למה לי לקחת ללב

בעקבות הסרט יצא לאור באותה השנה האלבום "שבלול" – אלבום משותף של איינשטיין וחנוך המורכב ברובו משירים שהופיעו בסרט. בין שלל השירים באלבום, שהוגדר כפורץ דרך וכנקודת ציון חשובה ברוק הישראלי, בלט במיוחד השיר "למה לי לקחת ללב", שהתאפיין בהיותו נוגה ועליז בו-זמנית. קודר ומשוחרר. השיר ייצג במידה רבה את הקונפליקט של חיי החופש המוחלט: מצד אחד הרצון לחיות בלי "שעון נוכחות", משוחרר ממסגרות חברתיות כובלות, ומן הצד האחר – הצורך של האדם להרגיש שייך ולהיות חלק מחברה.

למה לי לקחת ללב –
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

הבית הראשון נפתח בשאלה רטורית שהיא למעשה תשובה למשהו שהתרחש לפני שהשיר התחיל. הדובר שואל את עצמו "למה לי לקחת ללב", וברור שאין תשובה שתצדיק את הלקיחה ללב; הרי לחיות במתח ובדאגה, כלומר "לקחת ללב", ודאי שאינו דבר בריא או חיובי. לכן אין הדובר מצפה לקבל תשובה שתניח את דעתו מדוע הוא לוקח ללב. השורות הבאות מבהירות שמדובר בעצם בשיר עידוד עצמי; הדובר מונה את מעלותיו בעיני עצמו: יש לו "דברים חדשים בראש" ו"דמיון שעוזר לפעמים לשכוח". כלומר, מדובר בתגובה לאירוע טראומטי שעצם ההיזכרות בו מכאיבה לדובר וגורמת לו 'לקחת דברים ללב'. אך הוא מחזק את עצמו ומזכיר לעצמו שיש לו "דברים חדשים בראש" ודמיון שמאפשר לו לייצר מציאות שבה הוא אינו נזכר במה שהיה, אלא מדמיין דבר חדש. 

למה לי לקחת ללב –
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.

בבית השני חוזרת השאלה, והפעם התשובה מתמקדת ככל הנראה באהבה שנגמרה. השורות "יש לי הרבה לאהוב מראש" ו"חברים שעוזרים לשמוח", מעידות שככל הנראה הדובר שרוי בעצב ובתחושה שאין בו כרגע אהבה שהוא יכול לתת, אך בו זמנית 'יש לו הרבה לאהוב מראש', כלומר שהוא עוד יגלה את האהבה בעצמו ויאהב. במקביל יש כאן משחק משמעות מעניין: הלב הוא המקום שמזוהה בדרך כלל עם רגש האהבה, והראש מזוהה עם החשיבה הרציונלית, ולכן האמירה שיש הרבה "לאהוב מראש" ניתנת לקריאה גם כאמירה שאולי האהבה הבאה תהיה דווקא שכלתנית ולא רגשית, בבחינת מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. 

תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.

כאן השיר עובר מהפך של 180 מעלות, ומשיר עצב מינורי ואִטי הוא הופך לשיר סוער, מז'ורי, וכמעט עליז. הקול העמוק והמכונס בעצמו של איינשטיין מתחלף בקולו המתרונן של שלום חנוך, ה'מטפס לטונים גבוהים' בצעקות, כשהוא מבקש מנמען לא ידוע לאפשר לו לחיות חיים חופשיים ומאושרים כפי שהוא מבין אותם – 'תן לצעוק, ללמוד, לצחוק, לשמוע לחיות ולטעות'. כל הבקשות הללו מבטאות את הרצון לחיות חיים של התנסות, התפתחות ולמידה, גם אם במחיר של טעות, כמו להתאהב באדם הלא נכון. השורות החותמות מבהירות שמה שהדובר זקוק לו בעיקר הוא היכולת לסלוח לעצמו, ו"פשוט לאהוב", אחרי שהאהבה שבעקבותיה השיר נכתב, ככל הנראה אהבה שלא עלתה יפה, ייסרה אותו. 

זה מה שרציתי לכתוב –
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.

הבית שלאחר הפזמון חוזר אל האווירה השקטה והמינורית. לכאורה חוזר הדובר למצב המתואר בבית הראשון והשני, אולם הפעם מתגלית בו הבנה למצבו הנוכחי, בבחינת ראייה ברורה ומפוכחת. "זה מה שרציתי לכתוב", הוא אומר, כאילו ראייתו התבהרה והוא סוף-סוף מבין מה הוא באמת רוצה לומר. "לך עם זה לאט", הוא מציע לעצמו, ורק אז "תוכל פשוט לרוץ מהתחלה". כלומר, אם אתה רוצה להתחיל מנקודת ההתחלה עליך ללמוד ללכת, וללכת לאט, לפני שתוכל לרוץ. מדובר בתקופת החלמה שהיא הכרחית למי שחווה משבר ואובדן. אם יצליח לשוב וללכת, לאט לאט הוא יוכל לבנות לעצמו מקום להתחיל מחדש. 

למה לי לקחת ללב –
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

בבית האחרון חוזר הדובר אל תחילת השיר, אך נדמה שאין כאן סגירת מעגל אלא חזרה מדויקת על האמירה שכבר נאמרה. האם הדובר שב לפקפק בעצמו לאחר שכבר הפנים את מצבו ואת תהליך ההחלמה ממנו? האם סוף השיר מחזיר אותנו אל הנקודה שבה התחלנו, אך לאחר סיפור אהבה נוסף שהדובר חווה? האם מסתתרת כאן אמירה של על קיבעון החיים? האם הדובר – בדומה לחשיבה המאפיינת דתות ופילוסופיות מהמזרח – תופס את החיים כמעגל של סבל שעלינו לחוות שוב ושוב, לטוב ולרע, עד שנזכה להארה ושחרור? האם לכך מרמז הסיטאר החוזר לאורך כל השיר?

"למה לי לקחת ללב" הפך להיות אחד השירים המזוהים ביותר עם יצירתם של אריק איינשטיין, שלום חנוך וחבורת לול. האווירה של השיר, שהושפעה בבירור מהרוח של שלהי שנות השישים ומלהקת ה'חיפושיות' (השימוש בסיטאר, החלוקה של השיר לשני חצאים השונים לחלוטין זה מזה), הפכה אותו להמנון עבור ישראלים רבים.
אך לא רק השיר זכה להצלחה; "שבלול" נחל הצלחה גדולה מיד עם צאתו לאור ונותר אחד האלבומים המצליחים ביותר בקריירה הארוכה של אריק איינשטיין, ועם השנים אך הפך לאחד מהאלבומים המוערכים והנחשבים ביותר על ידי המבקרים ומהמאזינים כאחד, או כהגדרתו של מבקר המוזיקה יואב קוטנר (בביוגרפיה שכתב על איינשטיין לאתר MOOMA): "יצירת מופת ונקודת ציון חשובה בהיווצרות הרוק הישראלי". ב-2005 דורג האלבום במקום החמישי בפרויקט "100 האלבומים הישראלים הטובים" שערך העיתון "ידיעות אחרונות" ביחד עם צוות של מבקרי מוזיקה, עיתונאים, מגישים ועורכים מוזיקלים, וב-2011 הוא נבחר כ"אלבום הישראלי האהוב ביותר בכל הזמנים" במסגרת פרויקט מיוחד ליום העצמאות ה-63 של ישראל, שבו התבקשו גולשי mako, קוראי "מעריב" ומאזיני רשת ג' לדרג את עשרת האלבומים האהובים עליהם ביותר.

גרסה חדשה של שלום חנוך לשיר, בהקלטה המשלבת את השיר המקורי במסגרת הביצוע המחודש. השיר הוקלט לרגל הוצאת אלבום אוסף – "הקופסה", המסכם את הקריירה של חנוך מתחילתה ועד להוצאתו ב-2004:

ביצוע חי של אסף אבידן מ-2013. אבידן מבצע את השיר בקולו הייחודי במסגרת תכנית האירוח "המעגל עם דן שילון" ששודרה בשנים 2014-2013: