כל הכבוד

< 1 דקות

מילים:

 

בקסבה בחצי היום
כשהשוק פתוח
הייתי ככה סתם הולך
והחזה מתוח
כולם אומרים איזה קנון
עובר בסימטאות
עושים שלום מכל חלון
כל הכבוד!

כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי – יש יותר כבוד
כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי, תמיד למי – יש יותר כבוד

וכשהקרב היה בוער
והכיתה לא זזה
המפקד היה אומר:
אתה ראשון יא קזה!
כולם ידעו שקזבלן
ראשון תמיד לצעוד
ומאחור הם צעקו:
כל הכבוד!

כולם היו יודעים אז טוב מאוד…

אחד הולך עם בחורה
ביפו בין ערביים
אם רק ארצה אצלי תהיה
ישר בין הידיים
אך לא אפריע לבחור
שלא יתחיל לרעוד
כי זה אצלי פשוט פרינציפ
לי יש כבוד!

כולם היו יודעים אז טוב מאוד…

אם בא שיכור לאיזה בר
אני אותו מרגיע
הוא עף אצלי מן השעון
ישר עד ג'בלייה
אבל אחר כך הוא חוזר
ובא קטן מאוד
מרים כוסית ועוד אומר:
כל הכבוד!
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם


על השיר "כל הכבוד" של דן אלמגור ודב זלצר.

רקע

במשך העשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל הכפילה המדינה הקטנה את האוכלוסיה שלה; גלי ההגירה הגדולים של ניצולי השואה ושל יהודים מעיראק, מתימן וממדינות צפון אפריקה העמידו בפני המדינה הצעירה אתגר גדול במיוחד – כלכלית וחברתית.
העולים החדשים שוכנו במעברות – מחנות של צריפי פח שהוקמו בחופזה על מנת לתת קורת גג ולו שברירית לעולים שזה עתה הגיעו לארץ.
בכדי לתת לעולים תחושת שייכות, הוקם ארגון תל״ם (ראשי תיבות של "תרבות למעברות") אשר פנה ב-1954 אל המחזאי והסופר יגאל מוסינזון והזמין מחזה אשר יחבר את העולים החדשים לארץ ובמקביל יספר את סיפורם כאן. התוצאה היתה המחזה "קזבלן", מחזה אשר התבסס על סיפור אמיתי של לוחם אשר קיבל צל"ש אך התדרדר לעולם הפשע והאשים את חבריו ליחידה שזנחו אותו לגורלו. הדמות הראשית במחזה היא קזה, פושע מהעיר קזבלנקה במרוקו המנהיג כנופיית פושעים ביפו ומתאהב בבת של קבלן האשכנזי אשר אוסר על בתו להתחתן עם הפושע המזרחי. מבין שלל שירי המחזה היו שניים אשר בלטו במיוחד: "יש מקום" ו"כל הכבוד".

רעיונות מרכזיים

הסרט "קזבלן" היה אחת היצירות הראשונות שחשפו את המתח העדתי שקיים בישראל (הביטוי לכך בעלילה הוא במתח בין קזבלן ואנשי הכנופיה שלו לבין העולים מפולין המסרבים לתת לבתם להינשא לקזבלן רק בשל מוצאו ממרוקו).

בקסבה בחצי היום
כשהשוק פתוח
הייתי ככה סתם הולך
והחזה מתוח
כולם אומרים איזה קנון
עובר בסימטאות
עושים שלום מכל חלון
כל הכבוד!

השיר כתוב מנקודת ראותו של קזה המתאר את דמותו ועלילותיו בעברית רווית סלנג ים-תיכוני ישראלי ("קסבה""קנון""פרינציפ"). מתוך השיר עולה דמותו של ״קזה״ – מעין בריון שכונתי, לכאורה ״טוב לב״, אשר למרות היותו ב"אזור הדמדומים" של החוק הוא יוצר קוד התנהגות משלו ולמעשה משמש כמעין שוטר לא-רשמי אשר שומר על חוקים מהוגנים ודואג לכך שאנשי השכונה כולה יקפידו על קוד ההתנהגות שהוא קובע (ביטוי מובהק לכך ניתן למצוא בבית האחרון בו "מעיף" קזה שיכור שעושה צרות באיזה באר).

כולם היו יודעים אז טוב מאוד 
למי למי – יש יותר כבוד 
כולם היו יודעים אז טוב מאוד 
למי למי, תמיד למי – יש יותר כבוד

ואולם, מעבר להיותו מנהל השכונה בפועל, עולה שהדבר המשמעותי ביותר לחייו של קזה הוא הכבוד שאותו הוא שואף לקבל מכל הסובבים.

וכשהקרב היה בוער 
והכיתה לא זזה 
המפקד היה אומר: 
"אתה ראשון יא קזה!" 
כולם ידעו שקזבלן 
ראשון תמיד לצעוד 
ומאחור הם צעקו: 
"כל הכבוד!

השיר גם מרמז על עברו של קזה כחייל קרבי הנשלח בידי מפקדיו להיות ראשון בקרב בשל החשיבות העצומה שהוא מייחס לכבוד. גם כשזה נוגע להתנהלותו האישית, נדמה כי אותו קזה גאה בעיקר בכושר האיפוק שלו – שגם הוא פועל יוצא של כבודו העצמי.

אחד הולך עם בחורה 
ביפו בין ערביים 
אם רק ארצה אצלי תהיה 
ישר בין הידיים 
אך לא אפריע לבחור 
שלא יתחיל לרעוד 
כי זה אצלי פשוט פרינציפ 
לי יש כבוד!

כך, רק בשל הכבוד העצמי שלו הוא לא חומד כל בחורה שהוא רוצה (גם אם היא עם אחר), ובשל הכבוד שלו הוא מסתובב בשוק ("קסבה") וזוכה לברכת "שלום" מכל חלון.

כולם היו יודעים אז טוב מאוד…

הפזמון החוזר של השיר מתפרש הן כהכרת ערך העצמי של קזה והן כאיום; קזה קובע בהחלטיות ש"כולם היו יודעים אז טוב מאוד למי למי למי יש יותר כבוד…".
הלחן הסוער של זלצר והעיבוד המתקתק השיר הצליחו לרכך את הטון המאיים של הטקסט. כדרך להתחבב על העולים החדשים בני עדות המזרח, הלחן כלל אלמנטים מוזיקליים וסלסולים ים-תיכוניים מעודנים. אמנם אלמנטים מוסיקליים אלה קרובים יותר למסורת המוזיקה הספרדית והאיטלקית אולם בהתחשב בתקופה והנורמות התרבותיות של התקופה היה זה מעשה נדיר והדבר עזר להצלחת המחזה בקרב העולים החדשים.

השפעה והתקבלות

המחזה עלה לראשונה ב-1954 בתיאטרון הקאמרי. כעשור לאחר מכן עלה המחזה שוב – הפעם בכיכובו של יהורם גאון – וזכה להצלחה רבה (ניתן לקרוא עוד בפריט "קזבלן" המוקדש כולו למחזמר).
אך היה זה הסרט, שהופק ב-1973 בעקבות המחזה, שהפך את סיפורו של קזבלן למפורסם כל כך – וכך גם התקבע הביצוע של יהורם גאון לפסקול הסרט כביצוע האולטימטיבי של השיר. למעלה מ-1.2 מיליון איש ראו אך הסרט באותן שנים – כמעט מחצית מהאוכלוסייה היהודית בארץ באותה עת.
במהלך השנים עלה המחזה מספר פעמים נוספות: ב-1989 עלה המחזה פעם נוספת בכיכובו של יהורם גאון – הפעם ללא הצלחה, וב-2012 עלה המחזה בתיאטרון "הבימה" ובכיכובו של עמוס תמם וזכה להצלחה.
עם השנים עלתה נימה ביקורת של יוצאי עדות המזרח כלפי המחזה שטענה שהוא מתאר את העולים על פי סטראוטיפים כפושעים, כשוביניסטים וככאלה שמה שמעניין אותם יותר מכל הוא הכבוד שלהם.

יהורם גאון מגלם את דמותו של קזבלן, מתוך הסרט, 1973