משירי ארץ אהבתי

אולי רק ציפורי מסע יודעות / כשהן תלויות בין ארץ ושמים / את זה הכאב של שתי המולדות.

כך כתבה המשוררת לאה גולדברג, וביכולת שירית מופלאה הגדירה עבור דורות של מהגרים את היותם אחוזים וקרועים ב"כאב שתי המולדות" – המולדת הפיזית שבה נולדו, והמולדת שאליה בחרו להגר ולהעתיק את חייהם.

לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל נבנתה המדינה מגלי עלייה של יהודים מכל רחבי תבל, שבחרו לעזוב את ארץ מולדתם מסיבות שונות ולהעתיק את חייהם למדינת ישראל, מדינה חדשה בעלת שפה חדשה ותרבות אחרת.

רבות דובר על תפיסת כור ההיתוך, שביקשה להתיך את העבר ההיסטורי של כל עלייה ועלייה משלל הלאומים והעמים שהגיעו הנה, ללבה מבעבעת שמתוכה ייווצר הישראלי החדש. בעוד שהדבר נוסה ויושם על ילדי הארץ, בני המהגרים, הרי שדור ההורים, המהגרים עצמם, כאותם ציפורי מסע התלויות בין ארץ ושמים, נותרו דור המאופיין בשתי מולדות. הם בו בזמן כאן ולא כאן, שם ולא ושם.

רבים התעמקו במשמעות המילים הנוגות של "משירי ארץ אהבתי" שכתבה המשוררת לאה גולדברג. הדעות נחלקו לאיזו ארץ התכוונה המשוררת כשכתבה את שירה, האם לארץ מולדתה – ליטא, או לארץ שבה בחרה לחיות רוב חייה – ישראל, או שמא בכלל מדובר בארץ רוחנית שאין לה קיום במציאות או שמתקיימת רק לרגעים ספורים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה –

למלכה אין בית, למלך אין כתר.

ושבעה ימים אביב בשנה

וסגריר וגשמים כל היתר.

הבית הראשון פותח בתיאור הארץ ומתאר אותה כמכורה שלי (מולדתי) ארץ נוי אביונה, ארץ יפה וענייה בו זמנית. השורה הבאה – למלכה אין בית ולמלך אין כתר, טומנת בחובה כמה אפשרויות לפירוש. היו כאלה קשה שניסו למצוא בה סממנים של מדינה בעלת מסורת מונרכית של בתי מלוכה וכדומה. אחרים סברו שהשורה הזאת מכוונת למדינת ליטא או למדינת פרוסיה (שממנה נמלטה משפחתה של גולדברג לליטא), אך יופיים של שירים הוא בכך שהם מכילים הרבה יותר ממשמעות אחת. ונדמה שבלהט לגלות על איזו ארץ מדבר השיר, נשכחו הרעיונות עצמם.

העובדה שלמלכה אין בית ולמלך אין כתר מסמלת שעל אף יופייה, הארץ נמצאת במצב של שבר. המציאות השבורה מתבטאת בשבירת סימני ממשל וסדרי עולם, אף שהנוכחות שלהם עדיין קיימת.

ושבעה ימים אביב בשנה

וסגריר וגשמים כל היתר.

גם שורות אלו נבחנו לאור המציאות בארץ ישראל, אך הן אינן מתאימות למדינה ים תיכונית שבה רוב השנה קופחת השמש בחוזקה. עם זאת, גם בשורות אלו מתואר עולם שבור והרוס עם מעט תקווה.

אך שבעה ימים הוורדים פורחים,

ושבעה ימים הטללים זורחים,

ושבעה ימים חלונות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים ברחוב

ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,

וכל קבצנייך שמחים.

במה שמסומן כפזמון, מתארת גולדברג את יופיים של אותם שבעה ימים נדירים בשנה שבהם המציאות פורחת לרגע ומשתנה. שבוע אחד שבו הוורדים פורחים, הטללים זורחים, והחלונות פתוחים.

דווקא כאן בוחרת גולדברג להעלות את שלל קבצני המולדת, ומשמחת אותם באור הטוב שאליו הם נושאים את חיוורונם.

מעניין לבחון את בחירתה של גולדברג דווקא בקבצנים כאלו הנהנים מהאור הטוב בשבוע פלאי זה של תקווה. דווקא הקבצנים קשי היום, המקוששים תרומות לאורך כל השנה מנדיבות לבם של אנשים ומסתמכים על טוב לבם כדי להתפרנס, מתוארים כאן בחמלה כשמחים באור הטוב.

האם יכול להיות שהשיר אינו עוסק במדינה מסוימת, אלא כדרכם של מהגרים עוסק בשתי המולדות של לאה גולדברג בו זמנית?

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,

למלכה אין בית למלך אין כתר.

רק שבעה ימים חגים בשנה

ועמל ורעב כל היתר.

שתי השורות הראשונות בבית השני זהות לחלוטין לפתיחת הבית הראשון. הבית מסתיים בתיאור שבעת ימי החגים בשנה, ושאר השנה הוא עמל ורעב.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים

ושבעה ימים שולחנות ערוכים,

ושבעה ימים הלבבות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים בתפילה,

ובנייך בנותייך חתן כלה,

וכל קבצנייך אחים.

הפזמון השני מרחיב ומתאר את אותו שבוע חסד של החגים. כאן ניתן למצוא כמה סממנים מובהקים של חגי ישראל: הנרות הברוכים (הנרות שעליהם מברכים בכניסת החג), השולחנות הערוכים לארוחות החג, והלבבות הפתוחים לעשיית הטוב ולתפילות, מזכירים את ראש השנה ויום הכיפורים. בתקופה זו בני האדם עומדים כקבצנים בפני יוצרם ומבקשים סליחה ומחילה, ומתפללים להיכתב בספר החיים לעוד שנה.

עלובה שלי, אביונה ומרה,

למלך אין בית, למלכה אין כתר –

רק אחת בעולם את שבחך אמרה

וגנותך חרפתך כל היתר.

גם הבית השלישי חוזר על התבנית של הבית הראשון אך כאן המילים מוקצנות. המכורה הופכת לעלובה, ארץ הנוי מהבית הראשון הופכת לעלובה שלי, ורק האביונה נותרת באביונה אך הפעם היא מרה. מרתק לגלות שאף שהמשוררת חוזרת ומדגישה את עליבות המדינה, היא מקפידה לקרוא לה שלי, כאומרת: עליבות זו, על אף אביונה ומרירותה – שלי היא.

גם בבית זה שבה וחוזרת השורה עם המלכים אך כאן משתנה סדר הדברים, בעוד שקודם למלכה לא היה בית ולמלך אין כתר, כאן מופיע היפוך בין המלכים – למלך אין בית, למלכה אין כתר. נדמה שביצועים מסוימים של השיר פירשו שורה זו בשיר בצורה רוחנית, דתית כמעט, כשורה המכילה את סמל החורבן הנוכחי של מדינת ישראל ללא בית המלך (בית המקדש) והמלכה כדימוי לעם ישראל או לתורה שנותרה ללא כתר.

רק אחת בעולם את שבחך אמרה

וגנותך חרפתך כל היתר.

השורות האלו פורשו פעמים רבות לכיוונים שונים ומשונים, אך פשט הדברים מבהיר את השיר כולו – האחת שאת שבחה אומרת היא ככל הנראה המשוררת, שרואה בארץ אהבתה את שבחיה המועטים, בעוד שכל היתר רואים את גנותה וחרפתה.

ומכאן ממשיכה המשוררת, מחויבת לתובנה זו, ומצהירה בבתים הבאים:

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,

לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,

עכשיו אנו מצפים למעשה שתעשה המשוררת בכל רחוב ופינה, שוק, חצר, סמטה וגינה, ומהו אותו מעשה?

מחורבן חומתייך כל אבן קטנה –

אלקט ואשמור למזכרת.

חורבן חומותייך הוא ביטוי נפוץ לתיאור חורבן בית המקדש וארץ ישראל. המשוררת לוקחת אבן קטנה מחורבן החומות מכל מקום ומקום, ומלקטת ושומרת למזכרת. אך המזכרת איננה מספקת – היא ממשיכה לנדוד ויוצאת אל חיי הנדודים, אל הגלות:

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה

אנודה עם שיר ותיבת נגינה

לתנות דלותך הזוהרת.

עם המזכרת מחורבן החומות, נעה ונדה המשוררת עם שיר ותיבת נגינה כאילו הייתה בדרנית רחוב המספרת ומְתַנָה את הדלות הזוהרת של ארץ אהבתה.

אך מהי ארץ אהבתה של המשוררת, ומדוע בחרה לקרוא לשיר "משירי ארץ אהבתי" ולא "שירי ארצי האהובה"?

אפילו בכותרת הזו ניתן לראות את המורכבות ואת שדה הפרשנויות האפשרי לשיר – מצד אחד אנו יכולים לקרוא את "שירי ארץ אהבתי" כשירים לארץ שאותה אוהבת המשוררת, המולדת המכורה, אך מצד אחר אפשר גם להסביר את הכותרת כאילו האהבה עצמה היא הארץ המדוברת, והשיר הזה הוא כמה שירים העוסקים באהבותיה של גולדברג דרך המטפורה של האהבה כארץ מלאת ניגודים, שבוע פלאי ומואר לעומת שאר השנה הסגרירית. האם המולדת היא אהבתה של גולדברג שממנה היא נולדת מחדש בכל פעם (שימו לב לחזרה על מוטיבים שונים ומשתנים בכל בית מבתי השיר)? האם אהבה זו אף פעם אינה מתממשת במלואה? כל חייה כמהה לאה גולדברג לאהבות שלא התממשו במלואן, האם ארץ אהבתה היא התממשות האהבה כארץ המובטחת שאליה היא יכולה להציץ אך לעולם לא לבוא בשעריה?

בסופו של דבר ואחרי שלל הפרשנויות השונות, השיר נותר כחידה, ואולי בזה טמון סוד קסמו המאפשר לאנשים רבים ושונים למצוא בו חיבור אל עולמם וחייהם.

למרות החידתיות של השיר, כשראה אור בשנת 1970 בהלחנתה של דפנה אילת ובביצוע של חוה אלברשטיין, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם שירת הארץ. אולי נוח היה לרבים לראות את אהבת המשוררת למולדת אביונה ודלה כמטפורה למדינת ישראל שבה החיים קשים רוב הזמן, אך מדי פעם יש רגעי אושר גדולים וחטופים. הביצוע של אלברשטיין וקולה המתרונן בבהירותו העניקו לשיר פרשנות מנחמת.

בעשור הראשון של המאה ה-21 זכה השיר לשני ביצועים שהעניקו לשיר חיים מחודשים.

בשנת 2008 יצא לרדיו ביצועה של הזמרת רות דולורס וייס, שמתחיל שקט וכאוב ונגמר בסערה גדולה על סף הבכי והשיגעון, הושמע רבות בתחנות הרדיו, למרות היותו שונה מהקו הרגיל של שירי הרדיו. דרך הביצוע הזה מצא לו השיר קהל חדש של מאזינים.

בשנת 2013 הקליט עמיר בניון אלבום שלם של ביצועים לשירים ישראלים ידועים, קלסיקות של ארץ ישראל הישנה והטובה, וריאציה על שם השיר אף העניקה לאלבום את שמו – "שירי ארץ אהבה". הביצוע של בניון מדגיש את הממד הטרגי של החורבן ושל התפילה כשהלבבות פתוחים, עד שנדמה כי השיר הופך לשיר רוחני ואמוני.

תחושת שייכות למולדת

• על פי ההגדרה המילונית, מולדת היא המדינה שאדם נולד בה או שהוא רואה את עצמו שייך אליה. מהי המולדת עבורכם?
• מתי לדעתכם עשוי אדם לחוש שייכות ליותר ממולדת אחת, או עשוי לחוש חסר מולדת?
• מהו יחסה של הדוברת בשיר אל מולדתה? שערו ממה נובע היחס שתיארתם.

אהבת מולדת

• כיצד לדעתכם באה לידי ביטוי אהבת מולדת? כיצד אתם מביעים אהבה מעין זו כשאתם חשים אותה?
• האם הדוברת בשיר חשה תחושה של אהבת מולדת? נסו לבסס את עמדתכם על סמך מילות השיר.
• מה דעתכם על אהבת מולדת כערך שיש לחנך אליו? אתם מצדדים בכך או מתנגדים לכך? האם יש בשיר כדי לחזק את עמדתכם או להחלישה?

כשהטוב והרע מסתרגים

• השיר מעמיד ניגוד בין שבעה ימים לשאר ימות השנה. יש אומרים כי הכול כדאי בעבור אותם שבעה ימים, ויש שיאמרו שרק שבעה ימים של חסד אינם מצדיקים את כל השאר. באיזו דעה אתם מחזיקים? באיזו דעה מחזיקה לדעתכם הדוברת?
• "ארץ נוי אביונה"; "למלכה אין בית"; "קבצנייך שמחים" – השיר משופע בביטויים שמכילים חיוב ושלילה גם יחד. באילו עוד מצבים אתם פוגשים את החיוב והשלילה שלובים זה בזה?
• בספר הילדים "הלן ואני" מאת טל בן שחר ושירלי יובל-יאיר, חוזר המשפט "כשמתמקדים במה שיש, היש גדל". כיצד בא לידי ביטוי המשפט הזה בשיר? כיצד בא המשפט הזה לידי ביטוי במצבים שבהם אתם נתקלים בחיוב ושלילה מעורבים זה בזה?