אשכנז
שמה של גרמניה בספרות היהודים בימי הביניים, וכינוי ליהדות מזרח אירופה בעקבות הגירת היהודים ממרכז אירופה למזרחה.
בימי הביניים היה זה שמה של גרמניה בספרות היהודית, ומכאן הכינוי "אשכנזים" ליהודים מגרמניה ולצאצאיהם בארצות אחרות. מקור השם אינו ברור. ייתכן שהוא נגזר מן השם Scanzia ,Scandza – שמה של סקנדינביה הנחשבת למולדתם של שבטים גרמאניים אחדים.
השם "אשכנז" מופיע גם במקרא: בספר בראשית (י 3) אשכנז נזכר כאחד מצאצאי יפת. מסתבר שהיהודים החילו את השם המקראי על מקום מושבם, מתוך תפיסה שבני יפת התיישבו באירופה.1 כבר במאה ה- 11 מוצאים במקורות יהודיים את השם "אשכנז" ככינוי לגרמניה (רש"י בפירושו לתלמוד הבבלי, מסכת כתובות, דף עד עמ' א).
החל במאה ה- 14 כולל המונח "אשכנז" גם את יהודי צפון צרפת. במאות 15 – 16, לאחר הגירתם של יהודי אשכנז ממערב אירופה למזרחה, הפכו פולין וליטא למרכז יהדות אשכנז, והלשון היהודית האשכנזית (יידיש) הייתה להם סימן היכר (על פי אפרים אלימלך אורבך, "אשכנז", בתוך: האנציקלופדיה העברית, עורך ראשי: ישעיהו ליבוביץ, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ח-1968, כרך ז עמ' 413 – 415).