פראג

פרשנות נוספת לבית זה מדברת על מי שהיה מחוץ לצ'כוסלובקיה. המעטים ש'לא עצמו את עיניהם' מלראות את הכיבוש הבינו עד כמה הלילה הזה כואב. המשכו של הבית אף הוא מתאר את שתיקתן של כל המדינות ואת הכניעה לכיבוש הכוחני בלי קרב, ואת נצירת הנשק שאולי הביאה איתה את מותו של השינוי.

איך על פראג שחר לא בקע
בשלישית כלה כוחו
איך נדם קול כיכר הומה בחג.
שיר שחלמתי על פראג –
שם השחר עוד יבקע.

בפזמון ממשיך חנוך להמשיל את השינויים שרצו לקיים בצ'כוסלובקיה לשחר שלא עלה. הוא מתחיל בתיאור של השחר, שבשונה מדרך הטבע "לא בקע", ובאשמורה השלישית (היא סופה של הלילה) הכוח של השינוי נדם ונכבש. גם בהמשך הוא שואל איך ייתכן ש"נדם קולם" של אלו שרצו לשנות, ואין יותר שמחה בכיכר ההומה.
אבל הוא אינו מסיים ברוח הנכאים הזו אלא הופך את הכיוון בסוף הפזמון. "שיר שחלמתי על פראג", שיר שבו השחר – כלומר, השינוי המיוחל, עוד יקרה. החזרה על שתי השורות בסוף כל פזמון מדגישה את תפיסתו של חנוך שגם אם עכשיו השינוי נדרס, הוא עוד יגיע כמו שהשחר במציאות מגיע.

כמו תצלום ישן מצהיב
עיר של רפאים מטלת
לרגלי דובים חירשים
ובצווארה המאכלת.

את פתחו איש לא יוצא
ריח גטאות מלוח
מקצה ועד קצה
על פני העיר נישא ברוח

הבית השלישי והרביעי כבר מתארים את המציאות לאחר הכיבוש. העיר נהפכה להיות משהו ישן וצהוב, עיר רפאים שלא הולכים בה אנשים. עיר שמושלכת לרגלי רוסים שמתוארים כחיה המסמלת את מדינתם – הדוב. בני העם הרוסי הם כ"דובים חירשים" שלא מצליחים לשמוע את קולה של החירות. ובגרונה של העיר – הסכין שהרגה אותה. חנוך משתמש ב"מאכלת" לתאר את הסכין, ואולי לקשור את הכיבוש למאכלת הראשונה במקרא – ב'עקדת יצחק', וכך לדמות את ברית המועצות לאב ואת צ'כוסלובקיה לבן הנשחט.
משם עובר חנוך לתיאור אנשי העיר – אף אחד אינו יוצא מביתו, העיר הפכה לעיר גטאות שיש בה ריח של זיעה ומליחות. הריח של המליחות הולך בכל העיר והופך אותה מעיר שמחה לעיר של גטאות.

רק השקט בה נותר
איש צעיר חומק לפתע
אז עלה לו אור מוזר
שם בכיכר שמתה.

מכל היופי והשמחה של העיר נשאר רק השקט של המובסים והנכנעים. אך אז מופר השקט ואיש צעיר חומק בתוך רחובות העיר ולפתע עולה "אור מוזר". וכל שומע שואל אולי זה אור הניצחון וחזרת החירות. חנוך מתאר כאן בלשונו היפה את מעשהו הקשה של הסטודנט יאן פאלאך ששרף את עצמו למוות בכיכר העיר כמחאה על הכיבוש ועל איבוד התקווה. חנוך מסיים את הבית בציון ה"כיכר שמתה" וכך הוא מזכיר לנו את סופו של הסטודנט.

שיר שחלמתי על פראג
שם השחר עוד יבקע
שם השחר עוד יבקע

הפזמון האחרון של השיר מובא מקוצר, רק שתי השורות האחרונות. חנוך מדגיש בסיומת, ובעיקר בכפילות של השורה האחרונה, את התקווה לשינוי, לעליית השחר על פני הלילה השחור.
הלחן שחנוך הצמיד למילים שומר על קו מלודי בעל איכויות של אפוס היסטורי. הקצב המדוד של הבתים מלווה במנגינה בעלת איכויות של קינה הפונה אל קהל רחב. ההקדמה של הפזמון ("איך על פראג…") עוצרת את קצב השיר ומחלקת אותו לחצי מהקצב כדי להשיג אפקט דרמטי של עצירה או השמטה, כמסמנת את חשיבות הרגע.
הפזמון מטפס גבוה כמביט מעל העיר מלמעלה ומחפש את התקווה והאור החדש שיביא עמו השחר שיבקע. העיבוד של מישה סגל מעניק לשיר נופך דרמטי, יוצר מתח בבתים באמצעות השימוש בתופי הטם-טם, ומדגיש שמדובר באירוע דרמטי בנגינת הצ'מבלו (כלי נגינה עתיק בעל צליל מתכתי הדומה לפסנתר) שיוצרת אווירה גותית ומלאת אימה. כמו כן, בפזמון עולה תחושה של אווירת מלחמה ו'קריאה לדגל' באמצעות השימוש בתרועת הקרנות ובאווירת מוזיקה מלחמתית. בבית השני מובע המאבק באמצעות אפקטים דרמטיים של כלי המיתר ברקע היוצרים ביניהם המולה מתוחה.
שנים לאחר צאתו אלבומו של איינשטיין "מזל גדי", יצאו חנוך ואיינשטיין נגד העיבודים של המעבד והמפיק – אלכס וייס, בטענה שנדמו להם תיאטרליים מדי ולא מספיק "רוק'נ'רוליים" לטעמם. כאשר ניגש איינשטיין לבצע את השיר "פראג" בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1969 עיבד מישה סגל את השיר בעיבוד סימפוני ודרמטי. השימוש שעשה סגל בכלי נגינה של תזמורת סימפונית (מעבר לכלי הנגינה שבהם נעשה לרוב שימוש בביצוע של שירי פופ כגון גיטרה חשמלית, גיטרה בס ותופים) מעצים את חוויית השיר ומגביר את משמעותו, והעיבוד מזכיר בסגנונו את הסגנון המוזיקלי של להקות שפעלו באותה תקופה מעבר לים כגון ה"ביטלס" (The Beatles) וה"דורז" (The Doors).