טקס: זוכרים דרך השירים (כיתות ה-ו)

את הטקס השנה לזכר הנופלים ונפגעי פעולות האיבה נקדיש לשירים על הנופלים, ולאופן שבו החיבור בין מילים ומנגינה עוזר לנו לחוש קרבה לנופלים. אנחנו יכולים לשמוע שיר כזה ופתאום הרגשות מציפים אותנו, אף שאין לנו היכרות מוקדמת עם האדם שעליו נכתב השיר.

נשמע את השיר "לכל איש יש שם" שכתבה זלדה והלחין חנן יובל, בביצוע חוה אלברשטיין.

את השיר "שיר ללא שם" כתב שלום חנוך לזכר בן אחיו, אבשלום, שנפל בשנת 1980, בעת שירותו בקומנדו הימי, והוא בן 20. השיר מבטא געגוע עמוק לאדם שהיה ואיננו עוד.

כִּי שִׁירִי הוּא בַּת קוֹל בָּרוּחַ, מִכְתָבִי הַשָּׁלוּחַ, מְסִלַּת חַיַּי, גַּעְגּוּעַי, הֵד תְּפִלּוֹתַי.
כִּי שִׁירִי הוּא עָלֶה בָּרוּחַ, הַנִּדָּף, הַשָּׁכוּחַ, הוּא הָאוֹר הָרַךְ הַנִּפְקָח, בְּלֵילוֹתַי, הוּא אַתָּה הַהוֹלֵךְ אֵלַי.
בִּנְדוּדַי חוֹלְפוֹת עָלַי, תְּמוּנוֹת וּנְשָׁמוֹת, וְשֵׁמוֹת שֵׁמוֹת, אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ אֵלַי.
אַיי, עֲלָטָה סָבִיב, הַלְּוַאי שֶׁאַתָּה מַקְשִׁיב, אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי, אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ אֵלַי.
בְּדַרְכִּי הוֹלְכִים אִתִּי, נוֹפִים וְנִגּוּנִים, וּפָנִים, פָּנִים, אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ אֵלַי.
יָהּ, דּוּמִיָּה סָבִיב, וְהָיָה אִם אַתָּה מַקְשִׁיב, אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי, אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ אֵלַי,
אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי, אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ אֵלַי.
כִּי שִׁירִי הוּא מַשַּׁב הָרוּחַ, חַלּוֹנִי הַפָּתוּחַ, מַעְיַן כּוֹחִי, צְחוֹק וּבֶכִי, קֵץ יִסּוּרַי, אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ אֵלַי.

מדבריו של הסופר יורם קניוק:

"הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לְכֹל המתים" להמשך הקטע ראו כאן.

הדברים צריכים להיות קצרים וקשורים לנושא המרכזי של כתיבת שירים על הנופלים.

את השיר "הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב" כתבה דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, בעקבות ההלם והאבל הכבד שירדו על הקיבוץ עם נפילתם של 11 מבניו במלחמת יום כיפור.

השיר מתאר את הנוף הפסטורלי של עמק חרוד שבו שוכן הקיבוץ – הר הגלבוע ועצי החרוב והזית – ומביע תמיהה על כך שהנוף היפה ממשיך להתקיים תוך התעלמות מהאובדן והכאב שחווים האנשים. לצד הכאב הבא לידי ביטוי בשיר, השיר מביע גם תקווה לעתיד ולהמשכיות העולם על כל הטוב שבו.

נסיים בשירת התקווה – התלמידים והמורה ישירו יחד.

לאחר מכן, ניפרד מהילדים.