יכול להיות שזה נגמר

בשיר "יכול להיות שזה נגמר" מובא הקונפליקט התמידי בין ההווה לעבר כפי שהוא מתבטא ביחסי דור האבות המייסדים והבנים הממשיכים. באמצעות השימוש בשלל שמות של יוצרים ומסמני תרבות ובאמצעות אמירות ברורות וחדות, גפן יוצר שיר שהמילים שלו לכאורה משעשעות אך הן מסתירות מתח גדול בין הדורות המתוארים בשיר. 

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, 
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי

השיר נפתח באמירה כללית של ה"אומרים". מיהם אותם "אומרים"? אין אנו יודעים, ומה הם אומרים? גפן משתמש בשיבוש לשוני שעם הזמן – ועם השימוש היום יומי בו – הוקצנה המשמעות שלו עד שהתהפכה לגמרי (כמו ביטויים רבים בשפה העברית כגון הביטוי "חבל על הזמן"). את הביטוי "היה פה שמח" אפשר לקרוא בשתי דרכים: האחת בעלת המשמעות המקורית ("היה שמח" מלשון שמחה), והאחרת היא אותה משמעות שהייתה נפוצה בשנות השבעים – "היה פה שמח" כמטבע לשון לסמל של בלגן, אי סדר, מהלומות, התפרעויות וכו'.
גפן יודע שבחירת המשמעות של הביטוי "היה פה שמח" תלויה בשיוך הדובר ובגילו. עבור דור המבוגרים הביטוי משתמע במשמעותו המקורית ("היה שמח" מלשון שמחה) ואילו עבור דורו של גפן וחבריו, הביטוי הופך לאירוני במידה רבה ומסמן גם את תחושותיו של הדובר כלפי דור המייסדים ככאלה שחוו תקופה פרועה של בלגן, אי סדר, היעדר חוקים כובלים וכו'.
בשורה הבאה נמשכת הדואליות – "הכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי". די לשים את הביטוי "פשוט נפלא" בגרשיים כדי להבליט את ההגחכה שגפן עושה לביטוי. יתרה מזאת, השימוש בשפה אירונית כדי להגחיך את הביטויים הוא רמז דק לאמירה החדה שמסתתרת בשורות האלה; האם לידתו והגעתו של הדובר הן אלו שבעצם גרמו לסוף תקופת השמחה ולמצב ה"פשוט נפלא" שהתקיים לפני בואו? כלומר, האם הקולות ה"אומרים" מאשימים בעצם את הדובר, שהופעתו על במת ההיסטוריה האנושית גזלה מהם את השמחה ואת המצב האידילי ששרר לפני לידתו? כאן מתחילה להיחשף האמירה המורכבת על יחסי הדורות הטמונה בשיר. 

שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור

השורה "שומר עברי על סוס לבן" עוסקת כל הנראה בדמותו של אלכסנדר זייד (ממייסדי ארגון "השומר") ובפסלו המפורסם בתור שומר על סוס (על אף שהסוס בפסל הוא שחור). בהחלט יכול להיות שמעֵבר לתמונה היפה של סוס לבן בלילה שחור, גפן מתאר את השומר העברי כנסיך מהאגדות הרכוב על סוס לבן, אולי במבט אירוני.
גפן מוסיף לקלחת את דמותו המיתולוגית של טרומפלדור (ושם אותו בכינרת ולא בתל חי), דמות הגיבור האולטימטיבי, הזכור וידוע בשל משפטו האחרון – "טוב למות בעד ארצנו". בין אם זאת אמת ובין אם זאת אגדה אורבנית, המשפט הזה הנציח וקיבע את דמותו של טרופלדור כדמות של גיבור. 

תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שקמים, אנשים יפים מלאים חלומות

גפן אינו מותיר את העבר המפואר ומלא הגבורה בתחומי ההתיישבות העובדת; הוא מַפנה את מבטו אל עֵבר העיר העברית הראשונה – תל אביב. וכדי לבַדֵל אותה מתל אביב של ימיו, הוא מתאר אותה כקטנה – עיר אינטימית בעלת "שני עצי שקמים" (ביטוי שמתייחס לשיר "גן השקמים" המתאר את אותה תל אביב הקטנה והמשפחתית ככפר קטן). הבחירה לציין "שני עצי שקמים" נאמרת באירוניה מסוימת הנוגעת לשיר "גן השקמים", שכן לקרוא לשני עצים "גן" זו הפרזה גדולה. לפיכך באמצעות אזכור שני עצי שקמים גפן לועג במרומז להפרזות של דור המייסדים.
הוא מוסיף לתיאור גם "חולות אדומים" (אל מול מדרכות הבטון האפורות בעיר המודרנית) ו"ביאליק אחד"(המשורר הלאומי שהתגורר באותה "תל אביב הקטנה", בבית מיוחד שנבנה עבורו, ונחשב לגדול המשוררים העבריים).

ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

השורות החותמות את הבית מדברות בשפת האמירות הציוניות הגדולות – הדיבור בשם הקולקטיב – "אנו, באנו ארצה, לבנות ולהיבנות". ואולם לא ברור מי אומר אותן: האם דור המייסדים? או שמא דור הבנים, שמנסה לומר שגם לו יש חלק במדינה הזו (על אף שהוא הוא רק נולד בה ולא בא אליה "לבנות ולהיבנות")? האווירה היחסית-פסטורלית של השיר משתנה בשורות אלו כי הן מודגשות (בלחן ובביצוע של איינשטיין) על ידי הכפלת קולות – טכניקה מוסיקלית המעניקה לסיום הבית כוח ועוצמה. 

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.
יכול להיות שזה נגמר.

בחלק השלישי של השיר הבית והפזמון משולבים בשיר זה כמו במבנה של בלדת עם, באופן כזה שלמעשה השורה החותמת את הבית היא הפזמון. החלק הזה שב ומעלה את השוני בין הדורות דרך נקודת ההשקפה שלהם: דור האבות מראה לדור הבנים את הדשא ומבהיר לו שבעבר כל זה היה "יתושים וביצות", ואילו דור הבנים (דרך נציגו יהונתן גפן, כותב השיר) משיב ש"פעם אמרו שהיה כאן חלום נהדר אבל כשבאתי לראות, לא מצאתי דבר" (שימו לב כיצד הבן אינו מדבר בלשון רבים "אנו", הלשון הקולקטיבית, אלא מדבר בשמו). החלום נגוז או שמא לא היה שם מעולם?
יתרה מזו – איזה חלום אפשר לראות? והאם, כלשון השורה שממנה נגזר שם השיר, "יכול להיות שזה נגמר"?גפן אינו קובע אם הדבר נגמר או לא, אלא רק שואל – האם יכול להיות שזה נגמר? אולי בכלל ישנה אפשרות שהחלום עדיין שם, והוא רק מתגלם בצורה אחרת ושונה ממה שדור המייסדים הגדיר לעצמו. 

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, כאפייה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
והיה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

המבנה של החלק השני של השיר חוזר על המבנה של הבית הראשון. אולם החלק השני מפרט דברים אחרים כבבואה של השונה והדומה בין הדורות. הוא מתאר את החלום כפי שכותב השיר מבין אותו – אתוס פלמ"ח ושלל המיתוסים אחרים הקשורים לדור שלפני הקמת המדינה: "פינג'אן, קפה שחור וכוכבים", חיים פרועים ב"מחתרת", "ילקוט הכזבים" (ספרו הידוע של חיים גורי, איש דור הפלמ"ח), וסמלי אופנה כמו "שפם ובלורית"ו"כאפייה על צוואר". גם ירון זהבי ותמר סגניתו (גיבורי 'חסמב"ה' – סדרת ספריו של יגאל מוסינזון) מוזכרים בחלק הזה על אף שהם דמויות בדיוניות.
אלתרמן, המשורר הגדול של תקופתו כמו ביאליק לפניו, מסמל איזו תקופת שירה נשגבת, אך דווקא הדימוי של "בחורות יפות, מכנסיים קצרים" (משפט שרלוונטי לכל דור ולכל תקופה) הוא זה שמצדיק את השורה "היה להם בשביל מה לקום בבוקר". כלומר, הם קמו בבוקר בשביל לראות "בחורות יפות" ב"מכנסיים קצרים", בשביל לשתות קפה שחור ובשביל לקרוא את אלתרמן… לפיכך, אולי בכל זאת אין הבדל גדול בין הדורות.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא…

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי.

החזרה אל השורות הראשונות בסוף השיר (לאחר שעברנו את המסע המתאר את השוני בין שני הדורות, אך בד בבד גם את הדמיון ביניהם) מותירה את המאזין בתחושה שאולי, בסופו של דבר, כל דור ודור רוצה לראות את עצמו כמיוחד (אף על פי שאולי צדק קהלת בדבריו ואחרי הכול "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת").