ניצוצות
כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר
צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומיילל
זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה
הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.
זה כמו לרקוד עם שֵד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה
© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם
על השיר "ניצוצות" שכתב רמי פורטיס והלחינו רמי פורטיס וברי סחרוף.
רקע
ה"קבלה" (או "הקבלה העיונית") היא תורת הסוד והמיסטיקה של הדת היהודית. שורשיה ב"תורת הסוד הקדומה" שאת שרידיה מזהה המחקר בספרות מתקופת חז"ל, והיא החלה להתגבש ולהתפרסם בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13, בחבל פרובאנס שבדרום צרפת ובאזור צפון ספרד.
החיבור המרכזי בספרות הקבלה נקרא "ספר הזוהר", שהופיע בספרד בשלהי המאה ה-13 וזכה לתהודה רבה לאחר גירוש ספרד ב-1492 והתגבשותה של צפת כמרכז רוחני במאה ה-16. בתקופה זו פעלה בעיר קבוצת מקובלים1 שהחשוב והמפורסם מביניהם הוא האר"י (רבי יצחק לוריא); "קבלת האר"י" (או "הקבלה הלוריאנית"), קרי השיטה החדשה שהגה לפרש את הזוהר, השפיעה עמוקות על עולם הקבלה עד שנהוג לחלק את תורה הקבלה לשניים – בטרם האר"י ואחריו.
לפי מסורות אחדות, הקבלה ניתנה לאדם הראשון, עוד לפני מתן תורה, והיא עוסקת בעניינים רוחניים גרידא. עם השנים התווספו פרשנויות שונות לטקסטים המכוננים של הקבלה, ועל פי כמה מפרשנויות אלו, חלק מהתורות הקבליות אינן עוסקות רק בהוויית היקום וההתקרבות אל האל אלא גם בניסוח מכלול ההתנהגויות הראוי לו לאדם בעולם הזה. דוגמא לפרשנות כזו היא "קבלת האר"י". אחת ממושגי היסוד ב"קבלת האר"י (שהפך למושג יסוד בקבלה) הוא "שבירת הכלים", תהליך שקדם לבריאת העולם ונדרש לצורך בריאתו. במהלכו של מאורע זה התפזרו רפ"ח (288) ניצוצות של האור האלוהי (הטוב האלוהי) אל תוך ה"קליפות" (כוחות הרוע) – מה שיצר את העולם הגשמי; הגאולה תבוא כשיופרדו אלו מאלו. כדי להחזיר את הניצוצות אל מקורם וליצור שלמות מחודשת נדרשות פעולות שונות, ולדעת האר"י, כל מצווה מעשית היא בבחינת העלאת ניצוץ, ולפיכך מקרבת באופן מוחשי את הגאולה. יש המפרשים שאדם אף עשוי לרדת אל "תחתית הבור האפל" מבחינה מוסרית (מקומן של "הקליפות"), כדי לגאול את הניצוצות הפזורים שם ולקרב את הגאולה.
השיר "ניצוצות" ראה אור ב-1990 והיה לשירו הראשון של ברי סחרוף כסולן. השיר נותר חידתי ומעורפל מבחינה מוזיקלית וטקסטואלית והזמין כמה וכמה קריאות ופרשנויות, בהן כאלה הנוגעות להתמכרות לסמים קשים או לחומרים אחרים. אך קריאת השיר דרך שמו ודרך ההקשר של הקבלה הלוריאנית מאפשרת לראות את השיר גם כמסע של העלאת ניצוצות, כלומר ירידה אל מעמקי השאול של הנפש כדי לגאול מתוכו את האדם.
רעיונות מרכזיים
כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר
השיר נפתח עם תשובה לשאלה שאינה נמצאת כלשונה בשיר; האמירה "כן, אנחנו שניים" משמעותה שהדובר רואה את עצמו עם עוד דמות, ומיד לאחר שהוא מתאר את עצמו כחלק מה"צמד" הזה הוא מבהיר מה יחסו אל הדמות הנלווית – מדובר באויב שהוא חבר. הדואליות הזו מעידה שהיחסים בין השניים מורכבים מאוד.
בשורה הבאה מתברר מיהי הדמות הנלווית – הדובר עצמו: "אני זה התחפושת", כלומר ה"אני" של הדובר הוא למעשה תחפושת שהוא שם על עצמו, ובתוכו יש "אדם אחר". היחסים המורכבים שבין האדם לבין הייצוגים המרובים שלו מעלים את השאלה מיהו האני האמיתי של הדובר.
צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומיילל
התמונה הזאת מתארת את הדובר כמשוגע ה"צועק אל הירח". הבכי והקללות המוטחות בירח מעידות על חוסר התוחלת שבמצב, והשורה הבאה מבהירה שהדובר מבין את חוסר התוחלת שבפעולותיו, מפני שהוא מתאר את עצמו ככלב משוטט, "מוכה ומיילל".
זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה
הפזמון נפתח באמירה: "זה כמו מכת חשמל". השאלה היא מהו "זה"? האם זו תחושת המערבולת הפנימית, היחס שבין האדם לבין המסכה שלו, שמביאה אותו להתנהגות חייתית? ההשוואה למכת חשמל יוצרת את הרושם שמדובר במשהו פתאומי ובעל עוצמה גדולה. הזרימה היא שטף שגורם לעיוות חוש הזמן, כלומר מדובר במשהו בעל עוצמה אדירה, ובסופה הדובר מבין שהוא "הולך ומסתבך". כלומר הוא לכוד בתוך עצמו.
התובנה הזו עולה בו כ"ניצוצות של הבנה", כלומר הבזקים חדים ומוארים, אך רגעיים, בניגוד למשפט הקודם שתיאר את התנועה הזורמת כשטף. הניצוצות הם רגעיים כהבזקים ולכן הם גם חולפים כ"סרט נע", כלומר מופיעים ונעלמים מיד.
בשורה האחרונה של הפזמון – הניצוצות, "כמו רוח הסערה", מקלפים "חלקים מהקליפה". והשאלה היא כמובן: איזו קליפה? האם הדובר רואה את עצמו כפרי? או שמא מדובר בקליפת המוח? האם הקליפה היא מעטה האישיות שנסדק? אותה מסֵכה שהולכת ונקרעת מפני הדובר?
הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.
הבית השני מתאר סיטואציה קשה שבה הפחד "מטפטף" כנוזל רעיל, אך "נספג כמו נשיקה". כלומר יש כאן דימוי דואלי: מצד אחד הפחד מפתה וחושני כנשיקה, מצד שני – מרעיל. מתוך זה אנו למדים שהנושא המרכזי בשיר עוסק בעניין כלשהו שמצד אחד נדמה כמיטיב לאדם הנדרש אליו, ומצד שני מזיק לו.
השורות הבאות מבהירות את העניין: "אני זה המלכודת", כלומר הישות המגדירה את עצמה כ"אני" היא המלכודת שבה הדובר מוצא את עצמו "שבוי בלא תקווה". כלומר הוא שמביא את עצמו אל תוך המלכודת. זו בעיה פנימית של האדם בינו לבין עצמו, עד כדי כך שהוא מרגיש שהוא בו-בזמן גם השובה וגם השבוי. ולכן כל מאמציו לברוח אינם מסתייעים, מפני שלא משנה לאן הוא פותח את הדלת או לאן הוא מנסה לברוח, בסופו של דבר הוא תמיד עם עצמו ולכן גם "תמיד חוזר".
זה כמו לרקוד עם שֵד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק
אם עד כה נוצר הרושם שהשיר עוסק באירוע פנימי וטראומטי עבור האדם, אך לא תואר מהו הדבר עצמו שגורם לטראומה, בשורות האחרונות של הבית אנו מוצאים רמזים עבים יותר. המחשבה שמדובר בריקוד עם"שֵד שמחבק ולא עוזב", ש"תמיד רעב", ולמרות זאת הדובר "הולך ומתרחק" ממנו – מעידה על התמכרות למשהו שמעכיר את התודעה של האדם. כלומר מדובר בהתמכרות אנושית למשהו שעושה לדובר טוב ורע בעת ובעונה אחת.
נדמה שהשיר עוסק בעיקר בחוויה עמוקה של טראומה, והדבר המעניין ביותר הוא שהשיר אינו מתאר את החוויה הטראומטית עצמה אלא רק את ההשתקפויות שלה ואת השפעתה על חיי הדובר.
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה
כשפזמון חוזר בפעם השנייה – לאחר שמתברר שמדובר בסבל הנובע מהתמכרות – הניצוצות מתבהרים כהבלחות ("הבנה") של תודעת הדובר על מצבו. כך אנו מבינים שתיאור הניצוצות מהווה ביטוי לתהליך חיובי המיטיב בחייו של הדובר, שכן הם "מקלפים עוד חלקים מהקליפה" ומעמתים אותו עם הכרה ברורה בנוגע מצבו.
מבחינה מוזיקלית, לשיר יש שלושה חלקים מרכזיים. הבתים מולחנים בסולם מינורי עם הרבה מתח מובנה בהפקה ושירה מאופקת ומרוחקת. הפזמונים לעומת זאת נפתחים לאקורדים מז'וריים, ובאמצע הפזמון מובלטים אותם "ניצוצות של הבנה" כנקודת מפנה בשיר שלאחריה המלודיה 'מטפסת' לטונים גבוהים והשירה הופכת חזקה ועוצמתית יותרת. בסופם של הפזמונים ובסיום השיר יש מעין סגיר עוצמתי של קולות "אוּ הוּ אהא" – מעיין קטארזיס של אמירת "כן" המחזקת את האמירה המגולמת במילות הבתים.
השפעה והתקבלות
השיר "ניצוצות" הוקלט ב-1990 וראה אור במסגרת "?1900", אלבומם השני (בשפה העברית) של רמי פורטיס וברי סחרוף. היה זה אחד השירים הראשונים שבהם סחרוף היה שותף לא רק להלחנה ולכתיבה אלא גם לביצוע; בהופעות הרבות בהן בוצע השיר פסע סחרוף לקדמת הבמה ולראשונה ביצע את השיר בקולו ממש, מה שהיווה עבורו נקודת חשיפה כאמן בזכות עצמו ולא רק בתור הגיטריסט שמלווה את פורטיס. "ניצוצות" אמנם לא הגיע למצעד הפזמונים העברי השנתי אולם ההצלחה הגדולה של השיר נבנתה מההופעות המצליחות של "פורטיסחרוף" (כפי שכונה הצמד בתקשורת), ולאחר פריצתו הגדולה סחרוף הפך השיר לאחד מהשירים האהובים והמבוקשים ביותר בהופעותיו עד היום.
ביצועים מיוחדים
רמי פורטיס ושלומי שבן בביצוע תיאטרלי ומיוחד, מתוך המופע "מקרה פסנתר" שהתקיים במסגרת פסטיבל הפסנתר ב-2002:
ביצוע של רמי פורטיס עם עדן בן זקן באווירה 'לאונג'ית', במסגרת העונה הראשונה של התכנית 'X פקטור' ששודרה בשנים 2013-2014: