נופל וקם

בשנת 2000 הוציאה להקת ההיפ-הופ שב"ק ס' את אלבומה השלישי – 'כנען 2000'. האלבום, שהוקלט בחלקו בג'מייקה, סימן את חזרתה של הלהקה אל הרכבה המקורי (הלהקה נוסדה ב-1992 ולאורך השנים עזבו חלק מחבריה והצטרפו אחרים תחתם). תהליך יצירת האלבום תועד בסרט 'נופל וקם' – סרט קולנוע תיעודי המלווה את מסעה של הלהקה לג'מייקה, את הקלטות האלבום ואת סיבוב ההופעות שבא אחריו.

הסרט, בבימויו של ירון בן נון, קיבל את שמו בעקבות השיר המפורסם ביותר מהאלבום – 'נופל וקם', שיר שעוסק בקשיים שבהם נתקל אדם ההולך בדרך חייו ובאתגרים שמציבה מולו המציאות בדרך להגשמת חזונו. השיר 'נופל וקם' אמנם הצליח היטב ברדיו, אך סיבוב ההופעות שבא אחריו לא הצליח להביא את הקהל אל ההופעות, ובסוף אותה שנה, להקת שב"ק ס' התפרקה. הסרט, שתיעד את הקשיים של אמנים בישראל להתפרנס ולהתקיים מעשייה מוזיקלית, היווה כמעט מקבילה מושלמת לשיר הנושא שבעקבותיו הוא נקרא.

אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.

בהמשך הדובר מפנה את ההאשמה אל החברה, אולי הבעיה היא ב"חברה שקורסת" ולא בו. אולי זה "לא מקום מתאים" למי שכמוהו 'מחפש את הקשת וענן'. 

לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.

הבית השני משווה את מסעו האישי של הדובר למסע בני ישראל במדבר מיד לאחר צאתם ממצרים, כפי שמסופר בספר שמות (פרק יג, פס' כא): "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם". "עמוד של אש"לפניו ו"ענן עשן" מאחוריו – הדובר נמצא אמנם במדבר אך הוא מרגיש בטוח בדרכו המתמשכת, על אף התקלות והנפילות.

השורה "השארתי עיר מתכת" מתכתבת עם שירו של אהוד בנאי – 'ממשיך לנסוע'. גם כאן הדובר עוזב את עיר המתכת מאחוריו בחיפוש מתמיד אחר מקום טוב יותר עבורו, ההולם את תפיסות חייו.

הדובר מחפש מקום המחובר אל הטבע ורוצה ללכת אל המקום שבו השמש לא מוסתרת או "מכוסה בבניינים", אל המקום "מעבר להרים" שבו יש 'שדות ירוקים', אל המקום "מעבר אל האופק" שבו "שרות הציפורים" – ובעיקר אל המקום שבו הוא 'יוכל להיות עצמו'. השאלה הברורה היא האם קיים מרחב כזה או שמא מדובר במרחב אוטופי שאליו הוא שואף אבל יודע שלא יגיע אליו.

השימוש במושג "אלפיים שנות גלות" מעמיד בסימן שאלה את הקמתה של מדינת ישראל כביטוי להגשמת החזון הציוני. אם לאחר "אלפיים שנות גלות" ו-52 שנות קיום של ישראל כמדינה ריבונית עצמאית, הדובר רוצה לקום ולעזוב מפני שהוא חש שהוא 'אינו יכול להיות עצמו' כפי שהיה רוצה, משמע שהגשמת הפרויקט הציוני (בדמות הקמת המדינה) לא הצליחה לספק עבורו את תחושת הבית והחופש שהוא סבור שהוא ראוי לה, ואת המרחב שאליו הוא שואף. 

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכול הוא הכול אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.

בבית הזה הולכת ומתבהרת העמדה של הדוברים בשיר כי מדובר על תפיסת חיים של מאבק – של "דרך ארוכה ומפותלת" ללא סוף אמיתי, אלא רק עם כמה תחנות מנוחה לאורכה. הדרך "ארוכה ומפותלת" מצד אחד, אך מנגד, הדובר לא יכול 'לעצור מלכת ולהפסיק'. הוא משאיר "את הפחדים ואת הצער" מאחוריו, יש לו מטרה ו"הוא חייב להמשיך", הוא משווה את עצמו ל"אש שלא תוכל לכבות", והמוזיקה היא בת הלוויה שלו במסע והיא לוקחת אותו "למעלה ולעומק". בסופו של דבר, "הדרך ארוכה" ו"ללכת בה זה לחיות".

כאן לא ברור אם הדובר מדבר על עצמו, על העם שאליו הוא משתייך, או על מדינת ישראל באופן כללי. 

כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה

בסוף השיר מבליח מעין בית אופטימי בחלקו, הדובר מעודד את עצמו במחשבה ש"כל סוף הוא התחלה חדשה" ו"העצב הוא סימן שבקרוב תבוא השמחה". השורות החותמות את השיר מבהירות שהדובר חש שהוא אינו מצוי במצב ביניים, הוא "לא במירוץ" להגיע והוא "לא במלחמה" על דרכו. "הראש בעננים" הוא זה שמתווה את הדרך, ו"הרגליים על האדמה" הן ההולכות. השילוב בין חזון (שאולי לא ניתן להגיע אליו) לפעילות מתמשכת ובלתי פוסקת של הליכה בתלם, היא מהות הקיום עבור הדובר.

מבחינה מוזיקלית, השיר מתאפיין במקצב שירה המשלב וריאציות על מוזיקת רגאיי ג'מייקנית (Reggae), מוזיקת היפ-הופ (Hip hop) ומוזיקת פאנק (Funk) שחורה. ואולם, ההכלאה של שלל הסגנונות הללו עם הסגנון המוזיקלי של שב"ק ס', והקונטקסט הישראלי-מקומי של מילות השיר – כל אלה הופכים את השיר לחוויה ישראלית המערבבת, בצורה ישראלית למדי, שלל סגנונות מוזיקליים על מנת ליצור את האווירה המתאימה. גם הקליפ של 'נופל וקם' מבהיר שמדובר בשיר העוסק בפרויקט הציוני ובסכסוך הישראלי-פלסטיני; חברי הלהקה מצולמים בו כשהם לבושים הן כאנשי חזון ציוני ההולכים במדבר ונלחמים על דרכם והן כחבורת רועים ערבית-בדואית.

השיר 'נופל וקם', שנכלל כאמור באלבומה השלישי של להקת שב"ק ס' – 'כנען 2000', היה השיר המפורסם והמצליח ביותר מהאלבום; השיר זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו ואף הגיע למקום ה-21 במצעד הפזמונים העברי השנתי של שנת 2000 (ה'תש"ס).

ביצוע של כוכבי סדרת הטלוויזיה לנוער 'גאליס', הדומה לביצוע המקורי אך בעל גוון מעט יותר 'רוקיסטי':