נכון להיום

וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן.

(דברים טו, טו-יז)

הפסוקים המצוטטים מספר דברים מתארים מקרה של עבד הבוחר מרצונו החופשי להישאר משועבד לאדונו לצמיתות וכפועל יוצא מכך להירצע באוזנו למשקוף הבית (מזוזה) של אדונו. עבור האדם המודרני, בחירה זו יכולה להיתפס כתמוהה ומשונה, שכן איזה אדם יבחר מרצונו להיות עבד לאדם אחר?

אולם מאחר שעל פי ההלכה היהודית לא ניתן לשעבד עבד עברי למשך תקופה של יותר משש שנים רצופות, ניתן להבין את תהליך ההירצעות כמעבר ממצבו של העבד כ"עובד קבלן" (שזמנו אצל אדונו מוגבל) למצב של עובד קבוע, כאשר בין האדון לעבד מתקיים חוזה, שלפיו בתמורה לעבודתו של העבד, על האדון לדאוג לפרנסתו ולספק את כל צרכיו.

הפזמון מבהיר לנו שהתיאור המופיע בבית הראשון, קרי התיאור של הדובר המתבטל מעבודה, הוא כנראה בגדר פנטזיה בלבד, שכן הפזמון מתחיל בזעקת שבר וכאב – "או… עובד כמו חמור". זהו ביטוי לעבודה פיזית קשה, שאין בצידה תגמול אמיתי. יתרה מכך, הדובר מצהיר שהוא 'עבד במזוזה' (או יותר נכון למזוזה) – הצהרה שבה הוא מדמה את עבודתו לעבדות קשה ומפרכת. אף על פי שלא ברור אם הדובר מבין את מלוא משמעות הביטוי, השימוש במלים "במזוזה אני עבד" הן ביטוי לכך שהוא חש משועבד. ושוב המוח שלו "רץ"; על אף שהדובר פרש מ'מרוץ החיים', המוח שלו ממשיך להריץ אותו הלאה. ולאן "המוח רץ"? לחיים נטולי עבודה? לחיים של 'בטן-גב', כלומר התבטלות, כפי שמתואר בבית הראשון? 

יום יום אני הופך מחומר לאבק
יום ראשון שחור
יום שני אני זורח
ויום שלישי כוכב חדש

הבית השני הוא שיקוף של הבית הראשון. כאן לא נתלשים דפים מהיומן, אבל האדם "הופך מחומר לאבק". רבים ראו בשורה הזו רמז לכך שמדובר בווידוי של אדם המכור לסמים קשים, כאשר המילה "חומר" מסמנת את ההתמכרות. אבל כפשוטה, השורה מבטאת את השחיקה בחייו של האדם. 

השורות הבאות מתארות שוב את מצבי הרוח הקיצוניים שחווה הדובר: "יום ראשון שחור", "יום שני… זורח", וביום שלישי הוא כבר "כוכב חדש". שוב, ביום השלישי הדובר מרגיש שהעולם פתוח בפניו, אבל מיד לאחר מכן חוזר הפזמון ומחזיר אותו אל מציאות חייו המשועבדת.

יום יום אני ממתין לסוף הטוב
יום ראשון כמעט
יום שני את נעלמת
ויום שלישי אני לבד

בבית האחרון בשיר אנו למדים שהדובר אופטימי מטבעו – כל יום הוא "ממתין לסוף הטוב". ביום ראשון הוא"כמעט" שם, וביום שני מוצגת הסיבה שגורמת, ככל הנראה, למצבי הרוח המשתנים שלו: זוהי האישה שהשיר ממוען אליה. האישה נעלמת ביום שני, ולכן ביום שלישי הדובר כבר לא מרגיש מואר או חדש, אלא מודע להיותו אדם בודד ומצהיר "אני לבד". 

האם מדובר בסיפור אהבה, שסופו בהיעלמותה של אישה המותירה את הדובר בבדידותו? הפזמון החוזר מהווה תזכורת לכך שב'יום בדידותו' הדובר אמנם פורש מ'מרוץ החיים', אך במקביל הוא משתעבד למרוץ כעבד במזוזה. 

מבחינה מוזיקלית, הלחן של אבנר גדסי ממקם את השיר בתווך שבין מוזיקת בלוז למוזיקה ים-תיכונית. המקצב האיטי והמשוחרר ועבודת הגיטרות הרוקיסטיות של הגיטריסט שמוליק בודגוב מעניקים לשיר נופך 'רוק-נ'-רולי'.

השיר "נכון להיום" הופיע לראשונה באלבום "נכון להיום" – אלבומו השלישי של זוהר ארגוב שיצא לאור ב-1982. האלבום הכיל את השיר "הפרח בגני" – אחד מלהיטיו הגדולים של ארגוב ושיר הנחשב לאחד מציוני הדרך המרכזיים בתולדות המוזיקה המזרחית בישראלית. השיר, שזכה לפופולריות עצומה לאחר שהגיע למקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי שנערך באותה השנה, סלל את דרכו של ארגוב אל מרכז הבמה של המוזיקה הישראלית; לראשונה החלו שיריו של ארגוב להיות מושמעים גם מחוץ לאותם גטאות של מוזיקה "מזרחית", קרי תכניות הרדיו שהוקדשו למוזיקה ים-תיכונית.

עם השנים הפך "נכון להיום" לאחד השירים הידועים והאהובים ביותר של ארגוב, והשיר אף זכה לביצועים רבים נוספים. ניתן לזקוף את הפופולריות שלה זכה השיר במילים הכאובות ובתחושה הדואלית שעולה ממנו ביחס לחיים – התנודות הגדולות בין טוב לרע, בין חופש לשעבוד. למרות שהשיר מזוהה לרוב עם חוויות ההתמכרות לסמים קשים (כידוע ארגוב עצמו היה מכור לסמים), שאול בן שאול, שכתב את מילות השיר, סיפר בראיון שכוונתו לא הייתה לתאר חוויה נרקוטית.

להקת "לוס כפרוס" ביצעה את השיר במסגרת "עבודה עברית" (פרויקט לציון 60 שנות יצירה ישראלית), ביצוע מהיר ורקיד בסגנון הסקא (סגנון מוזיקלי קצבי ג'מייקני) המדגיש את האלמנטים השמחים והמתחדשים בשיר: 

להקת "מונסון" מבצעת את השיר בגרסה רוק גותית ואפלה, וחברי הלהקה אף מצטרפים לשירה ומכפילים את קולו של הסולן: