סעידה

"פרשת ילדי תימן" מתייחסת לסדרה של אירועים שהתרחשו בשנים 1956-1948, שבהם הועלו טענות כי תינוקות של ילדי עולים חדשים, בעיקר מקרב יוצאי תימן, נלקחו מהוריהם באמתלות שווא של מחלה והועברו לאימוץ בישראל או בחו"ל. להוריהם נמסר כי הילדים מתו מהמחלה. הורים רבים טענו כי לא ניתן להם לראות את גופת ילדיהם, וכי ההלוויה התבצעה שלא בנוכחותם, או שהילד כלל לא היה חולה כשנלקח מהם. לפיכך נוצרה תחושה כי מדובר בשיטה מאורגנת לחטיפת הילדים והעלמתם כדי למוסרם לאימוץ למשפחות חשוכות ילדים.

עד היום הוקמו לא פחות מ-4 ועדות ציבוריות, שחקרו טענות אלו וביקשו לברר, מה עלה בגורלם של ילדי תימן שנעלמו. אף לא אחת מהוועדות האלו הצליחה להביא הוכחה ברורה לחטיפת הילדים. הוועדות קבעו כי רובם המכריע של הילדים ש"נעלמו" לטענת הוריהם אכן נפטרו, ולגבי מיעוט מהם לא נמצאו די ממצאים כדי לקבוע מה עלה בגורלם. אירועי השנים ההן יצרו טראומה בקהילת יוצאי תימן, שפצעה גם את מרקם החברה הישראלית. גם עשורים רבים לאחר מכן, עדיין שבות ועולות מדי פעם בפעם הטענות על חטיפת ילדי תימן. בשירו "סעידה" שר הזמר הידוע אייל גולן על מקרה של ילדה שנעלמה ושמה סעידה.

את היית ילדה
יפה וחייכנית
לו ידעת כמה סבא
אהב בך להביט

השיר מתחיל בפנייה של הדובר אל הנמענת – ככל הנראה זו הנרמזת בשם השיר, ומספר כיצד הייתה "ילדה יפה וחייכנית". האמירה "לו ידעת כמה סבא אהב בך להביט" מרמזת שהילדה או הסבא כבר אינם בחיים כדי לספר על החיבה העזה שהסבא רחש לילדה.

את ודאי אינך יודעת את הסוד
שנעלמת בטרם רגלך למדה לצעוד

בבית השני מתבהר שמודבר בסוד, והסוד הוא שהנמענת בשיר – סעידה, נעלמה בטרם "למדה לצעוד", כלומר כשהייתה תינוקת קטנה, ולכן ברור שלא יכלה להיעלם בעצמה, אלא ככל הנראה נלקחה ונעלמה. הביטוי "נעלמת" מבהיר שלא מדובר במוות אלא בהיעלמות שהיא תעלומה, שמלווה באי ידיעה, בחוסר ודאות לגבי מה שעלה בגורלה של הילדה.

סעידה, עוד אמא לך שרה
סעידה, תקווה וחלום
את חלק מאבא גם חלק מאמא
סעידה, נשמה של אמא

הפזמון מבהיר שלמרות שסעידה נעלמה והיא תינוקת קטנה, אביה ואמה עדיין רואים אותה כחלק בלתי נפרד מהם. הם מסרבים לוותר עליה; הם לא מקבלים את עובדת מותה, את היעלמותה. הם עוד מחזיקים בתקווה שסעידה תחזור אליהם, תקווה שהופכת לחלום ככל שהזמן עובר.

יבשו נחלי
הדמעות והכאב
ואבא ממלמל
כל יום אני אוהב

הזמן חולף, "נחלי הדמעות והכאב", אבל אבא לא שוכח את הילדה ו"ממלמל כל יום" שהוא אוהב אותה. התעלומה הלא מפוענחת בקשר לגורל הילדה הנעלמת משאירה את ההורים במצב מתמיד של חוסר ודאות. ההורים לא מסוגלים להיפרד מהילדה שנעלמה.

אך לב שכואב לעולם לא שוכח
עד מתי לה לאם תבכה ותתייפח

הבית אחרון מבהיר שהכאב על האובדן אינו מאפשר להורים לשכוח את ההיעלמות של בתם, ו"הלב שכואב לעולם לא שוכח". השאלה, עד מתי האם "תבכה ותתייפח", מבהירה שכל עוד לא נפתרה התעלומה, האם, האב וכל מי שקשור לפרשה לא ישכח את היעלמות הילדים. על אף חלוף השנים והדורות שמתחלפים, כאב ההיעלמות לא שכך עם השנים.

מעטים השירים של אייל גולן העוסקים בנושאים חברתיים, כגון פרשת ילדי תימן. בחירתו של זמר מצליח וידוע כאייל גולן לבצע שיר טעון שכזה מבהירה את חשיבותו של הנושא לזמר. בהצגת השיר, גולן אומר כי זהו השיר היחידי העוסק בפרשת ילדי תימן החטופים.

השיר איננו מלהיטיו הגדולים ביותר של גולן. אבל דווקא משום כך, ומשום מרכזיותו של גולן בזמר הים-תיכוני המזרחי, "סעידה" הוא שיר פורץ דרך, המביע מחאה חברתית תוך שימוש במוזיקה פופולרית עממית ונפוצה.