מודה אני

ב-1999 הלך לעולמו היוצר והזמר מאיר אריאל והוא בן 57. אריאל, שהתפרסם כ"צנחן מזמר" לאחר מלחמת ששת הימים, נודע בעיקר ככותב מילים ללהיטים רבים של זמרים אחרים, ביניהם "ערב כחול עמוק", "שלל שרב", "הולך בטל", "סוף עונת התפוזים" ו"אגדת דשא". לא רבים הכירו את יצירתו האישית של אריאל כיוצר מבצע בימי חייו, אך לאחר מותו הפכו שיריו האישיים לידועים ביותר.

העולם שתיאר אריאל בשיריו נוגע במגוון פניה של החוויה הישראלית – החל מהחיים בקיבוץ ובתיאור חוויות התבגרות ישראליות וכלה בחיים בעיר הגדולה ובתהליכים של חיפוש רוחני. אף כי ניתן למצוא אזכורים לטקסטים מהתנ"ך כבר באלבומיו הראשונים, בשנות חייו האחרונות התקרב אריאל אל הדת ובשיריו אף החלו להופיע טקסטים מארון הספרים היהודי.

בשנת 2000, כשנה לאחר מותו של אריאל, יצא לאור האלבום "מודה אני". האלבום הכיל ברובו שירים חדשים שהוקלטו על ידי אריאל כסקיצות ביתיות (סקיצה, "Demo" באנגלית, היא גרסה מוקלטת ראשונית של שיר), ולאחר מותו זכו הסקיצות – שהוקלטו תוך שימוש בציוד הקלטה בסיסי ביותר – לעיבוד מוזיקלי שכלל הוספה של כלי נגינה מעל גבי ההקלטות המקוריות.

מבין שלל השירים באלבום בלט שיר אחד שעל שמו גם נקרא האלבום כולו – "מודה אני". השיר מתחיל בתפילה הפותחת את סדר היום היהודי וממשיך במילים שהפכו אותו למעין תפילה אישית ואוניברסלית בת-זמננו – 'תפילה' שעם השנים הפכה לאחד השירים המוכרים ביותר של מאיר אריאל.

התפילה של אריאל מכירה באופי האנושי, הרואה את מה שקרוב לאדם כקודם לשאר הדברים בעולם, אך היא מכירה גם באוניברסליות של האדם כחלק מהאנושות כולה. הכרת התודה של אריאל יוצאת מהפרטי אל הכללי, ומבהירה שהדת לתפיסתו היא דת אוניברסלית: האל רואה את כל חלקי הבריאה שלו כיצירה אחת, ואילו האדם מרגיש חלק ממשפחת הבריאה כולה.

בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.

בחלקו השני של השיר, המסומן ומולחן כפזמון, עובר אריאל מהכרת התודה העמוקה שלו כלפי האל וכלפי העולם, אל ההווה הקונקרטי של חייו. "אט אט, טופפות" (הולכות על קצות האצבעות) "עתידות לקראתנו" – בבחינת ההווה מכיל את העתיד לבוא, וגם אם זה חרישית ובלי ידיעת האדם, העתיד או הגורל מתקדמים לקראת חייהם של הדובר ואהובתו.

המעבר מהכרת התודה על החסד של האל למחשבות על העתיד ועל המרחב הזוגי מעוררים תחושה חזקה של תקווה, וכך גם החיוך של האישה מתוך שינה ("יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד"). אבל בו-בזמן יש במחשבות על העתיד גם חרדה לאבד את הקיים. האישה המחייכת אל הדובר "מתוך השינה" כמו לא מודעת ל"עתידות" שפוסעות חרש לקראתם.

השיר מנגיד את ההווה הפסטורלי אל מול העתיד הלא ידוע. אבל הקבלה של אריאל את העתיד לבוא, כחלק מהחסד האלוהי שהוא מודה עליו, הופכת את השיר לשיר של תקווה ואמונה כי העתיד יהיה טוב כמו ההווה. תקווה זו אף מתחזקת בשורות האחרונות של השיר כאשר החיוך של האישה לצחוק של ממש, והאישה 'צוחקת אל הדובר' "מתוך מתוך השינה".

כאמור, מאיר אריאל הקליט את "מודה אני" כסקיצה ביתית, תוך שימוש בציוד הקלטה בסיסי, והדבר אף מורגש באיכות הקול של אריאל. ואולם, דווקא בשל הרזולוציה הנמוכה של הביצוע נשמעת ההקלטה כאילו היא לקוחה מעולם אחר, מה שמעניק לשיר ממד רוחני ונבואי ההופך אותו למעין שיר המסכם את חייו של אריאל.

כשיצא השיר לאור הוא לא זכה לתהודה גדולה במיוחד. אך עם השנים, כשאריאל הפך לזמר ידוע יותר ויותר, החלו להופיע ביצועים רבים לשיר, מה שהפך אותו לשיר אהוב ומוכר.

הזמרת אפרת גוש הקליטה את השיר בגרסה קאמרית הכוללת כינורות מודגשים, במסגרת הפסקול לסרט "אבידות ומציאות" שצולם בשנת 2007: 

להקת "אלג'יר", שביצעה גרסאות כיסוי מעטות לשירים של יוצרים אחרים, ביצעה את "מודה אני" במסגרת ערב מחווה למאיר אריאל.

החיבור של האנרגיות המיוחדות של "אלג'יר" עם העוצמה הדתית של השיר יצר ביצוע עוצמתי וסוחף:

ביצוע של שלומי שבן בהופעה חיה במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014. שבן ביצע את השיר במועדון "עשן הזמן" בבאר שבע, ביצוע אפוף תקווה ואמונה: