נעליים

בשנת 1988 יצא לאור אלבום די חריג במוזיקה הישראלית, ומאחוריו עמדו שני יוצרים ישראלים שעד אותה תקופה פעלו בעיקר באירופה. השניים, רמי פורטיס וברי סחרוף, הוציאו את 'סיפורים מהקופסה' כתיעוד של עולם כפי שהוא משתקף דרך מסכי הטלוויזיה והמסכים בכלל. האלבום זכה להצלחה מפתיעה והתקבל גם ברדיו הישראלי.

שנתיים לאחר מכן אימצו השניים את השם 'פורטיסחרוף' והוציאו אלבום נוסף בעברית – '1900?', שעסק בחוויה הגלובלית דרך העיניים של מי שחי בישראל. חומת ברלין סימנה יותר מכל את חלוקת העולם לשני גושים מרכזיים – מזרח מול מערב, ונפילתה של החומה סימנה את נפילת ה'גוש המזרחי' (גוש המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה) ואת התפרקותו מעול המשטר והאידיאולוגיה הקומוניסטית. עם זאת, סימנה נפילת החומה גם דבר נוסף – לא עוד חלוקה אידיאולוגית בין המזרח הקומוניסטי למערב הדמוקרטי אלא חלוקה על בסיס כלכלי, בין עניים לעשירים. אחד השירים שהבליטו את התופעה ודנו בה היה השיר 'נעליים'.

בשיר 'נעליים' מדגיש פורטיס את הפערים והקיטוב בחברה המודרנית, היוצרים פרדוקסים ועיוותים מובהקים.

מפרקים טילים והולכים לישון
ובאפריקה עוד לא שמעו על מעדר וקלשון
היפנים פיתחו אדם מתוחכם
שמשמיד אנשים מזן מסוים, מזן מסוים
הכדור מסוחרר מעודף חמצן
ובשאנז אליזה אוכלים סלמון מעושן

הבית מתחיל בתיאור שלכאורה מעיד על תהליך חיובי – התקדמות של העולם אל עבר השלום, עצירת 'מרוץ החימוש' ופירוק נשק להשמדה המונית; ההסכם ל'פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני' (כלומר טילים בליסטיים בעלי טווח בינוני המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים) שנחתם ב-1987 בין ארצות הברית וברית המועצות נחשב לאחד מההישגים הגדולים של הנשיא האמריקני רונלד רייגן ומקבילו הסובייטי מיכאל גורבצ'וב. אך פורטיס מנגיד את התמונה האידילית הזו עם בעיות העולם השלישי. בעוד שהעולם הראשון עסוק בלפרק את הטילים, באפריקה אפילו הטכנולוגיה הבסיסית ביותר לקיומו של האדם, ולקיום החקלאות שלו – "מעדר וקלשון" – לא רק שלא קיימת, אלא אפילו "עוד לא שמעו" עליה.

השורות הבאות מעמידות את היפנים בחזית הטכנולוגיה ומעלות אותם לדרגת אלים כי הם מפתחים "אדם מתוחכם". אבל גם את הפלא הזה, ליצור אדם, מייעדים לצורך השמדת "אנשים מזן מסוים". כלומר השימוש של הטכנולוגיה המתקדמת, כמו הטילים, הוא אך ורק להשמדת בני אדם.

"הכדור מסוחרר מעודף חמצן", זועק פורטיס, ושכרון החמצן הזה מנוגד לעובדה ש"בשאנז אליזה אוכלים סלמון מעושן", ביטוי לדקדנטיות ולהדוניזם מוחלט המתעלם במפגיע מתחלואי העולם תוך התענגות על "סלמון מעושן" – באותה עת מעדן אקסקלוסיבי שנתפס סמל סטטוס של יוקרה.

נעליים נעליים ומקרר ומקרר
שיקרר לי את המוח
אני רוצה לשכוח – נעליים

בפזמון, פורטיס מבקש "נעליים ומקרר" ש'יקרר לו את המוח', כי הוא "רוצה לשכוח" את כל הדברים שהוא עבר. מתוך זה אנו מבינים שמוחו של הדובר קודח ובוער, וכל שהוא מבקש זה את אחת ההמצאות הבסיסיות ביותר שהמציא האדם, "נעליים", שיאפשרו לו 'ללכת' מהמצב הזה.

המלך מפה והמלכה משם
טובלים עצמם עמוק בתוך דם
המלך מפה והמלכה משם
טובלים עצמם עמוק בתוך דם
נעליים

לעומת הפשטות של הנעליים והמקרר, המשך הפזמון מתאר את העולם המונרכי – "המלך מפה והמלכה משם, טובלים את עצמם עמוק בתוך הדם". כלומר, השלטון של יחידים על מקורות ההון, והיכולת לצבור כוח ולהשפיע על החברה האנושית – כל אלה עוברים דרך דיכוי ורצח.

גדולי האומות מפריחים שממות
מפריחים סיסמאות, מפריחים בועות
ההמון מריע ומניף דגלים
ובמרתפים למטה הם עורפים ראשים
קרקס של שוטים והכניסה בחינם
הליצנים הם קופים והקופים בני אדם
המסך יורד אך ההצגה ממשיכה
הקוסם מתאבד כי הארנבת ברחה
הארנבת ברחה (כן – לא)

בעוד הבית הראשון עסק ביחסים גלובליים, בבית השני פורטיס מפנה את מבטו אל הקרוב יותר, ומתאר סיטואציות ישראליות במרומז. המשפט "גדולי האומות מפריחים שממות" מתכתב עם החזון של דוד בן גוריון להפרחת הנגב והשממה. אך פורטיס מגחיך את ההפרחה הזאת ומשווה אותה להפרחת סיסמאות והפרחת בועות. כלומר הכול הבל הבלים המופרח אל האוויר, וכמו בועת סבון יתנפץ בִן רגע.

אך "ההמון מריע ומניף דגלים" לסיסמאות המופרחות, בעוד ש"במרתפים למטה… עורפים ראשים". פורטיס מצייר את ההמון כישות נבערת מדעת שאינה מודעת לגיהינום האורב לה מתחת לפני השטח. בעוד ההמון צוהל, ראשים נערפים בשקט במחשכים.

זה "קרקס של שוטים", אומר פורטיס, ובעברית הביטוי ניתן לקריאה במשמעות כפולה – קרקס חסרי דעת, וקרקס של הצלפות. בכל מקרה הכניסה אליו היא חינם ומתרחש בו היפוך יוצרות – "הליצנים הם קופים, והקופים בני אדם". "המסך יורד אך ההצגה ממשיכה", כלומר הסדר הקיים של הדברים נשבר ובוטל, עד ש"הקוסם מתאבד כי הארנבת ברחה". במובן מסיים ניתן לראות את השורות האלו כהמשגה למאמרו המפורסם של הסוציולוג מקס ובר על התפכחות הקסם מחיי היומיום של העולם (The disenchantment of the world) כתוצאה מירידת מעמדה של הדת. הארנבת הבורחת מהקוסם המתאבד כדי לשרוד. הקסם פג, וכל מה שנותר זה רק מוות ודם.

נעליים נעליים ומקרר ומקרר
שיקרר לי את המוח
אני רוצה לשכוח – נעליים

המלך מפה והמלכה משם..

הפזמון החוזר מדגיש את הנקודה שהעולם רווי דם ואלימות כתוצאה מהשיטה הממליכה מלכים ומלכות – בין אם מדובר במלכים העומדים בראש ממלכות ורואים את עצמם ככאלה שנועדו לשלוט, ובין אם מדובר במלכים שההמון מכתיר בעצמו, וזוכה מהם לאותה תגובה – עריפת ראשים וטבילה בדם תמורת סיסמאות.

פורטיס רוצה "לשכוח" את כל זה. הוא רוצה מקרר 'שיקרר לו את המוח' וירגיע אותו, אבל אין זה מקרה שהשיר נקרא 'נעליים' ולא 'מקרר' שכן פורטיס מבקש את הדבר שיאפשר לו לעבור מעל נהרות הדם האלו ולהמשיך הלאה – נעליים פשוטות.

מבחינה מוזיקלית, השיר מלווה בקצב מצעדים צבאיים שהולך ומתחזק לכל אורכו, והופך סוער יותר ויותר ככל שמתקדם השיר. ההגשה התיאטרלית של פורטיס הולמת את מילות השיר וגורמת לחיזוק הממד המגחיך ששם ללעג את הנושאים שבהם עוסק השיר – הפערים הכלכליים ואובדן הדרך הפוליטי. השיר נגמר באבחה אחת, כמו היה כל השיר מסע אחד ארוך אל הגרדום, ובחיתוך הגיליוטינה הוא נגמר.

כאמור, השיר 'נעליים' הופיע ב-'1900?' – אלבומם של הצמד 'פורטיסחרוף' שיצא לאור בשנת 1990. השיר, שהתחיל בתור אלתור באחת ההופעות של הצמד, בלט בתחילה פחות משירים אחרים באלבום, כגון 'חלום כחול', 'אמריקה' ו'אין קץ לילדות'. ואולם, בעקבות הביצועים האקסטטיים של 'נעליים' בהופעות חיות, במהלך השנים הפך השיר להמנון הופעות ולאחד מלהיטיו הגדולים של פורטיס; ב-2014 אף ביצע פורטיס את השיר בהופעת החימום של להקת 'הרולינג סטונס' בישראל (The Rolling Stones – בעברית: 'האבנים המתגלגלות').

ביצוע של להקת 'דת' מטאל' (Death metal)* ישראלית בשם ה'שרצים' (Spawn Of Evil), הלוקח את השיר אל מחוזות הקיצוניות המוזיקלית:

*Death metal – אחת מתתי-הסגנונות של ז'אנר הרוק-הכבד.