כשתגדל

ביום השואה 1986 שודרה בגלי צה"ל תוכנית בשם "אחרי המלחמה". התוכנית, שהופקה ביוזמתה של דלית עופר, עסקה בחוויות של ניצולי השואה לאחר המלחמה ונגעה גם בטראומת הדור השני לשואה. בתוכנית זו, שהשתתפו בה יהודה פוליקר ויעקב גלעד, החל להיווצר מחזור השירים שירכיב לימים את האלבום "אפר ואבק", אלבומו השלישי של פוליקר שיצא לאור ב-1988. בתכנית דיבר גלעד על "עיניים שלי" (אלבומו הראשון של פוליקר שיצא לאור ב-1984) ואמר: "בתקליט הזה לא היה שיר שדיבר ישירות על השואה, אבל הרגשנו אותה ברקע".

בשנת 2005 הוכתר "אפר ואבק" כאלבום הישראלי הטוב בכל הזמנים במצעד האלבומים הגדולים של "ידיעות אחרונות". ברשימה על המצעד נכתב כי 

'אפר ואבק' אינו רק אלבום הנצחה למוראות העבר, אלא גם אלבום שמסוגל לסרטט לישראל את דמותה כפי שהייתה רוצה להיות: קטנה, מגוננת על אזרחיה על כל גווניהם, אנושית וחומלת."
(100 האלבומים הישראלים הטובים, ynetי,30.9.2005)

השיר "כשתגדל" הופיע באלבום "אפר ואבק" שראה אור ב-1988. הסרט "בגלל המלחמה ההיא", שביימה אורנה בן דור בעקבות האלבום באותה שנה, קיבע את "אפר ואבק" בתודעה הישראלית כאלבום שעוסק בטראומת השואה דרך חוויותיהם של בני הדור השני. אמנם חלק משירי האלבום, כמו "שתגדל", לא עסקו ישירות בשואה אלא נגעו בחוויות ילדות והתבגרות. אבל גם שירים אלה הובנו כשירים המתעדים את השפעות השואה בקרב בני הדור השני. 

חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם
איש אחד גבוה ואישה נמוכה
אם לא תאכל לא תגדל אף פעם
ילד טוב משאיר צלחת ריקה

חוויות הילדות מתוארות מפי דובר בוגר, שמביט מהצד בחיי ילד מתבגר ומאיר אותם בתובנותיו. "חכה שתגדל", אמרו "איש… גבוה ואישה נמוכה". הניגודיות בין בני הזוג מאירה את האמירה באור אירוני: באיזה גובה ייחשב הילד כמי שגדל? בגובה האישה הנמוכה או האיש הגבוה? "אם לא תאכל לא תגדל אף פעם" היא אמירה מאיימת, ובעקבותיה גם מבהירים ההורים לילד מהו המדד להיותו "ילד טוב" – 'להשאיר צלחת ריקה', כלומר לאכול הכול מהצלחת.

גדל, תגדל ותהיה גנרל
תהיה אסטרונאוט ותעוף לחלל
אתה לא רצית להיות אפילו חייל
או סתם להיות כמו כולם כשתגדל
אבל, אותך אף אחד לא שאל.

חלופות העתיד נפרשות בפני הילד: גנרל ואסטרונאוט, לכאורה, שתי אפשרויות מלהיבות שמעידות ש'הכל פתוח' בפני הילד. אבל למעשה אלה שתי אפשרויות כמעט לא ריאליות. כמה ילדים באמת יהפכו לאסטרונאוטים או לגנרלים? בהמשך מתברר שהילד לא רוצה "להיות אפילו חייל", כלומר האפשרויות המוצעות לו אינן מלהיבות בעיניו. 

הפער בין האפשרות להיות "גנרל" (הדרגה הגבוהה ביותר בצבא) לבין חוסר הרצון של הילד "להיות אפילו חייל" מבהיר עד כמה גדול הפער בין העולם של ההורים לעולמו של הילד. הילד רוצה להיות כמו כולם, הוא לא שואף להיות ייחודי ולא חולם על מקצוע בעל סטטוס יוקרתי שימקם אותו גבוה בהיררכיה החברתית. ההצעות שמעלים הוריו יכולות להעיד בעקיפין על חייהם: הרצון להגיע לעמדת כוח והשפעה על העולם. אבל, כפי שחותם הבית – "אותך אף אחד לא שאל". הפחדים של ההורים מניעים אותם לבחור את עתידו של הילד בלי לשאול כלל אותו לדעתו שלו. הוא מחוץ לתמונה 

כשתגדל ותראה איזה ילד
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל
כשתגדל ויהיה לך ילד
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.

הפזמון מצעיד את הילד קדימה בזמן, כהילד עצמו גדל. איננו יודעים מה הוא הפך להיות ואין זה משנה כלל. השיר קורא לילד להפר את המעגל הסגור: כשהילד שגדל 'יראה ילד', הדובר מציע לו להגיד "לא צריך שיגדל". ואם הילד יבוא וישאל אותו כהורה: "מה יהיה כשאגדל"? הדובר מציע לו להשיב: "עזוב, אל תשאל". שורות אלה רומזות לשיר "קה סרה סרה" (Que Sera, Sera, בעברית: "מה שיהיה, יהיה") שהתפרסם בביצוע דוריס דיי (Doris Day). גם שם שואלת הילדה את האם "מה אהיה כשאגדל?", והאם עונה לה "מה שיהיה, יהיה". כלומר, אנחנו לא יכולים לחזות את העתיד, וצריך לקבל את מה שיבוא.

לך הביתה, עזוב את בית הספר
אמרו שממך כבר לא יצמח שום דבר
אישה גדולה ואיש במשקפיים
ימשיכו לרדוף עד הסוף עד עפר

הבית השני חוזר אחורה אל העבר. הילד מצווה לשוב הביתה ולעזוב את בית הספר. אומרים לו שממנו "כבר לא יצמח שום דבר". בהקשר של השיר, זהו ביטוי אירוני. אחרי שמבקשים מהילד לגדול ומציגים לו אפשרויות מלהיבות לעתיד, כאן מבטלים את העתיד של הילד ומדגישים שגם אם יגדל, לא יצא ממנו שום דבר. האישה הנמוכה מהבית הראשון הופכת כאן ל"אישה גדולה", ספק גדולת ממדים ספק מאיימת, והאיש הגבוה הופך ל"איש במשקפיים". שניהם מתייצבים מול הילד ומייצגים את עולם המבוגרים –  אולי כאנשי חינוך, אולי כהורים. עולם המבוגרים רואה בילד כישלון, ודמויותיהם של המחנכים או ההורים ימשיכו "לרדוף (אותו) עד הסוף", כלומר עד יום מותו.

תגדל, אל תתערבב בקהל
תשקיף מן הצד תתנדנד בערסל
אתה לא רצית להיות שם בכלל
אז מה, אותך אף אחד לא שאל
אתה נשארת גוזל שנפל.

בפזמון האחרון, הדובר מציע לילד לגדול אבל לא להיות כמו כולם: "אל תתערבב בקהל, תשקיף מן הצד תתנדנד בערסל" –  כל אלה פעולות אישיות, לא מעורבות, לא חברתיות. הדובר מציין שהילד 'לא רצה להיות שם' בכלל, וה"שם" הוא אולי עולם המבוגרים. הילד נשאר ילד, כאותו "גוזל שנפל" מהקן ונותר פצוע עם תחושה של אי שייכות וניכור מן העולם.

העיבוד המוזיקלי הייחודי של השיר מעניק לו פרשנות קולית המקבילה למשמעותו המילולית. השימוש בסינטיסייזרים, במקביל לסמפלרים הדוגמים קולות אנושיים, יוצר לשיר מצע מורכב של אלמנטים מקוטעים – כמעין פאזל של אפשרויות בין גיטרה מעגלית וקולות רחוקים וקרובים העוטפים את המאזין מכל עבר. המנגינה של הבתים מבטאת היטב את החוויה המבולבלת של השיר. בחלקו השני של הבית הראשון ("תגדל ותהיה גנרל") מצטרפת גם קרן יער (אמיתית או מסונתזת) המנגנת ברקע מנגינה ספק-צבאית ספק-הרואית המשדרת יציאה להרפתקה במרחבים גדולים. הקונפליקט המוזיקלי שבין המינוריות להרואיות נפתר בפזמון המז'ורי, שנפתח לקו רך מלודי בעל תחושת חסד ורכות – תחושה העומדת בניגוד מוחלט לבתים המינוריים.

כאמור, האלבום "אפר ואבק" יצא לאור ב-1988. הוא זכה להצלחה גדולה ומכר למעלה מ-70,000 עותקים.מבין השירים באלבום בלטו במיוחד השירים "אפר ואבק", "שיר אחרי הגשם", "כאן התחנה טרבלינקה" ו"כשתגדל".

בשנת 2005 פנה העיתון 'ידיעות אחרונות' לשורה של מבקרים ודמויות מעולם המוזיקה הישראלית וביקש מהם לבחור את רשימת 100 האלבומים הטובים ביותר שיצאו לאור בישראל. "אפר ואבק" נבחר כאלבום הישראלי הטוב מכולם.

לאורך השנים הושמע 'כשתגדל' דרך קבע הן בימי השואה והן בהקשרים אחרים – של שכול, יתמות ואובדן.

לאורך השנים זכה השיר "כשתגדל" לגרסאות כיסוי רבות, בעיקר בהקשרים של יום השואה.

דווקא בשל כך, נדמה שהביצוע של מוקי וקרן פלס (בליווי התזמורת הפילהרמונית) מנסה להדגיש את הנושא שבו עוסק השיר – תהליך התבגרות: