כמו צמח בר

בשנת 1973 ראה אור ספרה של הסופרת נעמי פרנקל – דודי ורעי. בספר הובא סיפורה של בת קיבוץ שנקרעת בין רצונה לחיות את חייה בדרכה ולממש את תשוקתה לאהבה אסורה, לבין הרצון לרַצות את הקבוצה ואת הכלל ולשמר את חיי הקהילה במסלולם התקין אך חסר התשוקה. הספר זכה להצלחה רבה והודפסו מהדורות רבות שלו, ובאותה שנה הפיקה הטלוויזיה הישראלית סרט על פי הספר הזה. מפיקי התכנית פנו לכותבת רחל שפירא, בעצמה בת קיבוץ, כדי שתכתוב את שיר הנושא לסרט. את הלחן יצר נחום היימן, וכך נולד "כמו צמח בר".

השיר הופיע לראשונה בביצועה של חוה אלברשטיין באלבום שנקרא על שם השיר – "כמו צמח בר". הלחן היפהפה, הטון הנוגה ובעיקר תחושת ההשלמה והפרידה הסופית שבמילות השיר, חברו יחד והפכו את "כמו צמח בר" לשיר המזוהה במיוחד עם ימי זיכרון, שכול ואובדן.

בשל השורות הפותחות וסוגרות את השיר, ניתן לקרוא את השיר כמכתב פרידה שהותירה הדוברת לאנשים בחייה הקודמים.

מחר, אני אהיה כה רחוקה

אל תחפשו אותי

כך פותחת הדוברת ומסמנת את עתידה, "…רחוקה, אל תחפשו אותי", היא מבקשת מאלו שהשאירה מאחור, ומבהירה שהיא מבינה את גודל הצעד שהיא עושה, ומודעת לכך שייתכן שיהיו כאלה שיחפשו אותה. בשורות הבאות היא מבהירה שהיא מודעת לכך שהיא תצטרך לקבל מחילה על הצעד שהיא עושה, כלומר זהו חטא או מעשה הראוי למחילה בעיני אנשים מסוימים.

מי שידע למחול –

ימחל לי על אהבתי,

הזמן ישקיט הכל

אני הולכת לדרכי.

הדוברת מבקשת את מחילת "מי שידע למחול". היא מבינה שהצעד שעשתה שנוי במחלוקת, ולמרות זאת היא לא חושבת שאהבתה היא חטא. היא סבורה שהרעש שייווצר מעצם המעשה שלה ישכך בחלוף הזמן, 'היא הולכת לדרכה'.

זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם –

מן המדבר.

והוא יבין – אני חייתי ביניכם

כמו צמח בר.

בשורות האלה מתגלים עוד פרטים על המעשה שבגללו הדוברת כותבת את המכתב. "זה שאהב אותי", הדגש הוא על זה "שאהב"בלשון עבר, הוא ישוב לשדות של קוראי המכתב "מן המדבר". אותו אהוב חוזר מן המדבר הפראי אל השדות המבויתים – חזרה מאי הסדר אל הסדר המתוקן, מהחיים הפראים אל החיים המבויתים. ובשל אהבתו "הוא יבין" שהדוברת 'חייתה בין אותם האנשים' "כמו צמח בר".

צמח בר הוא צמח שאינו מבוית אלא גדל בצורה חופשית בטבע. לחלק מצמחי הבר יש עונת פריחה שמתחילה באביב לאחר גשמי החורף, ובדרך כלל לקראת הקיץ הם נובלים.

הדימוי שבוחרת לעצמה הדוברת – צמח בר פראי בין אנשי השדות המבויתים, מבהיר את חוסר התאמתה לתרבות ולמקום שבו היא חיה.

אני רוצה לפקוח את עיני

לצמוח לאיטי.

הדימוי של הצמח עובר כאן לממד אנושי פנימי. הדוברת רוצה 'לפקוח את עיניה', כלומר עד עכשיו היא חיה בעיוורון מסוים, ועתה היא רוצה 'לצמוח לאִטה' ולחוות את הצמיחה שלה בקצב הנכון לה.

הרביתי לחלום

החלומות טרפו אותי,

רציתי לנחם –

אבל מרדה בי תשוקתי.

החלומות הרבים של הדוברת 'טרפו אותה' כמו ספינה הנטרפת בין הגלים. המילה טרפה גם דומה במצלול שלה למילה טירוף. רציתי לנחם – הדוברת רוצה לנחם את עצמה או לנחם אחרים, או שהיא רוצה לנחם במובן המקראי – להתחרט על רעיונות לא טובים שהיו לה, אך התשוקה והיצרים שלה מרדו בה והתנגדו להישארות הדוברת במקום שבו היא צריכה להיכנע לתכתיבים חיצוניים ולא יכולה לממש את עצמה.

היה מִקְסם ילדות, הייתה גם סערה

בזרועותי.

אני יודעת שהדליקה אש זרה

את לילותי.

בשורות הללו חושפת הדוברת את סיפור האהבה שבגללו היא חייבת לעזוב. השורות הללו משופעות ברמיזות על תשוקה פיזית, ממומשת או מדומיינת. 'אש זרה הדליקה את לילותיה', ובגלל התשוקה הזאת הדוברת חייבת ללכת.

היו, היו ערבי געגועים

היו ימים טרופים.

היה כאב חבוי

ורגעים מכושפים.

אני אזכור מבט

מגע ידיים בכתפי.

החזרה על המילה "היו" בבית האחרון בשיר מבליטה את חלוף הזמן, אך מבהירה שהזמן שחלף – חלף, הוא לא ישוב. זיכרון 'הימים הטרופים' שבהם נתקלנו בבית הקודם בצורת החלומות הטורפים שבים, ומולם עומדים רגעי "כאב חבוי ורגעים מכושפים", עד שחייה של הדוברת נדמים לקרוסלה עולה ויורדת של ריגושים וכאבים, רגעי כישוף, רגעי טרוף ורגעי סערה – ספירלה של רגשות המביאות אותה אל סף היכולת שלה להכיל טלטלה שכזו בחייה, לכן היא עוזבת.

אני אהיה לצל חולף בשדותיכם

לסוד נסתר.

לאורך כל השיר נעשה שימוש בדימויים מעולם החקלאות (שדות, צמח בר) שמתקשרים אל חיי קהילות חקלאיות כגון הקיבוץ. השורות החותמות את המכתב-שיר הזה, מתארות בפואטיות את השיר כולו – הדוברת חושבת על מעמדה לאחר עזיבתה, היא תהיה ל"צל חולף" בשדות, היא כבר לא דמות אדם אלא רק צִלה ייוותר אחריה, וגם הוא חולף בשדות, לא בבתים, לא בחיי האנשים, אלא רק בשולי המקום. סיפור חייה יהיו "סוד נסתר". נוכחותה ותשוקתה לחיות את חייה כהבנתה איימה על שגרת חייהם של החברה עימה חיה, הנוכחות הזו תיעלם מחייהם, והם ייוותרו כפי שהם – משפחה, קהילה, חברה, שמתנהלת ללא הפרת הסדר החברתי הקיים. 

היו שלום,

אני חייתי ביניכם כמו צמח בר

"היו שלום" היא מוסיפה, ומסמנת השלמה פנימית עם הפרשייה. היא אינה באה בטענות ובתואנות אל הקבוצה עמה היא מתכתבת לאורך כל השיר – למרות הכול היא מאחלת לשלומם ומוסיפה כמבינה שהבעיה אינה בהם אלא בה, היא זאת שחייתה ביניהם"כמו צמח בר" בקרב שדות מתורבתים. לכן היא חייבת לעזוב, לכן היא חייבת ללכת אחרי מצפן לִבה ותשוקתה.

מיד עם צאתו זכה "כמו צמח בר", האלבום והשיר, להצלחה גדולה מאוד הן בביקורות, הן בהשמעות בתחנות הרדיו והן במכירות האלבום. האלבום הכיל כמה וכמה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל ("ימי בנימינה", "את תלכי בשדה", "שיר ערב שבת", "אדבר איתך", "חופים", "לכל איש יש שם"). גם בתוך נבחרת להיטים שכזו בלט שיר הנושא והעניק לאלבום את הטון הנוגה והעצוב של פרידה – השלמה ונחמה ששרר על האלבום כולו.

במשך השנים התנתק השיר ממקור ההשראה שהוליד אותו וצבר משמעויות שונות – לעתים כשיר שכול המתאר את פרידת המת מהעולם בו חי, לעתים כשיר המתאר אדם ההולך אל מותו (שיר התאבדות) ולעתים כשיר המסכם חיי אדם ונאמר רגע לפני מותו.

שנים רבות לאחר כתיבת השיר התראיינה רחל שפירא לאתר "מומה" (MOOMA), בשל הכללתו של השיר במצעד השירים הגדולים של מדינת ישראל. בריאיון תיארה רחל שפירא את המורכבות של השיר כך:

הכוח של השיר הוא שיש בו משהו מעורפל ובמקביל מאוד מדויק. המתח בין שני הקצוות מחזיק מעמד. אם יש בו משהו ישראלי הרי שזו ישראליות אחרת, לא סטטית, שנאחזת ו'לא יזיזו אותי'. זו ישראליות שחיה תוך כדי תנועה. אני חלק מכם, אבל הולכת למקום אחר. משהו מפולפל מבחינת חוויה של אינדיבידואל, שמגדיר את השייכות שלו דרך פרידה, שני דברים סותרים. זה שיר פרידה, אבל לא ניתוק גמור. יש בו משהו מפויס, אף שהוא אומר 'היו שלום'. הוא מאחד את שתי החוויות החזקות האלה, של משבר ופיוס.

במשך השנים הוקלטו המון ביצועים לשיר הזה, מתוכם בלטו שניים.

בשנת 1988 הקליטה הזמרת סי היימן, בִתו של מלחין השיר נחום היימן את השיר לאלבומה השני. הביצוע של סי היימן הדגיש את הרבדים האפלים והטרגיים של השיר, הן בעיבוד הקודר והן בביצוע הקולי של היימן.

בשנת 2008, במסגרת תכנית הטלוויזיה "כוכב נולד 6", ביצע הזוכה בתחרות ישראל בר און את השיר בעיבוד אינטימי וחשף את השיר לדור חדש של מאזינים. בר און סיפר בתכנית שהוא חזר בשאלה ועזב את משפחתו והוריו, וסיפורו האישי נשזר במילות השיר וקיבל משמעות אישית לחייו. 

יחיד וחברה

• מה יחסה של הדוברת בשיר לחברה שהיא חיה בה?
• מדוע הדוברת עוזבת את החברה שהשתייכה אליה?
• מה המחירים שתשלם לדעתה בעזיבתה את החברה?
• אם הייתם יכולים לדבר עם הדוברת, מה הייתם עונים לה?
• האם הרגשתם פעם שאתם רוצים לעשות משהו שלא מקובל בנורמות של החברה שלכם? מה החלטתם לעשות בסופו של דבר ומדוע?

בדידות

• השיר מתאר חוויה עמוקה של בדידות, כיצד היא באה לידי ביטוי?
• אילו ניסיונות עשתה הדוברת בשיר כדי להילחם בתחושת הבדידות שלה, ומדוע לדעתכם הם לא צלחו?
• מדוע אדם המוקף באנשים מרגיש בודד? באילו נסיבות לדעתכם תחושות מעין אלו נחוות?

פרידה

• כיצד באה לידי ביטוי חוויית הפרידה בשיר?
• איזו עמדה מובעת בשיר ביחס לחוויית הפרידה? אילו רגשות מביעה הדוברת בפרידתה? כיצד הפרידה נתפסת בעיניה?
• היזכרו בחוויית פרידה שחוויתם. אילו קווי דמיון אפשר למצוא בין חוויית הפרידה שלכם לבין זו המובעת בשיר?