על כפיו יביא

במובנים רבים, מלחמת ששת הימים סימנה קו של שינוי מהותי בהיסטוריה של מדינת ישראל. לרוב מציינים את המעבר ממדינה קטנה, החיה בחשש קיומי, לאימפריה שבויה באופוריה שכלום, כביכול, אינו יכול לה. נצחונו הסוחף של צה״ל ב-1967 גרם לרבים בארץ ובעולם לראות את המלחמה ואת תוצאותיה – איחוד ירושלים, הכפלת שטח המדינה, כיבוש שטחי ישראל ההיסטורית עד גדות הירדן – כהתרחשות נסית. בקרב יהודי הארץ והתפוצות פשטה ההרגשה כי עם איחוד ירושלים הושלמה למעשה שיבת ציון, ותהליך חזרתו של העם היהודי אל ארץ אבותיו הגיע לסיומו. כיבוש הר הבית והכותל עוררו התרגשות עצומה בקרב יהודים בעולם כולו, והמשפט ״הר הבית בידינו״ התפרסם כל כך מפני שאחרי 'אלפיים שנות גלות' חזרה השליטה היהודית למקום הקדוש ביותר ליהדות. תחושת "אתחלתא דגאולה" (תחילת הגאולה) בעבעה בקרב העם והובילה להיווצרות גל רוחני-מיסטי, ששטף חלקים בציבור.

שנתיים לאחר המלחמה עלתה הזמרת רבקה זֹהַר על בימת "פסטיבל הזמר והפזמון" ושרה שיר המבטא את הכיסופים לגאולה, ואת הכמיהה לביאת המשיח ולהקמה מחדש של בית המקדש – השיר "על כפיו יביא" שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום. אף על פי שטהרלב כתב את השיר על נגר שהציג בפניו "כיסא אליהו" שבנה (רהיט שנהוג להעמיד בבתי כנסת ועליו נעשית ברית המילה), התזמון שבו בוצע השיר (שנתיים בדיוק אחרי מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים), והאזכור החוזר ונשנה לזמן שחלף מאז שהפסיקו בעלי המלאכה לעשות את מלאכתם גרמו לשיר להיות רלוונטי ומדויק לזמנו, ויצרו זיקה מידית בין האירועים המתוארים שבשיר לאירועים שהתרחשו במציאות.

יורם טהרלב סיפר בראיונות עמו כי הזרעים לכתיבת השיר נטמנו לאחר מפגש עם נגר יוצא צפון אפריקה שהתגורר ב"גטו של רמלה". הנגר הראה לטהרלב כיצד הוא בונה "כיסא אליהו" (רהיט שנהוג להעמיד בבתי כנסת ועליו נעשית ברית המילה, מפני שאליהו הנביא הוא ה"אורח" בכל ברית) ואף ביקש ממנו להצטלם ליד הרהיט. השיר נוסק מבניית הכיסא ההוא אל חלום הנגר להביאו על כפיו (כלומר – לגרום באופן אקטיבי לבואו של אליהו הנביא), וטהרלב סיפר כי כתב השיר כיוון שבנוסף לתחושת האופוריה שסחפה את הארץ לאחר המלחמה, "מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בנסים שקרו לנו".

ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר,
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.

הבית השני בנוי במתכונת הראשון, אלא שכאן מתחלף הנגר בסנדלר. הסנדלרייה מתוארת כמקום נטוש, צריף"שמדפיו הריקים מכוסים אבק". המרצע "כבר שנתיים מונח" בתוך השק. גם הסנדלר פסק ממלאכתו לפני שנתיים. 

והוא חולם כי נעליים הוא תופר
בָּן על הרים יִנְווּ רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא
לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום.

בפזמון השני מתברר כי חלום הסנדלר הוא לתפור נעליים ל"רגלי המבשר", כלומר לרגליו של אליהו הנביא. כמו הכיסא המביא את הבשורה, כך גם נעלי המבשר מסמנות את הגאולה המתקרבת. חיזוק לרעיון זה אפשר למצוא בשורה השנייה בפזמון: "בָּן על הרים יִנְווּ רגלי המבשר", שורה שבה מתכתב יורם טהרלב עם פסוק מספר ישעיהו (פרק נב, פס' ז): "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ". 

בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר.

הוא מכיר כל סמטה
כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה.

והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה
יניח למקדש את אבן הפינה
על כפיו אותה יביא
לאליהו הנביא.

בבתים הקודמים דובר על בוא המבשר, ואילו בבית השלישי מתוארת מהות הגאולה הלכה למעשה: להניח את אבן הפינה למקדש. בבית זה מסופר על בעל מלאכה שונה במקצת משני קודמיו – בנאי מנוסה רב שנים ופעלים, שכבר "בנה הרבה בתים" בירושלים וחולם להניח את אבן הפינה (שהיא האבן הראשונה בבניין) לבית המקדש. בבית הראשון והשני מתוארים בעלי מקצועות שהיו נפוצים גם בגולה, ונדמה כי הם נטועים בהווי העיירה היהודית בתפוצות מזרח אירופה (טהרלב מעיד שמדובר באחד השירים האהובים עליו, הן בשל אופיו ה"עממי" והן בשל הדמויות המתוארות בו – בעלי מקצועות יומיומיים שדמותם נוכחת מאוד בשירי העם היהודיים ממזרח אירופה, אך כמעט ונעדרת לחלוטין משירים העבריים שנכתבו בארץ). לעומת זאת, כאן מזוהה דמות הבנאי עם תהליך חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל ובניית הבתים בה. הכותב יוצר זיקה בין היישוב היהודי של ירושלים ליישוב החדש, שכן בחישוב שנות הבנייה של אותו בנאי זקן, מבינים שהוא התחיל לבנות בירושלים אי שם בשלהי המאה ה-19 (1899 לפי החשבון: 1969 פחות 70 שנה) כחלק מתהליך היציאה מהחומות ותחילת בנייתה של ירושלים המודרנית. (לקריאה נוספת – "ירושלים במאה ה-19")

האנשים המתוארים בשיר, מעשיהם ותיאור חלומות הגאולה שלהם, מחיים את החוויה הדתית-הרוחנית שפעפעה בעם בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים. חוויה של קרבה אל רגע הגאולה, שגרמה לאנשים להתנתק מחיי היומיום ולשקוע בחלומות על הגאולה הקרבה. ואולם ניתן לקרוא בשיר גם על הרצון של העולים החדשים שמזה באו לקבל הכרה בתרבות שהביאו עמם מארצות הגולה ולהתקבל בארץ כחלק מהתרבות הישראלית החדשה.
נראה שרעיון זה היה מונח בבסיס הגישה שהובילה את יאיר רוזנבלום בבואו להלחין את השיר. מבחינה מוזיקלית, יאיר רוזנבלום הצמיד לשיר לחן 'מתקתק' ו'רווי הכיסופים לגאולה', בעל אופי עממי בגוון צרפתי-איטלקי-ספרדי, או במילים אחרות – גוון ים תיכוני.

כאמור, "על כפיו יביא" בוצע לראשונה על ידי רבקה זוהר ב"פסטיבל הזמר והפזמון" בשנת 1969. השיר הגיע למקום הרביעי בפסטיבל ומאוחר יותר אף זכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל ושל גלי צה"ל.

לאורך השנים בוצע השיר על ידי אמנים רבים (בהם עמיר בניון וזהבה בן), והפך להיות שיר עם פופולרי המנוגן בחגים וימי זיכרון. הצלחת השיר – כמו גם הלחן המיוחד שלו – אף הביאו לכך שהוא שולב בתפילות בבתי הכנסת הספרדיים, כמנגינה לתפילת הקדיש.

הזמרת זהבה בן, שזוהתה לרוב עם הזמר המזרחי והים תיכוני, הייתה הראשונה שפעלה על פי הרמז שבלחן וביצעה את השיר בדרכה הייחודית, ביצוע המרחיב את ההקשר המוזיקלי של השיר (מ'שירי ארץ ישראל' אל הזמר המזרחי):

עמיר בניון מרחיב את הפרשנות המלודית של השיר ומעניק לו ביצוע אקסטטי ושופע רגש:

יהודה סעדו מבצע את השיר במסגרת התכנית "כוכב נולד":

ביצוע של ילד הפלא החרדי יונתן שיינפלד, המקרב את השיר אל החוויה הדתית והופך אותו בצורה מובהקת יותר לשיר כיסופים לגאולה:

יורם טהרלב מספר על כתיבת השיר:

יורם טהרלב, "על כפיו יביא: מילים ודברים עליו" – האתר של יורם טהרלב.