מישהו הולך תמיד איתי

התפילה מצטיירת כדבר דתי, אבל יש גם שירי תפילה חילוניים רבים. התפילה אינה קשורה בהכרח באמונה באלוהים או בכוח עליון – היא פעולה אנושית טבעית, שמעמידה את האדם בנקודה תצפית שונה על חייו ועל המתרחש סביבו.

שיר זה מצוי על קו התפר שבין תפילה חילונית לבין שיר דתי. לא ברור עד כמה הדוברת בשיר אכן מאמינה בקיומו של "מישהו למעלה", אבל אמונה זו נותנת לה כוח להמשיך במסע. משברים וימים קשים הם חלק משגרת חייו של כל אדם ואדם, וכך גם הרצון למצוא גורם כלשהו שיהווה מקור של נחמה ועידוד ברגעים הקשים. השיר מתייחס לרגעים הקשים הללו והופך אותם למקום של תפילה מתוך ניסיון להעניק להם משמעות.

אך לעת ערב עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי,
אני יודעת אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי.

הפזמון מביא איתו רוח חדשה – "רוח ערב". לכאורה, הערב מביא איתו את הלילה השחור אולם כאן הוא מבשר דווקא את התקווה והנחמה. קולו של העלה הנושר על גג הבית נשמע גם בתוך הבית, מה שמעניק לדוברת את התקווה שיש מישהו שתמיד הולך ומלווה אותה, וכנראה גם מסייע ועוזר לה. החיבור שיוצר השיר בין נשירת העלה (שנקשרת בתודעה בדרך כלל לעונת הסתיו ולתחושה של קדרות) ובין העידוד ששואבת ממנו הדוברת יוצר ניגוד בין מה שקורה בטבע לבין מה שקורה בנפשה של הדוברת. הניגוד הזה שובר את דימויי החום והקור בטבע ובנפש שהוצגו בבתי הקודמים ומעיד על הכמיהה לתקווה – לדבר מה המצוי מעבר לקשיים שעמם מתמודדת הדוברת בחייה. 

אני זוכרת בדידותי זועקת
אליט פני בשתי כפות ידי
את צערי חילקתי עם פת לחם
שאלתי, האומנם ואם כדאי

הבית השלישי חוזר לתחושות של הבית הראשון והשני – הבדידות שאינה מניחה לדוברת עד כדי כך שהיא מסתירה את פניה בידיה, אולי כדי שאחרים לא יראו את צערה. כמענה לצער היא אוכלת, ושוב שואלת שאלות שמדגישות את הכאב שבחייה – "האומנם" זה באמת המצב והאם הוא כדאי? 

את תפילתי אשא כך הלאה הלאה
עוד לוחשות שפתי מתוך עוניי
אני יודעת מישהו למעלה
רואה אור עששית בחלוני

הבית הרביעי מתחיל בנימה שונה, חיובית דווקא: הדוברת מעידה שהשיר אינו שיר נכאים אלא שיר תפילה. היא תמשיך לשיר את התפילה הזו וללחוש אותה גם מתוך מצבה הקשה, משום שהיא יודעת שיש מישהו למעלה שרואה את האור שהדליקה בחלונה. הלחישות שבבית הראשון והשני לובשות עתה משמעות שונה: הן לא רק לחישות של כאב, אלא לחישות של תפילה. הפזמון המסיים את השיר מדגיש שוב את התקווה ואת הידיעה המוחלטת של הדוברת, שעל אף מצבה הקשה, מישהו מלווה אותה ודואג לה. ידיעה זו מעודדת אותה להמשיך להתפלל ולקוות לשינוי לטובה.

ראשיתו של השיר הוא ב"יריבות המיתולוגית" שבין ירדנה ארזי ועפרה חזה; האמרגן בצלאל אלוני, ששימש במשך שנים רבות כמנהלה האישי של עפרה חזה, פנה לאפי נצר בבקשה שיכתוב לחזה שיר לאחר הצלחה של שיר שאותו כתב נצר לירדנה ארזי. מצר מצדו פנה לרמי קידר שנתן לו את מילות השיר ולדבריו, השיר הולחן תוך רבע שעה. השיר צורף לאלבום 'אדמה' שהקליטה עפרה חזה ב-1985; האלבום נמכר ב-40 אלף עותקים והגיע למעמד פלטינה.

בערב שבו נמסר על מותה של עפרה חזה, ב-23 בפברואר 2000, עמדו בני משפחתה ועשרות ממעריציה של חזה ושרו את השיר בבית החולים שבו הייתה מאושפזת. כעשר שנים מאוחר יותר, בשנת 2010, הגיע השיר למקום הראשון במצעד לזכרה של עפרה חזה – מצעד שנערך על ידי רשת ג' ואתר האינטרנט nrg במלאות עשור למותה.

אברהם פריד, זמר חסידי אמריקאי, החליט לבצע כמה שירים ישראלים בעלי גוון דתי. הביצוע שלו הופך את 'מישהו תמיד הולך איתי' לתפילה דתית שכאילו נכתבה מלכתחילה לזמר מסוגו: 

חגית יאסו, זוכת העונה התשיעית של התכנית 'כוכב נולד' התשיעי (2011), שרה את השיר בתוכנית הגמר של העונה בעיבוד שונה ומיוחד: