שיר הפרחה

באחת הפעמים שבהן התארחה עפרה חזה בטלוויזיה עם הלהיט הגדול שלה, היא הקדימה ופתחה בספק התנצלות ספק הבהרה, ואמרה שחבל שכל כך הרבה אנשים מייחסים למילה פרחה קונוטציות שליליות, הרי זו מילה יפה שבסך הכול משמעותה "פרגית" בערבית.

מרגע שיצא לאור משך אליו "שיר הפרחה" אש בשל שמו הפרובוקטיבי. מילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, "מילון אחול מניוקי לעברית מדוברת", הגדיר את המילה "פרחה" כך: "בחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה". ברובם המכריע של המקרים הוצמד הביטוי לנערות ממוצא מזרחי.

אין לי ראש למילים ארוכות

ואתה מן מילה ארוכה שכזאת.

צ'או ידידי וד"ש לחייך,

בתקוה שתבין את הפרחה.

כבר בפתיחת הבית הראשון מתאימה עצמה הדוברת לסטראוטיפ של הפרחה – "אין לי ראש למילים ארוכות ואתה מין מילה ארוכה שכזו" – היא מצטיירת כנערה חסרת השכלה ועידון. בהמשך הבית מופיעים ביטויי סלנג המוניים כגון "צ'או" ו"ד"ש לחייך", שיבושים של עברית תקנית המעידים לכאורה על רדידות.

השמש של פראג' קורעת את הים,

ואני מפליגה בתוך הכפכפים.

לאן שייקחו האורות אני שם,

עם הלקה, הליפסטיק ושאר דאווין.

הבית השני ממשיך עם סימון הפרחה. "השמש של פארג' " מאזכרת את חנות הצילום הידועה של האחים פארג' ברחוב דיזנגוף, חנות שהתפרסמה מכיוון שהורים רבים לקחו לשם את ילדיהם כדי להצטלם למזכרת."השמש של פארג' " ש"קורעת את הים" מזכירה את הטפט ששימש רקע להרבה צילומים שכאלו, טפט צבעוני וזרחני על גבול הקיטש, עוד שכבה שמסמנת שהפרחה היא בחורה המונית בעלת "טעם רע". הכפכפים מסמנים כאן את הפרחה כנערת רחוב עירונית, ומהווים מעין אנטי תזה לנעליים המהוגנות של התקופה – סנדלי טבע או נעלי המגפר.

לאן שייקחו האורות אני שם,

עם הלקה הליפסטיק ושאר דאווין

אם היה צל של ספק בנוגע לקלות דעתה של הפרחה, באה השורה הזו וקובעת שהפרחה היא כמו סוג של עש, רודפת אחרי האור עם איפור רהבתני וצועק, יש לה לק על האצבעות, ליפסטיק על השפתיים ושאר ה"דאווין" (מילת סלנג למי שרוצה למשוך תשומת לב ולהרשים).

כי בא לי לרקוד, ובא לי שטויות

בא לי לצחוק ולא בא לי עליך

בא לי בימים ובא לי בלילות

בא לי לצעוק: 'אני פרחה'.

הפזמון אינו מתפרש לשני פנים, כאן ההצהרה ברורה – "בא לי לרקוד ובא לי שטויות", המעניין הוא שכאן נכנס רובד נוסף לדמותה הפרחה – "בא לי לצחוק ולא בא לי עליך", כאשר ניתן לקרוא את האמירה דרך הפרשנות המקראית למילה לצחק, כלומר לקיים יחסי מין, המשך הפזמון ממשיך את הקו הזה, "ולא בא לי עליך… בא לי בימים ובא לי בלילות" – מדגיש את ביטוי הסלנג לקיום יחסי מין, עם רמיזה לתשוקה מינית מתמדת (בא לי בימים ובא לי בלילות, ובא לי לצעוק), ובסוף הפזמון מגיעה השורה המאחדת את כל ההגדרות הנפרסות לדמות אחת – "אני פרחה" – רעשנית, צעקנית, מלאת תאווה ומוחצנת.

פנים שלא עושות חשבון,

וג'ינס בסטייל שכתוב בעיתון.

סלסול נצחי בשיערות,

ופוסטרים במקום קירות.

רוצה לאהוב כמו בסרטים,

חתיך שיבוא באנגלית וצבעים.

COME ON BABY המטוס מחכה,

ועוד חלום שלי ממריא לו ובוכה

הבתים הבאים ממשיכים בתיאור הפרחה. בשורה "סלסול נצחי בשיערות" ניתן למצוא יותר מרמז על מוצאה העדתי של הפרחה, ושאר הבית עוסק בתיאורה כנערה רדודה שכל מה שמעניין אותה הוא צו האופנה "בסטייל שכתוב בעיתון". יש כאן גם אפיון של החדר שלה – "פוסטרים במקום קירות", תופעה ידועה בשנות השבעים, שבה נערות ונערים מהשיכונים היו גוזרים פוסטרים שהתפרסמו מדי שבוע בעיתון "להיטון", שסיקר את כוכבי המוזיקה והסרטים, והיו מדביקים אותם על הקירות בחדריהם. חלומותיה של הפרחה נגזרים מסרטים – "רוצה לאהוב כמו בסרטים… חתיך שיבוא באנגלית וצבעים", כך חולמת לה הפרחה על בריחה מחייה דרך פנטזיה בלתי מושגת בעליל על חתיך יפה תואר, כפי שרק בסרטים אפשר למצוא, שיבוא ויגיד לה באנגלית – "COME ON BABY המטוס מחכה".

פעם כשיהיה לי זמן להיות גדולה,

פעם תיגמר המסיבה.

כי בסוף כל פרחה מסתתר שיכון קטן

בעל לדוגמה ואלף כיווני עשן

בחלק האחרון של השיר חלה תפנית מפתיעה. עד עכשיו הדוברת בשיר הייתה הפרחה, ואילו כאן השיר עובר במפתיע לתאר את המשך חייה של הפרחה ולא בטוח מי הדובר כאן.

"פעם כשיהיה לי זמן להיות גדולה", אומרת הפרחה, כאילו כל התיאורים עד כאן מעידים על קטנותה, "פעם תיגמר המסיבה" – וכאן מתבהרת התפיסה של השיר כאילו כל הרגעים האלה, שגרת החיים הזו של הפרחה – מסיבות, ריקודים, חיים ייצריים, הם רק מסיבה זמנית עם עתיד די ברור ודי קודר – כפי שמסכמות שתי השורות המרתקות החותמות את הבית:

כי בסוף כל פרחה מסתתר שיכון קטן

בעל לדוגמה ואלף כיווני עשן

כאן קובע הדובר מה גורלם של חלומות הפרחה – "שיכון קטן". זה סופה של מי שחלמה שהמטוס מחכה לה. מי שנשזפה בשמש המדומיינת של חנות הצילום, זאת שחיה בעולם של קיטש מומצא עשוי פלסטיק, סופה לגמור בשיכון קטן. שכן לא משנה מה תעשה היא לא תימלט מגורלה, עם "בעל לדוגמה", כלומר בן זוג חסר ייחוד ואישיות, שכל תפקידו מתבטא בהיותו הבעל. מעל כל אלו מתבלטת הפרפרזה על הביטוי "בית עם ארבעה כיווני אוויר", שהופך כאן לשיכון קטן עם "אלף כיווני עשן".

האם זהו עשן חלומותיה הנשרפים של הפרחה? האם מדובר במסך עשן שממסך את הפרחה מהמציאות, האם אלו ארובות המפעל המעשנות מכל עבר מאזור התעשייה שליד השיכונים?

הכותב לא מפרש, אך לפי ההיגיון הפנימי של השיר נדמה שכל התשובות נכונות.