרך") כדי לדעת איך להמשיך מכאן. הוא כואב "עמוק בפנים" והוא רוצה להמשיך וללכת מנקודת השבר לעבר משהו אחר, נוח וטוב יותר. רצונו של הדובר "להיות תמונה שנקרעה" מעיד על הצורך שלו להתנתק מהעבר עד כדי להיקרע ממנו כליל, ובו בזמן הוא גם מאותת שלא משנה מה יקרה, חלק ממנו יישאר לנצח גם בצדה השני של התמונה הקרועה. כלומר, את הטראומה שהובילה אותו אל נקודת השבר הוא יצטרך להמשיך ולשאת הלאה, כמו שני חלקי תמונה שרק כאשר הם מצטרפים יחד הם מספרים את הסיפור השלם.

הבית נחתם בצירוף "חור בלבנה" – צירוף שנשאר מסתורי ומעניק לשיר את שמו, אך אינו מתברר בשיר. החור רומז אולי על התמעטות הירח עד שהוא נראה כסהר, כשהירח נראה כמו חצי ממה שהוא. כדימוי, התמונה החצויה או החלקית של הירח מקרינה על הדובר, שמתאר את עצמו בדמות החסר.

באור חיוור, במלכודת השעה,
בא מלאך, תראו מה יש לו ביד,
מה שמפריד בין טוב לרע,
זה אחי

בפזמון מתחולל שינוי מוזיקלי משמעותי. הקצב השבור של הבית נבנה לכלל תנופה גדולה והקולות השניים שמצטרפים מעניקים לפזמון נפח ועוצמה. תמונת 'האור החיוור' מתכתבת עם תמונת הסהר מסוף הבית הקודם, וצמד המילים "במלכודת השעה" מתארות את תחושתו של הדובר כי הזמן החולף הוא מלכודת שבה הוא נלכד. דווקא בנקודה מעורפלת זו באה אליו הישועה בדמות מלאך שמחזיק בידו דבר מה חשוב ביותר עבור דובר – את "מה שמפריד בין טוב לרע", קרי את 'אבן הדרך' וקנה מידה שיאפשרו לו לבחון את דרכו. אולם מהו אותו חפץ או דבר? הפזמון נחתם בנקודה עוצמתית במיוחד שמתרכזת לאמירה: "זה אחי".

יש כמה דרכים לקרוא את המשמעות של ההכרה באח כמה שמפריד בין טוב לרע. אפשרות אחת היא לראות באח את "האחר" גם אם הוא הדמות הקרובה ביותר אל אדם מסוים, ולראות ב"אחר" כמשקף את קנה המידה שעל פיו בוחר אותו אדם לחיות את חייו. במובן הזה השיר משקף את עיקר הגותו של הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס (Emmanuel Levinas), שמבקש לראות את האחר כנמצא לחלוטין מחוץ לגבולות השגתו, יכולתו וכוחותיו של העצמי הרואה, ומנסה לנסח מודל של יחס לאחר הזה – יחס שיכבד את זרותו של האחר וישמור על אחרותו המוחלטת כנפרדת ועצמאית מהעצמי.

אפשרות אחרת היא לקרוא את התמונה הזו ברוח הסיפורים המיתולוגיים (כגון סיפור יעקב ועֵשו מספר בראשית) ולראות באח כשריד מהתמונה שנקרעה, כלומר דמות שהיא כמעט לדובר מבחינה ביולוגית אך לחלוטין שונה ממנו – הצד האחר של חייו.

במילים פוגע, לפעמים לא מתכוון, אני נשאר
לבד,
אחרון על ספינה שטובעת

הבית הבא מוציא את הדובר מהלך הרוח המהורהר של הבתים הראשונים, כאילו שוחרר מ"מלכודת השעה"שבה נלכד. הוא מדבר, אומר מילים כאלה ואחרות ולפעמים גם פוגע. את המילים "לפעמים לא מתכוון" אפשר לקרוא כפגיעה בלי כוונה תחילה באדם אחר, או כמסלול ללא כוונה, שלפעמים הדובר עדיין מוצא את עצמו הולך בו – בדומה למסלול שבו הוא הלך לפני נקודת השינוי.

כך מוצא את עצמו הדובר "אחרון על ספינה שטובעת": מצד אחד – דמות הרואית שדבקה במטרותיה עד הרגע האחרון; מצד שני – אדם שקרוב לסיים את חייו ולטבוע.

כמו בהזיה אני חוזר לנקודה
שבה התחלתי אז ללכת בתקווה שלא לזחול
בתוך כל זה נדמה, אני מתקרב
עומד על הקצה.

הבית האחרון מתרחש כבר בשלב שמעבר. הדובר חש שהוא בהזיה, ספק מציאות ספק חלום, שכן לא משנה מה הוא עושה או אומר ואם הוא פוגע או נפגע, הוא מוצא את עצמו 'חוזר לנקודה שבה הוא התחיל ללכת'. כל המהלך של ההתנתקות והניסיון למצוא לעצמו דרך חדשה הוא מהלך סיזיפי שפעם אחר פעם מוביל אותו בחזרה אל אותה הנקודה.

אבל למרות התחושה המעגלית, הדובר משאיר אותנו עם תובנה נוספת שחותמת את השיר. למרות המעגליות של חייו, משהו מצליח לחדור את המטריקס ולהבהיר לו שהחזרה שוב ושוב על המעגל שבו הוא הולך (התרסקות, שבר, קריעה, היאספות, ושוב חזרה אל נקודת ההתחלה) לא משאירה אותו באותו המקום, שכן כל מחזור חדש כזה שוחק אותו ומקרב אותו – אחרי שזחל ועבר להליכה – לאדם שעומד בכוחות עצמו, אבל על הקצה. קרוב כל כך אל השיא ואל סופו.

בסוף השיר מופיע בית שלם שבו סולן הלהקה, אלי לולאי, שר לאורך הבית כולו קולות ללא מילים, קולות שהולכים ומתגברים והופכים לצווחות ככל שהם חוזרים על עצמם שוב ושוב. הדבר יוצר מעין המשגה לחוויה של הדובר בבית הרביעי – שכל סיבוב וסיבוב מקרבו אל הקצה. השיר עצמו אינו נגמר באבחה כי אם נחלש עד היעלמות כליל, ובמובן מסוים הלחן, העיבוד והביצוע של השיר יוצרים את הרושם שמדובר בשיר מעגלי חסר פתרון על אדם הלכוד בסבך חייו ואינו מוצא את הדרך הנכונה להמשיך בה הלאה.

השיר "חור בלבנה" נכלל באלבום "האיש שראה הכל" – אלבומה השני של "רוקפור" שראה אור ב-1994. האלבום שונה ונבדל באווירתו ובסגנונו מאלבומים אחרים שיצאו לאור באותה תקופה; נדמה כאילו חברי הלהקה נסעו אחורה בזמן (אולי באמצעות "מכונת הזמן", כשם אחד משירי האלבום) על מנת להקליט את האלבום, שכן הוא ספוג כולו בצליל של שנות השישים ויוצר אווירה של אלבום קלסיקה שהתגלה באיחור של שלושים שנה (את הצליל המיוחד של האלבום עיצבה הלהקה עם גדי פוגטש, שהיה אמון על הסאונד, ועם המנהל האמנותי והמפיק בפועל דני רכט). בין שירי האלבום בלטו במיוחד השירים "כל כיוון", "מכונת הזמן", שיר הנושא "האיש שראה הכל" והשיר "חור בלבנה", שהפך לאחד השירים הידועים ביותר של רוקפור.

האלבום זכה לביקורות מהללות מיד הן עם צאתו והן מאוחר יותר. ב-2005 דורג האלבום במקום ה-19 ברשימת "100 האלבומים הישראלים הטובים" שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" וב-2008 נבחר האלבום במקום ה-15 במסגרת פרויקט "שומעים 60" של אתר "נענע 10" לבחירת 60 האלבומים הישראלים הטובים בכל הזמנים. ברם, רק ב-2010 הגיע האלבום למעמד של "אלבום זהב" (כלומר אלבום שמכר למעלה מ-15,000 עותקים). גם "חור בלבנה" זכה להערכת המבקרים; אף על פי שהוא לא צעד במצעדי הפזמונים השנתיים של "קול ישראל" וגלי צה"ל, ב-2009 נבחר השיר למקום ה-78 ברשימת "500 השירים הישראלים הגדולים בכל הזמנים" שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות".

ביצוע של אושיק לוי במסגרת האלבום "קול וחומר" שיצא לאור ב-2010. לוי מעמיק את תחושת האובדן והשבר שבשיר בביצוע קודר מאוד:

סאבלימינל, הצל ומשפחת תאקט ביצעו את השיר בשנת 2004.

ביצוע של "בּוֹסה" במסגרת אלבום הבכורה של ההרכב שיצא לאור ב-2004. הביצוע הופך את השיר לשיר בוסה נובה רך שקצת מרכך את האפלה שבו: 

ביצוע של ארנון נאור (Sun Tailor) מ-2013, במסגרת "פרויקט קאברים של רוקפור" שבו אמני אינדי-רוק ישראלים מבצעים גרסאות כיסוי לשירי האלבום "האיש שראה הכל":